מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער
פרק ז · פסקה ו
נימוס קילוסין. פי' נימוס חק שראוי לקלסו:
אלא באש. דריש העולה ל' גאות שעולה בדעתו להתגאות על כל ונאמר בו דרך סימן שרפים עומדים ממעל לו:
זריבה. לשון שריפת אש:
לחלוטין. כלומר לשריפה גמורה:
בחומו. משמע בחומו של הקב"ה וזהו הגיהנם:
קטיל הימון. וזהו עונשו כי עמיו היה וגם עונשו ודי בזיון לו מה שאמר ראשונה מן הוא אלה די וגו' וגם הוא נשרף חציו. ועיין בחזית ז' ז':