מתנות כהונה על שיר השירים רבה· רבי יששכר בער
פרשה א · פרק ו
אל תראוני בשחרחרותי. לשון חרחור ומדון ועיין בערוך ערך חרחור ג' או רצה לומר אל תביישוני בשביל שאני שחורה בעוונות:
תראוני. תביישוני כד"א המה יביטו יראו בי:
בבני. ישראל הם בני הכנסיה בכלל ואולי הוא ע"ד הסוד:
שמא. כלומר וכי מותר לך לומר ובתוך עם כו':
תא חמי. בא וראה:
רוץ פה. נוטריקון של רצפה ואח"כ פי' מהו רוץ פה ובילקוט ישעיה לא גרס רוץ פה:
דלטוריא. לשון הרע:
בריתך בני ישראל גרסי':
בריתי. כלומר הלא לא עברו רק בריתי ולא היא בריתך ומה לך עליהם:
רץ פה רצות פיות בכל גרסי':
מה זה עומד כו'. כל זה נתבאר בפתיחה דאיכה רבה בפתיחה ולא אותי קראת יעקב ועיין שם:
שהיו על כולן. היה חובות של כל עבודת כוכבים מוטלת על העובדים ובפתיחה דאיכה הגירסא יותר מיושבת וכן במגילה פסוק גם ושתי ובפרשת חקת ובילקוט מלכים:
מהו כן עלינן כו'. מהו זה שנכנס לעיר של חרופים וגידופים ירד ר"ל מעל חמורו ואסף חול ונתן לתוך פיו של רבי אבהו אמר לו מהו זה כלומר למה זה ועל מה זה:
הא וותרו כו'. הרי הניחו וויתרו על כמה מצות ואת אמרת על שתים רעות כו':
הפנימית וגו' גרסי' וסיפיה דקרא משתחויתם וגו' ודרש ליה כמו ומשחתם שהיה לו לומר ומשתחוים הרי שהיה השתחויה לעבודת כוכבים והשחתה וכעס במה שהיו פורעים וסיפיה דקרא משתחויתם קדמה לשמש וזהו שזפתני השמש:
מרימות. נראה דצ"ל ארוות והוא אבוס שאוכלים ממנו הסוסים:
וישבת וגו'. מלכים ב' סי' כ"ג:
מפחם. מכה ומשפיל:
אין אנו כו'. בתמיה:
שנטלנו. שכבר נענשנו על ידיכם ועדיין נרחם עליכם עוד פן חס ושלום נבא לידי עבירה:
רבי איבי. בשם רבי שמואל בר נחמן:
בקרתנית. עירנית:
ה"ג אחת שהיה לה שפחה:
לשעה. שלא עבדנו עבודת כוכבים רק לשעה אחת:
ה"ג בילקוט כך אני שמשה של עבודת כוכבים שזפתני:
נתגרו בי. והפסוק מדבר בעד משה שדתן ואבירם הלשינוהו אל פרעה ויבקש להרגו:
ה"ג עד שהיה עושה דין בין בנותיו של יתרו לא היה כו'. פי' יותר ראוי היה שישב ויעשה דין בין אחיו משיעשה דין בין בנות של יתרו המדיני והם גרמו לו שלא יעשהו ובספר ישן גרס עד שהייתי כו'. ומשה אמר כן:
עד שנתעכבתי גרסינן:
ה"ג משמר משמרת כהונה:
כחורש. כיער:
מקומה. שעליה נבנה רומי המצירה לישראל:
צריפין. בתים קטנים:
והוו כו'. היו בונין אותם והם נופלים וחזרו ובונין אותם והיו נופלים היה שם זקן שמו אבא קולון אמר אם אין אתם מגיעין ומביאין לכאן מי פרת וגובלים בתוך הטיט ובונין אותם בו לא יהיו קיימים אמרו לו מי עושה כן שיביא לכאן מי פרת כשירגישו בו בני א"י אל יניחו להביאם ואמר להם אני אביאם עשה את עצמו כאלו הוא אחד מהמוליכים יין ממדינה למדינה:
שפיי דחמר. סוחר יין ועיין ערוך ערך שף וביקרא רבה פרק י"ב ובמגילת אסתר פרשה ה':
הוה עליל כו'. היה נכנס לעיר אחת ויצא לעיר אחרת נכנס למדינה ויצא למדינה אחרת עד זמן שבא לשם לא"י כיון שבא לשם היה מביא מים מנהר פרת באותן חביות גדולות שמוליכין בהם היין וסברו הכל שהוא מוליך יין והיו גובלין אותן מים בתוך הטיט והיו בונין אותם ועמדו מן אותו עת היו אומרים למשל בפיהם לאמר בכל מדינה שאין שם אותו איש אינה מדינה והיו קורין לאותן שני צריפין רומי בבלין על שם שרום שלהם קיים ע"י בלילת מי פרת בשאר המים:
הה"ד ומלך וגו'. הרי שקודם לא היה שם מלך:
בני אומתי זה אחאב גרסי':
לפלטיא. שוק ורחוב גדול שמוכרים שם לחם ולחם זה אינם רשאין למוכרו שם מפני שחרוריתו:
שתי חלות. אחת לאש ואחת לכהן:
ה"ג בירושלמי פ' בכל מערבין שתי חלות בסוריא. ונראה כי כן עיקר לפי שלא גזרו ב' חלות רק על הארצות הסמוכות לא"י כמו סוריא: