מתנות כהונה על קהלת רבה· רבי יששכר בער
פרשה ז · פרק א
טוב שם משמן טוב:
שמן טוב יורד. בילקוט ובמדרש שמואל פ' כ"ג גרס יורד דכתיב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן שם טוב עולה שנאמר ואגדלה שמך:
לשעתו כו'. עי' מאמר זה בתנחומא ריש פ' ויקהל ושם ברבה אפס קצתו:
מקיטון. חדר קטן פנימי ששם מושב המלך ומשתמש בשמן הטוב והריח יוצא חוץ לטרקלין:
ה"ג יביע שמן רוקח שם טוב נופל על המתים ואינו מבאיש שנא' ויעל ויגהר על הילד וגו':
שמן טוב כו'. ה"ג במדרש שמואל ובילקוט ובתנחומא שם טוב נופל על המים ואינו נדוח:
למקום חיים. מן ההיכל ולפנים ששם הארון וכפורת ולוחות וכרובים שכולן קדושה וחיים:
ונתחייב. מיתה על עבודתו:
אלולי כו'. וה"ג בהדיא במדרש שמואל ועיין מזה בילקוט וקצתו בש"ר פרשה ל"ז:
ששמותן של שבטים כו'. זהו שם טוב:
לא היו משמשין. במשפט האורים ותומים ובמדרש שמואל גרס מכפרין:
כל מי שזוכה לתורה. י"ל שזה מה שכתוב במשנה במסכת אבות שכתר שם טוב עולה על גביהון כי התורה שם הטוב ובילקוט גרס וכתר שם טוב עולה על גביהון אבל אינו הגירסא הכתובה פה גם בתנחומא פ' ויקהל כתב וז"ל ג' כתרין הן כו' עד ועוד כתר אחד כתר שם טוב עולה על גביהון:
ה"ג הלכו אלהים לפדות כו'. אומה ואל היה ודרש לו לעצמו כביכול פדה עמים ועצמך פדית:
ה"ג עצמך פדית שנאמר אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו:
כתיב אשר הלך כו'. ופסוק הוא בד"ה א' י"ז ועיין בשמות רבה פרשה מ"ב ובמדרש שמואל:
הן הן חיותיהם כו'. עיין בפ"ק דסוטה ובש"ר פרשה א':
שפרת ורבת. בש"ר לא גר' ליה ובמדרש שמואל גרס ליה וי"ל על שילדה משה אחר גזירת פרעה והיה שקול כששים רבוא גם נאמר ובני רחביה רבו למעלה ודרשו חז"ל למעלה מששים רבוא:
פועה באשה. מדברת ולחשה באזנה דבר מה והולד יוצא שלא בצער:
מעשה אחיה. שאמרה לבת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת או י"ל על מה שהיתה מתנבאה עליו טרם הולדו כמדרש חז"ל:
בספר תולדות ברייתו. בתנחומא ריש פרשת ויקהל גורס שם שהאדם קונה לעצמו וגירסת מדרש שמואל נוטה לגירסת הספר:
חביב בשמו. ואינו כן מן הדין:
ומת. וכשמת:
יוצאה מן הלמן. פורשת מחוף הים לתוך הים:
עלעולין. רוח סערה תרגום עלעולין:
ששבת. שנתבטל כד"א וישבות המן ממחרת:
שנתעצלו. עיין במסכת שבת בפרק האורג ושם לא גרס שנתגעשו ועיין כל זה ריש מדרש רות:
בפחמו. וטוב להגיה בפיצמו וה"ג ריש מדרש רות אבל מדרש שמואל גרס ג"כ בפחמו:
עם אבותיו וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא וכי מת יואב:
שכיבה היא מיתה. ולמה כתב אצל דוד שכיבה ואצל יואב מיתה ועיין זה בפרק המוכר את הספינה:
הודיע שלמה כו'. כשהכניס הארון לבית המקדש שנאמר זכרה לחסדי דוד וגו' כדלעיל בפסוק ושבח אני את המתים:
מתלא אמר כו'. המשל אומר מי שנשכו נחש חבל המתעקם ודומה לנחש מפחידו ומתיירא ממנו וכן מסיים בו בילקוט שמואל לפי שכתוב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו' שגעש עליהם ההר להרגם לפי' כשמת שמואל ויספדו אותו וגו':
מדחיל ליה גרסי':
משלו כו'. כלומר מפני שהלך ושפט כל ישראל ועשה שלום ביניהם מדי שנה בשנה לפיכך ויספדו לו כל ישראל וכמו שדרשו במיתת אהרן:
מיתה ודאי. כלומר זהו עיקר מקום מיתתו שכתוב אחריו מיד ויקבצו הפלשתים וגו' שכל זמן ששמואל חי נפלו הפלשתים ביד ישראל כדאיתא בתוספתא דמס' סוטה והא דכתיב וימת שמואל וגו' לא אמר אלא בשביל נבל וכדמפרש ואזיל:
מרזיחין. יש לומר ענין מרחצאות ותענוגות משתה ושמחה וכן מצאתי שוב באות אמת:
כופר בעיקר. כדאמרינן אמר נבל בלבו אין אלהים וכן קראו בליעל ונאמר יצאו אנשים בני בליעל וגו':
אומר כן. דוד היה אומר כן:
ה"ג חסד כמו לצדיק:
כי גמל עלי. כלומר בעבור שיש בי עול גמילות חסד לפיכך יגל לבי ואקוה לישועתך: