נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה ג
וזה אשר כתבתי להרב הגאון הנ"ל על דבריו:
באתי להתלמד בדברי קדשו דמר ולדון בקרקע כל שהוא הנה מ"ש מר בתחלת התשובה וז"ל ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עבדי והי"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה כיון שהוא שם בפ"ע עכ"ל כת"ר ובסוף התשובה הוסיף כ"ת וז"ל אמנם לכתחלה צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקריא נוחה לחוד כיון דרובא נוחה והי' ראוי ליתן שני גיטין א' מנוחה דמתקריא נוחה וא' נוחה לבד עכ"ל כ"ת. ואני שמעתי ולא אבין מאין ולאין נבא לכתוב בגט א' נוחה לחוד כיון ששם מנוחה לא נשתקע וצריכים להזכירו עכ"פ לטפל כמו דקי"ל ברובא מרים. דצריך עכ"פ לכתוב שניהם. ואיך יכתוב לכתחלה בגט א' נוחה לחוד (כיון ששם מנוחה לא נשתקע) מאחר שהחליט כת"ר דנוחה הוא שם בפ"ע. א"כ הוי לי רובא מרים. וכן בגט שכתוב בו מנוחה דמתקריא נוחה יש לדון בו מאחר דנוחה שם בפ"ע והוא רוב. א"כ עושין טפל לעיקר. ולפע"ד נראה דלענין איך לעשות לכתחלה תלוי זה בספק אשר נסתפקו המחברים אם נוחה קודש או לעז דאם נוחה לעז. אזי מקדימים מנוחה כי שם קודש עיקר. נגד שם לעז אע"ג דרובא שם לעז כמבואר בב"ש ס"ק ל"א וס"ק ל"ג דשינוי שלא מחולה והיא לעז אז העברי עיקר אע"ג דרובא לעז ואע"ג דכ' שם הב"ש דעדיין צריך ישוב האי דפעסליין אסתר וא"כ משמע קצת דספוקי מספקא לי' וכן משמע קצת בשמות נשים אות ש' שהביא דברי הלבוש לכתוב וורידא דמתקרי שמחה משמע שחשש גם לדעת הלבוש דשם לעז רוב הוא עיקרי מ"מ נלפע"ד מרהיטת כל המחברים דהלכתא כרמ"א דשם קודש עיקר וההוא דפעסליין אסתר ישבתי בארוכה אין כאן מקומו. ובאמת מה שהביא הב"ש דברי הלבוש בחנם הביאו דאין דבריו עולין כלל כהלכה מתרי טעמי. כאשר ביארתי כ"ז בתשובתי הראשונה חדא דאנן קי"ל שם קודש עיקר נגד שם לעז וזאת שנית דהלבוש חשיב שם שמחה לנשתקע והיינו כדעת הב"י גבי חיים ביבאנטא ובשם מרגליות פעריל כ' בעצמו דלא כהב"י. סוף דבר נלפע"ד דלהלכה עושין תמיד שם עברי עיקר אפילו הוא מיעוט:
ובהיות כן. נ"ל דהבא לימלך בנ"ד איך לעשות לכתחלה מורין לו לכתוב שני גיטין ולכתוב בא'. נוחה דמתקריא מנוחה מטעם דשמא נוחה שם קודש והוי עיקר. כמו רובא מרים מאחר שהחליט כת"ר שהוא שם בפ"ע ובגט שני מנוחה המכונה נוחה דאולי נוחה לעז ואז מנוחה עיקר ועל שם נוחה כותבין המכונה לא דמתקרי' אע"ג דכ' הב"ש ס"ק ל' דבכל ספק כותבין דמתקרי מ"מ בנ"ד כותבין המכונה כיון דגט זה השני בא רק אם נוחה לעז דאם הוא ש"ק כבר יצאנו בגט הראשון וכיון דבגט זה אנו תופסין דנוחה שם לעז ודאי יותר טוב לכתוב המכונה שהיא לשון ברור בשם לעז וגם הי' ראוי לכתוב נוכא בכ' וא' כיון דגט זה עיקרו בא לפום סברא דנוחה שם לעז אלא דזה אינו מזיק ויכולין לכתוב אף בגט השני נוחה בח' וה"א כי אינו מקלקל הקריאה כמבואר במחברים אבל המכונה ודאי ראוי לכתוב דאין כותבין דמתקרי אלא במקום ספק אבל בידוע שהיא לעז כותבין רק המכונה והרי גט זה השני ה"ל כידוע לנו שהוא שם לעז כן נלפע"ד. ואע"ג דהב"ח בספרו בתשובה סי' צ"ה. דעתו דאם לא נתנו שניהם בעת הלידה כותבין גם על לעז דמתקרי ולדידי' גם בנ"ד אפי' אם נוחה ש"ל כותבין דמתקרי אבל כבר סתר הב"ש ס"ק ל' דעתו וגם קשה לי על הב"ח והד"מ אות ק"ב דכותבין שמחה המכונה וורידא יעו"ש. וכבר הארכתי בזה בתשובה אחד (עיין לקמן סי' יו"ד) וביארתי דלהלכה דבריו סתורים ממילא הדרן לקמייתא דנלפע"ד להלכה בנ"ד לכתוב בגט א' נוחה דמתקרי מנוחה ובשני מנוחה המכונה נוחה או נוכא. אבל האופן שכ' כת"ר לכתוב שני גיטין אינו מבין כלל דאותו הגט שכותבין נוחה לחוד בודאי אינו כלום לכתחלה כיון דשם מנוחה לא נשתקע ממילא אפי' יהיה טפל מ"מ בלעדו לא ירים איש את ידו לכתחלה וגם אותו הגט שכותבין מנוחה דמתקרי נוחה יש בו חששא שאינו מועיל אפי' בדיעבד דאם נוחה קודש הרי עושין מהטפל עיקר וא"כ עיקר הסמיכה על השני ואיך נכתוב בו נוחה לחוד לכן נלפע"ד כמ"ש ברור:
ומש"ע כת"ר וז"ל ומה שרוצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע הוא פי' זר ורחוק ובפרט בדברי הפוסקים ולסמוך עליו להלכה למעשה עכ"ד אנכי על משמרתי אעמודה ומתחלה אני אומר כי בלא"ה בעיקר הכשר הגט הזה אין צריך כלל לסברא זו ולא ע"ז סמכתי והרי בודאי לא קאמינא דנוחה אינו שם בפ"ע ולא יהי' רק קיצור השם זה לא עלה לדעתי כלל לדמותו לשמואל מואל ודומיהן דהרי כך התחלתי בתשובתי הראשונה לפקפק דלא דמי נ"ד לשרה שארקה מחמת דנוחה הוא לפעמים שם בפ"ע והיינו כי הדבר פשוט אצלי זולת כל הראיות שהביא כת"ר וא"צ כלל לראיה דהרי כיון שאנו רואין שמסופק הוא בשם נוחה שמא הוא שם לעז ואינו ענין כלל למנוחה א"כ מיד אנו רואים בעליל. דשם נוחה ניתן לפעמים שם בפ"ע רק שמסופק אם הוא קודש או לעז. וממילא פשיטא דל"ד זה למואל שהוא רק קיצור השם וא"צ לכותבו כלל בגט משא"כ נוחה דהוא לפעמים שם בפ"ע ודאי דמי לחנן שצריך להזכירו בגט מטעם שבני אדם השומעים קוראי' אותו בקיצור השם אינו יודע שהוא קיצור השם אלא סובר דשמו מעריסה חנן וכשרואה בגט אלחנן יאמר איש אחר הוא זה. וכשיראה בגט גם חנן ישים אל לבו דזה הוא משא"כ מואל דבשום פעם אינו שם בפ"ע ליתי' להאי חששא ממילא גם בשם נוחה מאחר שיש לפעמים שם נוחה שאנו מסתפקים בו אולי הוא לעז כבר ידענו דלפעמים ניתן שם נוחה בפ"ע ולא דמי רק לחנן ואנא הכי קאמינא כמבואר בסידור תשובתי הראשונה לענין מה שהייתי מפקפק לומר דשם מנוחה חשיב נשתקע אע"ג דנקודות שוים דדוקא בפורה שאינו בשום פעם שם לעצמו. מש"ה מה שקורי' פורה הוי כאלו קורין צפורה כיון שקיצור הוא מצפורה משא"כ נוחה שהוא לפעמים שם בפ"ע נוכל לומר דמה שקראוהו אח"כ נוחה לא היה הכוונה לקצר תיבת מנוחה רק שיהיה שם אחר לגמרי. ולכן מה שקורין נוחה לא הוי כאלו קורין מנוחה ויוחשב מנוחה לנשתקע כל זה היה פקפוק שלי ובאמת גם מצד הסברא מבואר דאע"ג דנוחה ניתן לפעמים מעריסה והוא שם בפ"ע מ"מ כל ששמה מהערישה היה מניחה מהיכי תיתי לתלות במה שקראוה אח"כ נוחה שיהי' הכוונה לשם אחר לגמרי יותר מסתבר שכיוונו לקצר שמה הראשון וע"ז הבאתי ראיה מאלחנן תנן דחנן ג"כ לפעמים שה"ע בפ"ע ואפ"ה כשהיה שה"ע אלחנן ואח"כ נקרא חנן לא הוי אלחנן נשתקע ואמרינן דבקריאת חנן הכוונה לקצר השם הראשון דהכי משמע לי מדברי הפוסקים בדין אלחנן דמיירי אפי' נשתקע שם אלחנן לגמרי דאם איתא דבעינן דוקא שיהיה נקרא עדיין אלחנן ושאל"כ הוי נשתקע ולא יזכירוהו כלל א"כ הי' הדבר תלוי בקריאת רוב ואיך לא אשתמיט שום מחבר לכתוב לפעמים חנן דמתקרי אלחנן כגון אם חנן רובא. א"ו דאין תלוי כלל בקריאת אלחנן דאפי' נשתקע אלחנן עושין אותו לעיקר דנהי דלפעמים אלחנן שם בפ"ע. מ"מ בההיא גברא ידעינן דמה שנקרא חנן הכוונה לקצר שמו הראשון והוי כאלו נקרא עדיין בשמו הראשון ולא חשיב נשתקע כלל וכותבין אותו לעיקר א"כ הדבר ברור אצלי דאע"ג דלכתחלה כותבין שניהם היינו מטעם שביארתי שיהיה נראה שינוי לרואים בגט אלחנן ואין יודעי' רק שם חנן ואינם יודעים שהיה שמו הראשון אלחנן. אבל בדיעבד כשר עכ"פ באלחנן לבד כיון דחזינן דכשכותבין שניהם עושי' אלחנן לעיקר וכבר קי"ל דמגרש בשם עיקר לבד כשר כ"ז הי' כוונתי כמבואר בדברי הראשונים הרי דעיקר התירא דידי לא היה כלל מחמת פירושי בדברי הב"ש. ולא כתבתי פירושי בדברי הב"ש רק לרווחא דמלתא דדמי נ"ד לסאייע כמ"ש אח"כ ואם יהי' משמעות מהג"פ בענין אחר בדין חנן הנה ספר הג"פ אינו לפני זה כמה שנים והי' בעיני הדין פשוט דאלחנן לא מיקרי לעולם נשתקע כיון שקורין אותו חנן לכוונת קיצור הוי כאלו קורין לו אלחנן ולכן תמיד הוא עיקר. ומש"ה אע"ג דלכתחלה כותבין גם חנן היינו ממש כתקנת רבן גמליאל במי שיש לו ב' שמות שחשש ר"ג שיהא נראה שינוי אם יכתוב שם אחד ותיקן לכתוב שניהם ואפ"ה הסכמות הפוסקים דהיינו דוקא כשיש מקום כתיבה ונתינה אבל כששני השמות במקום א' כשר עכ"פ בדיעבד בשם עיקר לכ"ע כן נלפע"ד:
ובאמת גם דעת הג"פ. שהביא כת"ר אין מכריעים לפסול דיעבד בנשתקע אלחנן ואדרבה נ"ל דמדבריו יש ראיה להיפוך קצת דאם איתא כדברי כת"ר דהג"פ מיירי בלא נשתקע אבל בנשתקע פוסל הג"פ א"כ קשה מאחר דתלוי בקריאת אלחנן מה מקו' כלל להסתפק ולחקור איך הדין אם לא כתב חנן אלא דאם רוב אלחנן הוי שם עיקר וכשר לכ"ע. ואם המיעוט אלחנן הוי ממש כנשתקע לענין הכשר דיעבד. דהא קריאת מיעוט אינו עושה שום פעולה להכשיר דיעבד לפי הכרעת האחרונים דבשם טפל לבד פסול דיעבד ואין מעלה בקריאת המיעוט רק לענין שצריך לכתחלה להזכירו בגט לטפל וא"כ אם בקריאת מיעוט יכשיר באלחנן לבד ע"כ לומר דאע"פ שאינו רק מיעוט אפ"ה אלחנן הוא עיקר הואיל וחנן הוא קיצורו. א"כ גם בנשתקע אלחנן לגמרי דינא הכי שהוא עיקר וכמו בשמואל מואל שהכריע דאף בנשתקע שמואל אין כותבין רק שמואל ואין חילוק בין מואל לחנן רק דבחנן צריך לכתוב לכתחלה גם שם חנן הואיל והוא לפעמים שם בפ"ע. ואיכא שינוי לפי ראות עיני אנשים אבל לענין איזה שם יהי' עיקר אין חילוק ביניהם שלעולם אלחנן הוא עיקר וא"כ ודאי דבשם אלחנן לבד כשר בדיעבד כדקי"ל דשם עיקר לבד כשר בדיעבד ועכ"פ מה נסתפק כלל הג"פ אלא י"ל דבנשתקע מיירי הג"פ ובו הוא דחקר ובתחלה סתר דברי הלחם רב. דבכל קיצור שם לא חשיב הראשון נשתקע. דאלו הי' חשיב נשתקע. אין לחלק בין מואל ובין חנן. ומאחר שהמציא דלא חשיב נשתקע חקר בחנן שהוא שם בפ"ע. אולי מעכב אף דיעבד ובאמת דאפ"ה דברי הג"פ קשיין. דמה מקום להסתפק כי אני רואה בלשון הג"פ שהעתיק כת"ר וז"ל. ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקרי חנן. אבל דיעבד כו'. וא"כ בודאי כיון שכותבין אלחנן לעיקר א"כ ודאי כשר באלחנן לחוד. כמו כל שם עיקר. ואולי באמת הי' הדבר פשוט להבעל ג"פ דכשר בדיעבד באלחנן לבד. ומש"ה הניח דברי הב"ש בצ"ע. והיינו מחמת שכבר העלה מתחלה דכל קיצור השם לא חשיב נשתקע. ולענין זה אין לחלק בין מואל ובין אלחנן ממילא ה"ה בשם מנוחה דדמי ממש לאלחנן אפי' נשתקע שם מנוחה לגמרי סגי דיעבד במנוחה לבד כל זה אשר העלה ידי הכהה בראשונה. בהכשר הגט ההוא:
ומעתה אני תמה על דברי כת"ר. במה שסתר דברי. והאריך להוכיח דנוחה שם בפ"ע וכ' דאין לסמוך להלכה על פי' זר ורחוק בדברי הפוסקים והרי אין שום נ"מ בין דברי לדברי כת"ר מאחר שגם אני מודה דעכ"פ אם הוא שם לעז. הוא שם בפ"ע. וכת"ר אומר שגם אם הוא ש"ק הוא שם בפ"ע. סוף סוף שם בפ"ע הוא בין לדברי בין לדברי כת"ר. ועכ"פ דמי לאלחנן. האם יאמר כת"ר דנוחה אינו בשום פעם רק שם בפ"ע. ואינו קיצור ממנוחה. הא ודאי ליתא דפשיטא דלא גרע מחנן שהוא ג"כ שם בפ"ע. אלא שלפעמים ע"פ חשק האנשים לקצר המבטא קורין כך גם למי ששמו אלחנן ונעשה קיצור השם לאלחנן וה"נ ממש בשם מנוחה. אף שהוא לפעמים שם בפ"ע. מ"מ גם ע"פ קיצור המבטא קורין כך גם לאשה ששמה מנוחה וא"כ נ"ד דמי ממש לאלחנן חנן. בין לדידי בין לסברות כת"ר:
וממילא יובן דכל אריכות שהאריך כת"ר לסתור דברי. והרבה בראיות דנוחה הוא שם בפ"ע. מדכתבו המחברים שם מנוחה בפ"ע. ושם נוחה בפ"ע אין כ"ז מכריע דגם לדידי א"ש כיון דמדינא דאם הוא שם לעז הוא שם בפ"ע ממילא בהכרח כתבוהו המחברים בפ"ע דאולי הוא שם לעז. אבל לעולם דאם הוא ש"ק אינו רק קיצור:
וכן מה שהקשה כת"ר דאם נוחה היא קיצור. א"כ גם נוחל הוא קיצור ממנוחה. ולמה כ' הב"ש מנוחה המכונה נוחל לק"מ דשפיר צריך לכותבו. משום האי ספיקא שמא הוא ש"ל. בין נוחה בין נוחל ואז הוי שם בפ"ע (גם מ"ש כת"ר וז"ל. ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה עכ"ל אין זה מובן לי. דמאן לימא לן דלאו הכי הוא ומש"ה לא כ' הב"ש. נוחה המכונה נוחל דבאמת הוא קיצור מן נוחה משא"כ מנוחה המכונה נוחל צריך לכתוב שפיר הואיל דמנוחה ונוחה שני שמות הן. ה"ה מנוחה ונוחל שני שמות הן ואנן לא אמרינן אלא דאם הוא ש"ק הוא קיצור ואם הוא ש"ל הוא שם בפ"ע לומר דמש"ה דמי ממש לשרה סאייע שמסופקי' אנן. דאם הוא ש"ק הוא קיצור ונגזר משרה. ואם הוא לעז הוא שם בפ"ע ופסקי' דאם ידוע שם העריסה כותבין שרה המכונה סאייע. הרי דאע"ג דאיכא ספיקא בשם סאייע שאינו ענין כלל לשרה והוא שם בפ"ע. אפ"ה כיון דשם העריסה שרה. והשמות קרובים במבטא ובנקודות לא חשיב הראשון נשתקע ועושין אותו עיקר. רק דגם שם סאייע צריך לכתוב משום האי ספיקא דשמא הוא שם לעז בפ"ע. ה"נ בנ"ד אנו מסופקים דאם הוא ש"ק הוא קיצור רק דצריך לכתוב שניהם משום אולי הוא שם לעז בפ"ע. ועכ"פ מנוחה עיקר. מש"ה דיעבד כשר בו לבד ודמי ממש נ"ד לסאייע:
ובדברי קדשו כתוב לאמר דאין ראיה משם וז"ל כת"ר חדא די"ל דבסאייע והנלא אף אם הי' ברור שהם שם לעז מ"מ אינן שמות לעצמן רק כינויים לשרה כו' ולא עוד שאינן כינויים לשם אחר כו' עד הא חדא עכ"ל אני תמה בזה על כת"ר דאם איתא לדבריו למה כ' הב"ש בא"י שה"ע כותבין רק סאייע דשמא אין עיקר השם שרה ומיחזי כשינוי השם וק' מה שינוי השם יש כאן ומה בין זה לשרה שארקא כיון דידוע לנו דסאייע אינו רק כינוי לשרה ולא שם אחר. וגם אינו שם לעצמו ואע"ג שכ' כת"ר דבלא"ה צריכים אנו לחילוקים רבים בעניני הכינויי' מדכ' הלבוש דשם שמח' חשיב נשתק' הנה כבר כתבתי דדברי הלבוש אלו נדחין כיון דבשם מרגליות כ' לה יפוך וכיון שכן ודאי משמע מדברי הב"ש דאם סאייע הוא לעז אינו ענין כלל לשרה. וכן בשם הנלא שכ' הב"ש וז"ל אז י"ל דשם הנלא אין לו שייכות לשם חנה משמע דאינו כינוי כלל ובלא"ה דברי כת"ר דברי נבואה הם לומר שיהא שמות לעז אלו כינויים רק לשרה וחנה ולא יהיה שמות לעצמן ולכל הפחות הו"ל להב"ש להזכיר בסאייע והנלא המחלוקת דלעיל בשארקא דיש דעות דבאין ידוע שה"ע כותבין שם ראשון לבד ולחלק ביניהם. א"ו משמע דלא הוצרך לזה כי סאייע והנלא אין ענין כלל לשארקא כי סאייע והנלא אם הם לעז אינן אפי' כינוי ודלא כדברי כת"ר:
ואפ"ה בידוע שה"ע כותבין שניהם והראשון לעיקר והיינו ע"כ מטעם דאפי' אם שם זה הוא בשאר אדם שם בפ"ע מ"מ כיון דקרובין במבטא וזו ידעינן שהיה שמה שרה. לכן מה שקורין סאייע הכוונה שרה ונשאר שם ראשון על עמדו והיינו נמי טעמא דחנן דכיון דהאי גברא היה שמו אלחנן ממילא מה שקראוהו חנן הכוונה לקצר שמו הראשון מש"ה אע"ג דלכתחלה צריך לכתוב חנן משום טעות השומעין וכנ"ל אפ"ה פשיטא דבדיעבד כשר ועוד ראיה לדברינו דבאות ג' כ' גינענדיל ובאות נ' כ' נענלא א"כ משמע שהם שמות מחולקים וכמו שהוכיח כת"ר דבמנוחה נוחה דמחמת שבאות מ' כתוב מנוחה ובאות נ' כ' נוחה משמע שהם שמות מחולקים ה"נ בהא ואפ"ה כשידוע דשה"ע גינענדיל אין כותבין רק שם ראשון. והיינו ע"כ משום ששוין במבטא לא חשיב הראשון נשתקע אפי' כשהוא לפעמים שם בפ"ע וכאן לא מסתבר למימר כדברי כת"ר שיהי' נענלא כינוי לגינענדיל כי לא כ' רק שהוא קיצור שם ומסיק דיש לכתוב שניהם משום דאין הנקודות שוין ממילא מכ"ז משמע כדברי דאפי' היכא שאין שם ב' נגזר מן שם א' כל ששוין במבטא לא חשיב הראשון נשתקע. וכותבין שניהם לכתחלה וכששוין גם בנקודות סגי לכתחלה בראשון:
ומש"ע כת"ר וז"ל ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפי' מאלחנן כו' ולפע"ד אפי' כינוי לא הוי רק קיצור השם. ושיבוש הלשון כו' עד הוי נשתקעת שמה הראשון עכ"ד תמה אני על כת"ר שהבליע תוך דבריו לומר דגרשון יהי' קיצור השם לגרשום ומזה הוציא דאפ"ה כיון שידענו שהוא שם בפ"ע אין דנין אותו לקיצור השם וה"ה הכא ואני איני יודע איך יהי' גרשון קיצור השם לגרשום ומה קיצור יש כאן. וא ע"ג דמצינו קיצור שם אפי' שיש בו אותיות יתירות מ"מ בתחלת התיבה חסר אות א' מהשם כמו הושקא ליהושיע ודומיהן שמחסרין יו"ד הראשונה לכך דרך בני אדם לקצר המבטא ואע"פ שבסוף התיבה מוסיפין איזה אותיות כך דרך בני אדם לגעגע את השם אבל שיהי' גרשון קיצור השם לגרשום זה לא שמענו וא"כ בחנם הבליע כת"ר תוך דבריו לשון קיצור השם רק מ"ש כת"ר שיבוש הלשון הוא האמת וזהו בעצמו כוונת הג"פ במ"ש שאלולי שנמצא שם גרשון בתורה הי' נחשב כינוי לגרשום ור"ל דהוי מחזקינן לי' לשיבוש הלשון והיינו כי הסברא נותנת שכל שם שנותנים לאדם נותנים אחר השם הנמצא כתוב בתורה כמבואר סברא זו במחברים וא"כ הוי אמרינן דמסתמא אפי' אותן שנקראים גרשון ודאי קראו לו שם גרשום כמו שכתוב בתורה רק שנשתבש הלשון אבל אחר דחזינן כתוב בתורה גם גרשון חזינן דיש אנשים שקורי' להם גרשום ויש שקורי' להם גרשון מש"ה הוא שם בפ"ע אבל שנולד מזה לענין נוחה ולומר דמחמת שראינו שהיא לפעמים שם בפ"ע. לא נדון אותו לקיצור זה לא שמענו ובפרט שהרי אנו רואין שהי' שם העריסה שלה מנוחה ועתה קורי' לה נוחה הרי ודאי כוונת בני אדם לקצר המבטא ומה לי אם דרך לקרוא לכל מנוחה נוחה או לא סוף סוף הלא ודאי קיצור השם הוא רק שהוא לפעמים שם בפ"ע ודמי לאלחנן ואטו בכל אותן קצורי השם שהם שמות בפ"ע כיפי תלו להו המחברים והי' נוסעים בכל המדינות לראות אם דרך הוא למי ששמו אליזנן לקרותו חנן או לא א"ו דלאו בהכי תליא דכל קיצור המבטא נדון לקיצור השם ממילא אין מקום כלל לומר דנוחה גרע מחנן:
ומש"ע ועוד אומר אני שלא מצינו להט"ז כו' עד הוא עיקר נגד הכינוי השייך לו כו' נראה דכת"ר נמשך בזה לשיטתו שכ' בראשונה דשם סאייע אם הוא לעז הוא כינוי לשרה ולכן עושה כת"ר שם שרה עיקר נגד כינוי השייך לו אבל לפמ"ש לעיל דד"ז לא מסתבר כלל אלא דאם הוא לעז הוא שם אחר לגמרי ואין לו שייכות לשרה לפי"ז אין מקום לעשותו עיקר נגד סאייע אע"כ דבלא"ה הוי שרה עיקר משום דלא חשיב נשתקע מחמת דשוין במבטא וכנ"ל. וגם מ"ש עוד כת"ר בזה"ל ועוד נלפע"ד דבלא"ה אין ראיה מהב"ש משם סאייע דבאמת לא נודע לנו כו' מה שהוא כינוי לשרה הוא ידוע בבירור כו' עד זולת הנ"ש שכ' בדרך אפשר עכ"ד הכל הולך בזה לדעתו דסאייע הוא כינוי ובאמת אין דברי הפוסקים מראין כך גם בלא"ה זה דחוק בדבר מ"ש מי איכא מלתא דאנן לא ידעינן כו דא"כ בטלו כל חששות לעז בדברי' המסופקי' אצלינו בעניני השמות גם מ"ש ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך מנוחה לקצרו סובב הולך ג"כ לדעתו שכ' תחלה דנוכל לומר שלא יהא נוחה נדון כלל לקיצור אפי' כמו אלחנן אבל כבר כתבתי שלפע"ד דבר זה א"א כלל כי כל קיצור המבטא נדון לקיצור שם אף אם הוא לפעמים שם בפ"ע כמו חנן עוד כ' כת"ר ובמירא מירוש לא ידענא כו' עד ואין כאן שינוי השם דשם א' הוא עכ"ד הנה לשון הב"ש שהעתקתי לעיל בתשובתי הראשונה שכ' בזה"ל משא"כ מירא י"ל דאינו נגזר מן מירוש והוא שם בפ"ע עכ"ל משמע בהדיא דהוא שם בפ"ע ומ"ש כת"ר בשם אלז גיטא וגיטלין האמת דיש לדחות באופן שלא יהיה ראיה משם ואין להאריך כיון דבלא"ה ראיות הראשונות נשארו על עמדן באופן כי אנכי על משמרתי אעמודה דאפילו בשמות מחולקים הקרובים במבטא לא חשיב הראשון נשתקע:
והיינו נמי טעמא דהג"פ בענין גרשום וגרשון ואע"ג שכ' כת"ר לדחות הראי' מגרשון דהתם אין ניכר כלל במבטא כמו פאלימבא פאלינבא משא"כ מנוחה נוחה ניכר במבטא היטב והם שני שמות ממש עכ"ד ולפע"ד הרי כ' הב"ש באות ב' דצפורה פורה שוים במבטא ונקודות הרי דאע"ג דחסר אות א' משם השני אפ"ה הם שוים במבטא ונקודות ומה שתמה כת"ר על הג"פ באותו הצד דחשיב נשתקע לא הכשיר רק דיעבד ובאמת נהפוך הוא הנה לפי מה שהעליתי בתשובה א' לסתור דברי הב"ש ס"ק ל"ז והעליתי דבנשתנה ע"י דבר אחר שלא מחמת חולי אזי אף בנשתקע שם הראשון צריך לכתחלה ב' גיטין וא"כ א"ש שהכשיר הג"פ דוקא דיעבד אכן לפי שאין ספר הג"פ לפני ולא ידעתי אם לשוני יסבול תירוץ זה לכן לא הארכתי בזה גם מה שסתר הראי' שלי מההוא דזוסקינד הנה גם בפירושו של כת"ר בדברי הנ"ש מסיק ג"כ הטעם מחמת קרובים במבטא רק שהוסיף לומר זיסקינד אינו שם כלל רק שיבוש הלשון. וכ"ז הוא דחוק בעיני. גם מ"ש דהוי ס"ל דהוי"ו הוא חול"ם. כל זה אינו במשמע כלל מכל דברי הפוסקים אלא נ"ל פשוט כדברי הראשונים דאפי' השור"ק והיו"ד הם שמות מתחלקים ואפ"ה ס"ל שקרובים במבטא נשאר שם הראשון ומכל מה שהעתיק כת"ר לא ראיתי בירור למה שפירש בו כת"ר והעיקר נ"ל כמו שפירשתי :ומ"ש עוד כת"ר וז"ל אמנם אם יש מיעוט שקורין עדיין מנוחה כו' דהג"פ מיירי בחותם ועולה לתורה בשם אלחנן כו' ע"כ תמיה לי דבכה"ג מה נסתפק הג"פ אי כשר דיעבד. וגם למה לי לטעמא דקיצור השם הרי בלא"ה הלכה רווחת דשם עיקר לבד כשר. והרי שם שחותם ועולה לתורה הוא שם העיקר א"ו מיירי הג"פ אף בנשתקע. וכמ"ש לעיל דלענין הכשר דיעבד קריאת המיעוט לא מהני כלל והוי כנשתקע ממילא כיון דהג"פ ע"כ לא מיירי בקריאת רוב אלחנן א"כ אף אי מיירי שהמיעוט קורין אלחנן ה"ה נמי בנשתקע גם כמדומה לי שלא נמצאו כלל בגלילותינו שם עריסה נוחה. אבל זה ראיתי כמה פעמים שנשים אשר ידוע ששמם מעריסה מנוחה וכ"ע קורין לה נוחה כי מבטא לשון מנוחה הוא לשון כבד. ולהקל הלשון ולקצרו אין מדחיקין המבטא ואומרים נוחה. ולכן נלפע"ד דאף אם משמע מדברי הב"ש שיש באיזה מדינות ש"ע נוחה אין לנו לחשוש כלל הואיל דבמקום כתיבה והנתינה ליכא חשש שינוי השם. מכל הנ"ל דעתי עתה כבראשונה ושיש להתיר אפי' בנשתקע מנוח' לגמרי:
ואולם במה שהמציא כת"ר היתר ע"י קריא' המיעוט נשגב' ממני לא אוכל לה כי לפי מה שתפס כת"ר במושלם דאם נשתקע מנוח' לגמרי פסול אפי' דיעב' א"כ אין לנו שום הית' ע"י קריא' המיעוט כאשר הזכרתי כמה פעמים דלענין הכשר דיעבד שוה קריאת המיעוט לנשתקע. לפי הכרעת האחרונים דשם טפל לבד פסול ובודאי צדקו דברי כת"ר מ"ש על ספק הכנסת יחזקאל. שאינו ספק כלל לכן לפי מה שסתר כת"ר התירא דידי אין כאן על מה להשען בכחא דהתירא גם כח שיעור מיעוט זה לא ידעתי כי כעת לא הועד לפני רק על ג' אנשים שקורי' מנוחה ואולי מיעוט גמור בעינן קרוב לזה מחלק מהר"ב טראני בענין המיעוט' הובא בחל קת מחוקק סי' קכ"ט בתשובתו לבעל תי"ט בקשתי יעיין מר בכל דברי וישיבני ע"י מוקדם דברי אה"נ ומצפה לתשובתו ה"ק כו':