מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער
פרק ז
פסקה א
שנתנו ישראל ביניהם כו'. שעשו את העגל:
שנה. מגומגם ובילקוט אינו:
נוטל קרבנם כו'. קרבנם שהיו זובחים לעגל שנאמר ויזבחו לו:
ופוחסו. הכה והשפיל צורתו:
ואל יהיו מזידים. ואלו לא הודיעם שאין בו ממש היו סוברים שיש בו ממש והיו שוגגים:
מי אשר חטא לי. משמעותם על היחיד דאל"כ הול"ל אותם אשר חטאו לי:
חביבין. בתמיה:
חוץ משל זית כו'. משנה היא במס' תמיד בפ' שני וסבירא ליה הטעם מפני שבא מהן שמן למנחות ויין לנסך:
פסקה ב
מן הדין קריא. מן המקרא הזה:
רוח נשברה. פי' כשיתרצה ברוח נשברה ר"ל תשובה יהא בטוח שיקיים בו זבחי אלהים:
זבחי אלהים כו'. רוח נשברה דהיינו תשובה הוא כאלו היה זובח לאלהים וזה אי אפשר אם לא בבית המקדש ועל גבי המזבח:
לשוח. להשתחוות:
מן הדא ברכתא. מתוך זאת הברכה רצה אלהינו וכו' גרס:
אית דבעי כו'. יש מי שירצה לשומעה ממקרא זה:
רוח נשברה וגו'. כלומר צריך להזכיר זבחי אלהים וגם יהא רוחו נשברת לשוח ולהשתחוות:
זה כיבוד גדול. לשון תימה:
לפי שעה. לפי השעה שאתה עומד בו עכשיו ר"ל במדבר:
זאת תורת העולה גר':
היא העולה. לשון תימה הלא מצער היא:
ה"ג לפי שעה הקרבנו לפניך:
פסקה ג
הרהור הלב. דייק היא העולה כד"א והעולה על רוחכם ועיין ברמב"ן:
ה"ג שכן דרך בני מלכים:
ה"ג להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים:
להיטפל בהם. לפיכך באו שמה אחיהם ואחיותיהם לעשות להם שושבינות ולפי דעת שניהם יהיה פי' וישלח וכבר שלח אם לא שנאמר שבעת ימי המשתה היו קודם הקידושין:
ויקדשם משמע לשון קידושין ולשון הזמנה לסעודה כדלקמן:
ה"ג ניטפל בהם הלכו:
ה"ג לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה:
התקדשו. היו מזומנים:
בר חלפיי. שם חכם:
בעי. שאל:
מספר ימים כו'. האי מספר כולם קאי על מנין כל בניו כו' או ר"ל על מספר ימי המשתה:
כאלו אתם מקריבים. דריש היא העולה הכי זאת תורת העולה כשאתם עוסקים בתורת העולה היא הקרבת העולה בעצמו:
בזכות משניות. ששונין הלכות קרבנות:
יתנו. כמו ישנו בלשון ארמי משנה מתני':
ה"ג רב הונא אמר חורי:
חורי. אחר פי' דרש אחר שממנו נלמד שהמשנה עומד במקום ההקרבה:
פסקה ד
מגירסין. נחתומין מבשלי מאכלות:
אתא ובא. ר"ל המלך בא:
שלא היתה עבודת כוכבים בעולם. לפיכך היתה אהובה לפני המקום וכן לעתיד יעבור ממשלת זדון מן הארץ:
אקוביטין. כסא שיש לה סמיכות מכל צד כך פירש הערוך:
ממחה. גורף באצבע ואוכלו ודרש מחים ל' ממחה:
בורגין. בית קטן בנין עראי:
השני. חביב בעיניו:
ולן שם. ומשלן שם נודע שישיבת בורגן חביב בעיניו:
ה"ג למה הוא מתמה:
פסקה ה
מתוקד בו. האש היה נשרף ונתאכל מן המזבח והמזבח היה שולט עליו:
גליד. מגולד ומעובה:
גרדיון. שם מקום:
מקטר. דרש כמו מקטיר:
ה"ג בכלי הבקר בשלם. הבשר מבשל את הכלי. כלומר מתקנו ומחזקו:
פסקה ו
נימוס קילוסין. פי' נימוס חק שראוי לקלסו:
אלא באש. דריש העולה ל' גאות שעולה בדעתו להתגאות על כל ונאמר בו דרך סימן שרפים עומדים ממעל לו:
זריבה. לשון שריפת אש:
לחלוטין. כלומר לשריפה גמורה:
בחומו. משמע בחומו של הקב"ה וזהו הגיהנם:
קטיל הימון. וזהו עונשו כי עמיו היה וגם עונשו ודי בזיון לו מה שאמר ראשונה מן הוא אלה די וגו' וגם הוא נשרף חציו. ועיין בחזית ז' ז':