מתנות כהונה על שמות רבה· רבי יששכר בער
פרק ב · פסקה ד
הכי גרסינן הן האדם היה:
תהום. אותיות המות:
נתקנו. נתכנו:
נתעלו. וקבלו עלייה מן המדבר:
אתה מניחן שימותו כל הדור ההוא במדבר בעון המדבר:
[להחריב כו'. ולעשותן מדבר:
א"ל הקב"ה גרסי']:
אחרית כו'. על בבל נאמרה הנבואה כמבואר שם בירמיה (מו):
כמה ריכוכין. [כמה ריכוכין גרס'. ה"ג במדרש חזית בפסוק הגידה לי והם מיני לחמניות רכוכין בשמן]. הם מיני לחמיות כרוכין:
ה"ג הצאן ימותו והגדיים כו'. ופי' הכתוב כן תראה ביציאתן וסופן כלומר שימותו ותרעה הגדיים:
בעקבי. בסופן כד"א בשמרם עקב רב:
בארץ סיחון. נראה שנקרא משכנות הרועים על שם שבארצו כלו למות שלשה רועי ישראל אהרן מרים ומשה שמשה מת שם באחרונה [ועיין עוד במדרש חזית]:
בשיניו. קרי ביה הר בשן הב' לשימוש:
נקיים מכל מום. שבשעה שקבלו ישראל התורה בהר סיני נתרפאו כל בעלי מומין:
כגבינה. שנקי מכל סיג מי החלב שהכל נתמצה ממנו:
איפופסין. גזר דין שלהם על שהקב"ה חזר עליהם אם יקבלו התורה ומיאנו מלקבלה. ועיין במדבר רבה פ"א שמנה ששה שמות ונתן בהם טעמים שונים. ועיין שם: