מתנות כהונה על שמות רבה· רבי יששכר בער
פרק ב
פסקה ב
מהר קדשו. משמע שהוא חרב כהר:
[אינו זז משם גרסינן]:
מתכשר. זריז וכשר ונאמן:
בדימוס. בדין ויטול עונשו. ועיין בערוך ערך דמס:
לחסוח. לפי הענין הוא שם מקום ובקשתי ולא מצאתי מאמר זה בשום מקום זולתי פה:
פסקה ד
הכי גרסינן הן האדם היה:
תהום. אותיות המות:
נתקנו. נתכנו:
נתעלו. וקבלו עלייה מן המדבר:
אתה מניחן שימותו כל הדור ההוא במדבר בעון המדבר:
[להחריב כו'. ולעשותן מדבר:
א"ל הקב"ה גרסי']:
אחרית כו'. על בבל נאמרה הנבואה כמבואר שם בירמיה (מו):
כמה ריכוכין. [כמה ריכוכין גרס'. ה"ג במדרש חזית בפסוק הגידה לי והם מיני לחמניות רכוכין בשמן]. הם מיני לחמיות כרוכין:
ה"ג הצאן ימותו והגדיים כו'. ופי' הכתוב כן תראה ביציאתן וסופן כלומר שימותו ותרעה הגדיים:
בעקבי. בסופן כד"א בשמרם עקב רב:
בארץ סיחון. נראה שנקרא משכנות הרועים על שם שבארצו כלו למות שלשה רועי ישראל אהרן מרים ומשה שמשה מת שם באחרונה [ועיין עוד במדרש חזית]:
בשיניו. קרי ביה הר בשן הב' לשימוש:
נקיים מכל מום. שבשעה שקבלו ישראל התורה בהר סיני נתרפאו כל בעלי מומין:
כגבינה. שנקי מכל סיג מי החלב שהכל נתמצה ממנו:
איפופסין. גזר דין שלהם על שהקב"ה חזר עליהם אם יקבלו התורה ומיאנו מלקבלה. ועיין במדבר רבה פ"א שמנה ששה שמות ונתן בהם טעמים שונים. ועיין שם:
פסקה ה
לעשותן כו'. כדאיתא במדרש חזית עד תמתי תמותי שנתממו:
[ה"ג ונשמע רבי ינאי אמר תאומתי א"ר יונה כו'. ועי' במדרש חזית]:
שם רבינו הקדוש. נראה שהיה בעל מדות טובות וחכם כרבינו הקדוש:
ללבבו. לחזק לבו כד"א ואיש נבוב ילבב:
[חלקיו של סנה גרסינן]:
משני חלקיו כו'. משליש העליון ולמעלה היה בוער וכן לבו של אדם גס הוא נתון בשליש העליון של גבהו:
[של אדם ולמעלה גרסינן]:
[לפי' נגלה גרסינן:
ה"ג הם בעולם הזה והם בעולם הבא ד"א כו' עד צדיקים ויש בהן רשעים א"ר פנחס:
אברהם גרסינן]:
ה"ג ממלאכתו מרעיית צאנו:
[הראה לו אותו דבר כדי שיהפוך גרסינן:
פסקה ו
נאה זה לרעות גרסינן]:
סר וזעף. אבל וחפר ופסוק הוא במלכים א' כ':
קרובי. גשה הנה ובוא הנה:
ה"ג ויאמר הנני הנני לכהונה:
עוד הלום איש גרסינן. ופסוק הוא בשמואל א' סימן יו"ד: