נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה ב
זה אשר כתב הגאון הנ"ל על ענין הנ"ל:
בנדון שם מנוחה כ' כת"ר שלא נשתקע שם הראשון ומקצתן קורין אותה עדיין מנוחה בודאי אם נשתנה השאלה ישתנה התשובה. ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עבדי. וה"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. כיון שהוא שם בפ"ע כמבואר בהגהת רמ"א ובכל המחברים ומה שרוצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע. הוא פי' זר ורחוק ובפרט בדברי הפוסקים ולסמוך עליו הלכה למעשה והנה הב"ש הביא שם מנוחה באות מ"ם מנוחה שם אשה. ובאות נ' כ' נוחה שם אשה ולא הזכיר כלל בשום מקום שהם אחדים ובס"ג שלי. העתקה מהגאון מו"ה פייבוש. לא הזכיר שם מנוחה כלל וכ' נוחה. וכן בס"ג של מהר"מ כ' באות מ"ם מנוחה שם אשה. ובאות נ' כ' נוחה שם אשה וכן בז"מ הזכיר מנוחה שם אשה. ואח"כ באות נ' כ' נוחה בה"א ובא"ב של הגאון מור"ם חריף ז"ל. מנוחה נ"ל לכתוב בח' וה' כי הוא שם קודש. וגם יש לכותבו מלא כפי הברת קריאתינו גם במקרא נמצא לפעמים מלא וחסר לפיכך עדיף לכותבו מלא שמסכים עם הקריאה. ואח"ז באות נ' כ' נוחה נ"ל שהוא שם קודש מלשון נוחה או מנוחה לפיכך יש לכותבו בחי"ת ובה"א משא"כ אם הי' כותב נוכא אפשר דהוי שינוי שם הרי דלא נסתפק מעולם אם היא קיצור השם רק שהוא שם בפ"ע נגזר מלשון נוחה או מנוחה דהיינו שהוא לשון מנוחה אבל אינו קיצור שם מנוחה ודו"ק וכן בא"ב של הגאון מו"ה אברהם שרעצילש כ' באות מ"ם מנוחה שם אשה ואח"כ באות נ' נוחה כ"כ מור"ם חריף ומ"ו מוה' פייבוש בקראקא בגט א':
וכן בהלכות קטנות הזכיר נוחה ולא הזכיר מנוחה וכן נ"ל להוכיח דדעת הב"ש דאינו קיצור. דהרי כ' באות מ"ם מנוחה המכונה נוחל. ואי ס"ד דנוחה היא קיצור השם ממנוחה ממילא נוחל ג"כ הי' קיצור השם ממנוחה כמו צפורה פורה או פויאר ודומיהן והושקא ליהושיע ולדעת הט"ז אברהם עברליין או אברלן ודומיהן ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה כמו שארקה ושאריל לשרה. דז"א די"ל דידוע דאינו כינוי לנוחה כמ"ש הט"ז בשם אבלי שאינו כינוי לאבא רק לאברהם. ומ"ש כ"ת מדלא כתב הב"ש ודלא כנ"ש ש"מ דלא פליג עליו אף אם הי' כדבריו דהנ"ש חולק ע"ז אין זה הכרח דהב"ש לא נשתעבד א"ע לרדוף ולהשיג תמיד על הנ"ש והנה בחנניה חנניהו חזקי' חזקיהו וזוסקינד חולק ג"כ עליו ולא הביאו אמנם באמת הוא להיפך דהנ"ש אינו חולק עם הב"ש דז"ל הנ"ש נ"ל לכתוב בח' וה' ואפשר שהיא קיצור השם של מנוחה והנה החליט תחלה בפשיטות לכתוב בח' וה' ואח"כ כ' ואפשר כו' משמע דזה ברור שהוא שם קודש רק אעפ"כ כ' דאפשר שהוא קיצור ולא הוי ברורא ליה לגמרי שהוא שם בפ"ע. וא"כ לדינא אין נ"מ בדרך פשוט ואם הב"ש ס"ל לפשוט שהוא שם בפ"ע מה הי' לו לכתוב דלא כהנ"ש מאחר שאינו חולק לדינא. דהרי גם הנ"ש נסתפק ומשמע לו יותר שהוא שם בפ"ע וספק קיצור אין נ"מ לדינא כיון שאינו ודאי קיצור וכיון שבררנו דשם נוחה הוא שם בפ"ע הדבר פשוט דאף בלא נשתקע. יש לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. כמו אלחנן חנן ויוסף יוסי. כמבואר בג"פ עזרא עוזר נתן נטע מנחם מן וחנניה חנניהו וחזקי' חזקיהו אם ידוע שם העריסה חזקיהו לדעת הב"ש ובדיעבד אם כתבו שם הראשון סגי. (ולקמן אבאר דגם בזה יש להסתפק) אמנם בנשתקע שם הראשון יש להסתפק דיש פנים לכאן ולכאן די"ל כיון שהוא שם בפ"ע הוי נשתקע השם או כיון שהוא עכ"פ קיצור ממנוחה ג"כ י"ל דלא חשיב נשתקע. ויש להביא קצת ראי' מהג"פ בס"ק ס"ז וס"ח וס"ק קל"ב שהאריך והביא ג' דעות. ביצחק חקין ושמואל מולי. דאם נשתקע שם העיקר דדעת לחם רב לפסול בדיעבד ודעת ת"ה (וכן דעת מחברים שלנו חכמי אשכנז) דאפילו לכתחלה יש לכתוב העיקר. והוא הסכים ג"כ דלא כבעל לחם רב וכ' דהראי' שהביא מהב"י מחיים ביבאנטע. אינו ראי' משם דשם ביבאנטע הוא שם לעצמו:
משא"כ שמואל מולי. ידוע ומפורסם שהוא קיצור השם המובהק שמואל ואינו שם לעצמו ע"ש ועוד כתב בס"ק ע"ב דיש לחקור אם לא כ' קיצור השם שהוא שם בפ"ע אם הוא כשר או פסול ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקרי חנן אבל בדיעבד אם לא כ' אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן ובס"ש כ' בשם ד"א בשם מיכאל דקרי' לי' מיכל דאם לא כתב מיכל הגט פסול וצ"ע (ובאמת לפע"ד מיכל אינו שם בפ"ע לזכר זולת הוא כינוי גם ליחיאל וגם למיכאל יש כינויים אחרים וכבר דברו המחברים בענינים כאלו) והנה בכאן לא הזכיר הג"פ כלל מתשובת לחם רב ומכל הפלפול שלמעלה והניח בצ"ע דברי הב"ש ולמעלה הביא דברי הלח"ם אפילו בדבר שאינו שם בפ"ע פסול אמנם הדברים פשוטים דכאן מיירי בלא נשתקע שם הראשון כמבואר שם בפשיטות ולכן נראה דע"כ לא הקיל אלא בחדא לריעותא דהיינו בנשתקע ואינו שם בפ"ע דהדבר ידוע שהוא קיצור כמ"ש בס"ק ס"ז וס"ח בשמואל מולי ויצחק חקין או בשם בפ"ע ולא נשתקע אבל בתרתי לריעותא לא הקיל דאל"כ הי"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בנשתקע עיקר השם וכ' העיקר ולא כ' הקיצור שהוא שם בפ"ע שהוא כשר וא"כ איך נעמוד ונקיל מדעתין דנפשי' בחומר א"א במה דמשמע מדברי הג"פ להחמיר ועוד יתבאר לקמן דמנוחה נוחה גרע מאלחנן חנן וא"כ ודאי דיש להחמיר בנשתקע במכ"ש מחנן:
והנה כל הראיות שהביא כת"ר אינן מכריעות מכמה טעמים. חדא די"ל דאף אם הי' ברור דבשרה והנלא. הם שמות לעז מ"מ אינן שמות לעצמן. רק כינויים לשרה וחנה. כמו כל הכינויים כמו סורקא והנקא ודומיהן. ולא עוד שאינם כינויים לשם אחר. ולזאת אם נקרא בעריסה בשם הקודש. כותבין שניהם אבל אם לא נקראת רק בשם לעז. אין כותבין רק הלעז. דהרי אפילו בשרה שארקא הסכים הב"ש לדינא לכתוב שארקא. ק"ו ב"ב שק"ו כאן אף למאן דס"ל דכותבין שניהם. משום דידוע וברור דשם א' הוא משא"כ כאן דהוא רק כינוי לעז ואינו השם ממש. ובאמת צריכים אנו לחלוקים הרבה בעניני הכינויים. דהרי אנו נוהגין לכתוב תמיד השם עם הכינויים ובשמחה פריידא כ' הלבוש דאם נשתקע שם שמחה כותבין רק פריידא וצ"ל דכינויים של שם קודש. שקרובים לשם קודש כיון דאיכא תרתי לטיבותא דידוע שהוא רק כינוי ואינו שם גמור וגם ידוע שהוא כינוי לאותו שם דוקא. וגם הוא קרוב לאותו שם במבטא לא חשיב נשתקע כמ"ש הת"ה ואני תמה לדעת מעכ"ת בפשיטות הי' לו להביא ראי' ממ"ש הט"ז דכותבין שרה המכונה סאייע. וכן הי"ל להביא ראי' מהרבה כינויים ששם העריסה ידוע. שכותבין שניהם. אלא ודאי כדכתיבנא וצריכין אנו לדמותו למ"ש הת"ה סי' ר"ב. גבי שרה שערליין אמנם עדיין אינו ראיה לאלחנן חנן אם נשתקע שם אלחנן כיון דחנן הוא שם בפ"ע ואינו כינוי לשם אלחנן. ואף דאינו שם בפ"ע קיצור עדיף מכינוי דאין צריך לכותבו לכתחלה מ"מ אם הוא שם בפ"ע הוא גרע מכינוי אף דגם הכינוי הוא לעז לעצמו משום דעכ"פ הוא טפל לשם הקודש שלו:
הא חדא. ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפילו מאלחנן חנן דהרי הג"פ דקדק בס"ק קי"ט. דאלו לא הי כתוב בתורה גרשון היינו אומרים דגרשון הוא כינוי לגרשום וכן כ' בשם מהר"א ששון ולע"ד אפי' כינוי לא הוי רק קיצור השם ושיבוש הלשון כמו שאכתוב לקמן בזוסקונד זיסקינד ופאלימבא פאלינבא. כיון שאין הרגש גדול במבטא ואפ"ה כיון שעכשיו נמצא כתוב גרשון בנו"ן הוא שם בפ"ע לגמרי וצ"ל לחלק בין גרשון לחנן. משום דשם הסידור ודרך העולם לקרא לאלחנן חנן אבל גרשון לא נודע מעולם שיהי' כינוי לזה ק"ו ב"ב של ק"ו לשם נוחה. שמעולם לא נודע אם דרך לקרא למנוחה נוחה ואולי למי ששמה מנוחה אין דרך לקצר כלל וקוראי' אותה מנוחה. כמו כמה אנשים בקהלתינו וקוראי' אותם מנוחה וא"כ כיון שזו יחידה. אולי גם במשפחתה שקיצרו שמה לנוחה הוי נשתקע שמה הראשון ועוד אומר אני שלא מצינו להט"ז גבי סאייע אם נשתקע שם שרה וכ' שרה לחוד דכשר ול"ד לאם כ' שרה המכונה סאייע אף דנשתקע שם שרה מ"מ כיון שכתבו שרה המכונה סאייע וידוע שסאייע הוא כינוי לשרה אין כאן לעז וגדולה מזו כ' מהרי"ק בשם באלי אם כ' אליהו אע"ג דשם כתב הטעם דשם באלי אינו שם עצם כלל מ"מ הא דידן עדיף דשם באלי אין לו שום שייכות בעולם לשם אלי' אבל שם סאייע ידוע לכל העולם דעכ"פ היא כינוי לשרה ושייך לו משא"כ אם כותב שרה לחוד אין הכרע מדברי הט"ז להכשיר ואין לומר דאכתי תקשי שמקדים הטפל לעיקר כיון שכל העולם קורי' אותה סאייע. ז"א דשם הקודש לעולם עיקר נגד כינוי שלו וכבר כתבתי בתשובה ליישב קושיית הב"י ס"ק ל"א ולחלק דודאי כל שם הקודש היא עיקר נגד כינוי השייך לו אבל לא נגד הכינוי שאין שייך לו ועוד נלפע"ד דבלא"ה אין ראי' מהב"ש משם סאייע דבאמת לא נודע לנו מעולם שסאייע הוא שם בפ"ע רק חששא בעלמא אמנם מה שהוא כינוי לשרה היא ידוע בבירור וא"כ ליכא לעז כלל דמי איכא מילתא דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי וא"כ כיון שכותבין שרה המכונה סאייע בודאי יאמרו שהוא כינוי של שרה ולא שם בפ"ע כיון שלא נודע בעולם שהוא שם בפ"ע וכינוי לשרה כ"ע יודעי' רק אם ידוע בבירור שלא הי' שם העריסה שרה אעפ"כ איכא חששא דלעז כיון שמעולם לא קראו אותה שרה משא"כ חנן ונוחה שהיא להיפוך שהם ידועי' לשמות בפ"ע לכל העולם ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך שם מנוחה לקצרו ולקרא נוחה זולת הנ"ש שכ' דרך אפשר ובמירא מירוש לא ידענא מאי דקשיא לי' דמירא מירוש הוא שם א' לעז יש מגעגעים מירא ויש מגעגעים מירוש ושניהם כינוי למרים אמנם אם לא נודע שם העריסה מרים אין לנו לכתוב רק שם הלעז מחמת חשש שמא לא נקראת על שם מרים וכן אם אינו ידוע דשם העריסה מירוש וקורין אותה מירא מהיכי תיתי לשנות השם שקורין אותה ומה עדיפות יש למירוש שיכתוב אותו לעיקר כיון שלא נקרא מעולם באותו שם והוא לעז כמו מירא ואדרבא אולי עיקר השם הי' מרים והכינוי מירא ע"כ יש לכתוב מירא לבד אבל אם ידוע דשה"ע הי' מירוש אע"ג דקורין אותה מירא יש לכתוב מירוש דהוא עיקר שה"ע ואין כאן שינוי כלל דשם אחד הוא וכן באלז גיטא וגיטלין הכל שם אחד הוא כמ"ש הב"ש באות ב' רק בהגיעגוע יש שינוי:
ומה שהביא ראי' מהג"פ מגרשון וגרשום מלבד כי הג"פ לא הכריע אמנם דבריו בלא"ה צ"ע במ"ש שני הצדדי' צד הראשון דהו' נשתקע כיון שכל העולם קראו אותו גרשון וכ' לסמוך על זה בדיעבד שכבר ניסת וצד השני דלא חשיב נשתקע אפילו ניסת תצא וצ"ע דלצד הראשון אם נימא דחשוב נשתקע א"כ לכתחלה יש לכתוב גרשון בנו"ן ואם כי במ"ם פסול וצ"ע. אמנם אף לפי הצד שכ' דלא חשיב נשתקע אין ראיה לנ"ד משום דמ"ם ונו"ן הסקרובים ממוצא א' וכמעט דאין ניכר החילוק בקריאה וכמ"ש המשאת משה סי' י"ב בשם מהרי"ט וז"ל בשם פאלומבא ופאלינבא דמ"ם ונו"ן הני בהני שייכי לפמ"ש בעלי הלשון דהנהו בי תרי תלויות בחוטם והכי דק ואשכח בדברי חכמים דמחלפי להו עכ"ל מהרי"ט וכן נראה הסכמות בעל ס"ש בשם גרשון עכ"ל המשאת משה. והנה אין ספר שמות ת"י לידע החילוק בין פאלומבא ופאלונבא לגרשון וגרשום ומדברי המחברי' דפאלומבא ופאלונבא עקרים שם א' זולת שמשתנה בלשון ספרד ופורטגאל משא"כ גרשון וגרשום שהם שני שמות ממש ומכל מקום לפמ"ש אין ראיה ממה דגרשון וגרשום לא חשיב נשתקע למנוחה ונוחה דניכר היטב במבטא והם שני שמות ממש. ומה שהביא ראיה מנ"ש בשם זוסקינד בחנם טרח דבלא"ה הוא ט"ס וכן היא בס"ג שלי' בא"ב של הגא' מוה' שלימצא וז"ל הנה על א"ב של רש"ל שכ' זוסקינד ובמקומו' שקורין זיסקינד כותבין זיסקינד והגיה על זה זיסקינד כ"ז מיירי באשכנז ובמקומות שקורין בחירי"ק כותבין בחירי"ק כן מצאתי וראיתי הלכה למעש' מהגאון מוה' נתן מלובלין שצוה לכתוב זוסקינד בוי"ו. אף שאמר שחותם א"ע ביו"ד וקורין אותו ביו"ד כי אמר וי"ו במקום שור"ק אף בלשון אשכנז אבל נוהגין לכתוב זיסקינד ביו"ד עכ"ל והכוונה דיש מי שהי' סובר דהא דכותבין זוסקינד בוי"ו באשכנז משום דקורין אותו בחול"ם ולכך במקו' שקורין אותו ביו"ד היא שם אחר לכך כ' דהוי"ו הוא במקו שור"ק ולכך אף אם קורין אותו ביו"ד משמעות א' לשניה ל רק שהעול' משבשים הקריאה לפי שהם קרובים מאוד במבטא אבל הוא שם אחד. ועיקר השם מתחלה נקרא זיסקינד רק שהעולם אין מדקדקים בין שור"ק לחירק. ומשבשים הקריאה וכל שהוא שם א' רק שהשינוי הוא מחמת שאין העולם מדקדקים בקריאה ומשבשין אותו והכל יודעי' שעיקרו שלא כמו הקריאה כותבין העיקר וכמש"ל בשם גרשון אלו לא הי' שם גרשון כלל כותבין רק העיקר ולכך כותבין זוסקינד שהוא עיקר השם ושם זיסקינד אינו שם כלל:
נחזור לענינינו לנ"ד דנלע"ד אם נשתקע שם הראשון אף אם כבר ניתן הגט בשם מנוחה לבד צריך גט אחר בשם נוחה ואף אם כתבו מנוחה דמתקריא נוחה יש לפקפק כיון דשניהם שם קודש ואולי נוחה שם בפ"ע וכיון דנשתקע שם הראשון אין לכותבו. אמנם אם יש מיעוט שקורין עדיין מנוחה יש להסתפק עדיין אם כתבו שם מנוחה לבד ואין ראי' מהג"פ מ"ש באלחנן חנן דהג"פ מיירי בחותם ועול' לתורה בשם אלחנן והעולם קורין אותו חנן דשניה' הוי עקריים ואם לא הי' קיצור השם היינו צריכים לכתוב שניהם כיון שמכירים אותו במקום הנתינה בשניהם רק כיון דידוע דעיקר השם אלחנן כשר בדיעב' משא"כ באשה דנ"ל דהוי כרובא מרים ופורתא שרה וכן מבואר בכמה מחברים ומוהרח"ש דאף בשם עריסה אם הוא מיעוט הוי כרובא מרים ופורתא שרה. אמנם אם נראה בעיני כת"ר לסמוך בדיעבד מאחר שכבר ניתן הגט. דעכ"פ לא דמי לרובא מרים ופורתא שרה כיון דעכ"פ הוא קיצור השם ג"כ. וגם יש לצרף וסניף מה שהכנסת יחזקאל נסתפק. דאולי שם העריסה מצטרף עם המיעו' למיהוי רובא. ואף שלדעתי אינו ספק כלל מ"מ אפשר לעשותו סניף אמנ' צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקרי' נוחה לבד כיון דרוב' נותה והי' ראוי ליתן ב"ג א' מנוחה דמתקרי' נוח' וא' נוח' לחוד אחר כותבי כ"ז. ראיתי דרך ארעי בס' מאיר נתיבים שהביא בשם גינת וורדים שדיבר בענין זה בשם דבורה דאברו"ש לחלק אם נשתקע שם דבורה אמנם אין גוף הספר גינת וורדים ת"י והחונן לאדם דעת יצילנו מכל מכשול וטעות ה"ק כו':