מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה א · פרק ט
לסוסתי. דן יחידי כו'. לפי שהוא דן יחידי שהוא יחיד בעולם ואין מי שימחה בידו כל מה שהוא חפץ הוא עושה כן הוא בהדיא בילקוט איוב:
ה"ג דייך פפיס שלא להשיב כו'. פי' שעל משפטי ה' אין להשיב שהכל בדין אמת ועיין בילקוט איוב ולקמן:
בין מיתה לחיים. דרש רם ונשא רם כד"א רמה בים רמז למיתה ונשא רמז לחיים והתנשאות לכל ראש:
דכתיב ה' אלהים אמת. חוזר למעלה שאין להשיב על משפטי ה' דכתיב וה' אלהים אמת וכדמפרש ואזיל:
כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. וזהו בצבא גדול וכאן כתיב ה' אלהים אמת:
מהו אמת. כלומר למה הוא אמת:
אלהים חיים כו'. כי מי שאינו חי לעד אינו אחד אמת אלא עובר וכוזב ופוסק וכן הם דיניו ומשפטיו בל ידעום אמתתן וכמו שהאריך בזה בעל חובות הלבבות בשער היחוד:
ה"ג בכל מקום שכתוב מאמר זה וה' הוא ובית דינו ולא גרס כביכול והוא קל להבין:
זה בנין אב. שהרי שם של ארבע רחמים ואין רע כ"א בהסכמת בית דין הקשה:
רשום. משמע רשימה בעלמא שעדיין אינו על גומרו ועל אמתתו ועיין בפ' מצות חליצה ובב"ר פ' כ"א:
ולמה הוא אמת. למה חותמו במלת אמת:
כיחידו של עולם כו'. עיין בב"ר פרשה כ"א:
של מעלן. שהוא בארבע חיות הקדש:
ה"ג ומה אתה מקיים בתבנית שור אמר לו בשור כו'. פי' אלו לא אמר רק בשור היה משמע בשור של שאר כו':
כמרטט. כמרקד ומנענע ונרתת:
כך ששתי כו'. כמו שדרשו חז"ל והמים להם חומה חמה כתיב:
מימינם ומשמאלם. שכן כתיב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם:
זו מזוזה. י"ל על שהיא בשמאל ביציאתו מן הבית ובילקוט פ' בשלח גרסינן זו תפילין:
תפלה. ונקראת התפלה שמאל על שהיא צרכי העולם הזה וכן קראוה חז"ל חיי שעה כמו שאמרו חז"ל מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה אבל ק"ש היא קבלת עול מלכות שמים כולו קדש קדשים הוא לה' ובילקוט פרשת בשלח הגירסא בסיגנון אחר:
וירכב על כרוב. בשוחר טוב ובילקוט שמואל גרס הה"ד כי תרכב על סוסיך. סוסיך משמע סוסים הרבה וא"א לרכוב על הרבה סוסים אלא בזה אחר זה:
הורג את בעליו כו'. הכי אמרי' בפ' ערבי פסחים ובשוחר טוב איתא סוס זכר עומד ומשתין והנקבה מהלכת ומשתנת ולפיכך היא טובה במלחמה:
סוסיין פגיין. סוסים מחולפים ומשונים זה אחר זה וריחו לא נמר תרגום לא פג:
וברקים. דרשו לשון ברק חרב ובילקוט שמואל הגירסא שם בסיגנון אחר עיין שם:
סגיונות. סגנון וסדר ערך מלחמתם:
קטפרקטוס. משמע בערוך גבור המכה בכח גדול:
על טוענו. מרכבתו הטוען אותו:
ה"ג שהוא רוכב על טוענו ורוכב על דבר כו':
טוען את רכובו גרסי'. ודרש וירכב על כרוב ואז ויעף הכרוב מפני שהש"י רוכב עליו:
וידא. בתהלים. וירא בשמואל:
ה"ג במדרש שמואל עולמות הרבה ויוצא כו':
להראות בהן. לכן כתיב וידא:
מרמזת. מפחד השבאי' שאם תראה פנים שחפצה להפדות שמא לא יוכל אביה לפדותה והשבאים יעשו לה רעה:
דומה. לשון שתיקה:
ה"ג ומצרים הרשעים לסוסים זכרים:
ה"ג אתה וושקעני:
ה"ג ראה מה בים:
איפתיסיס. בקשתי ומצאתי מאמר זה בכמה מקומות ובכל אלה לא מצאתי כתוב זאת והוגד לי שהוא בלשון ערבי נס ופלא גדול:
למעלה. מעל גבו:
עמודיה גרסי':
ביסם. יש לפרשו מלשון לבסומי קלא כלו' נתבשם ונתחזק על עומדו ודוגמתו תמצא במדרש משלי בפסוק אגור בן יקא ויותר נראה שצ"ל ביסס העולם והוא לשון כן ובסיס וכן יסד הפייטן במתן תורה הקדושה העולם נתבסס אשר מתנאו נמסס כמוצא שלל רב על אמרתיך שש. וכן צריך להגיה במדרש משלי ועיין בב"ר פרשה ס"ו ובתנחומא פרשת נשא: