מתנות כהונה על קהלת רבה· רבי יששכר בער
פרשה ז · פרק כו
ומוצא אני מר וגו'. תובעת בידו גרסי'. כלומר ממנו:
עובדא כו'. מעשה היה באיש אחד שהיה לו שכן גזלן והיה יוצא בלילה ומקפח את הבריות והיה זן ומפרנס את בניו ובנותיו ביום אמרה לו אשתו של אותו איש מה רע מזלה של אותה אשה שנדבקה בך ושוב אמרה לו אין אתה רואה בניו של פלוני שכן שלנו היאך הם אוכלים ושותים אמר לה וכי אתה רוצה שאעשה כמו שהוא עושה כלומר שאצא ואקפח את הבריות אמרה לו ומה בכך:
ה"ג את בעי אעביד מה איהו עביד אמרה ליה כו':
אמר לה איזיל כו'. לכי עמי אל השכן ותרצה ותפייס אותו שיקח אותי עמו בלילה הלכו שניהם והיו מפייסים אותו ולקח אותו עמו ובאותו לילה יצאו אחריהם גזלנים אחרים לתפוס את אלו שהיו מכירים שיוצאים לגזלנות וזה הגזלן שהיה בקי בדרכים ברח וניצול וזה מתוך שלא היה בקי היה ניצוד ונתלה והיו קורין עליו המשל הזה המאוחר שבלסטים הוא ראשון לתלייה:
תזקיטא. לפי הענין הוא ענין מארב:
ה"ג חולי מעיים קשה לגוף ממכת הלב:
ארבעה עשר כו'. בב"ב בפרק השותפין לא מנה אלא עשרה דברים:
מחלחלתו. לשון ותתחלחל המלכה:
ומטלטלה. מנענע ומבטל השינה:
קשה מכולן. שנאמר אשה רעה מר ממות:
בים וביבשה. מצודה נקרא שפורשים אותו ביבשה כדלקמן בפסוק כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים כו' וחרם מה שפורשין בים כמה דאת אמר חרמו של ים ועיין בערוך ערך חרם וכן הוא בבמדבר רבה פרשה ט' ובתנחומא פרשת נשא:
אלולי שכתב בה כו'. כלומר דכתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך הכל ממנו ולא ממך ועי' בבמדבר רבה פרשה ט':
לכלבה. כלומר משל לכלבה:
פלטי. שנעץ חרב בינו ובין מיכל בת שאול כדאיתא בסנהדרין פ' כ"ג:
אמנון. שאנס את תמר אחותו ככתוב בספר שמואל ב' סי' י"ג:
ה"ג פתר קרייה במינות:
יעקב איש כפר נבוראי
יעקב איש כפר סמא. כל אלו השנים היו ריחם נודף לצד מינות רחמנא ליצלן: