מתנות כהונה על ויקרא רבה· רבי יששכר בער
פרק ז · פסקה א
שנתנו ישראל ביניהם כו'. שעשו את העגל:
שנה. מגומגם ובילקוט אינו:
נוטל קרבנם כו'. קרבנם שהיו זובחים לעגל שנאמר ויזבחו לו:
ופוחסו. הכה והשפיל צורתו:
ואל יהיו מזידים. ואלו לא הודיעם שאין בו ממש היו סוברים שיש בו ממש והיו שוגגים:
מי אשר חטא לי. משמעותם על היחיד דאל"כ הול"ל אותם אשר חטאו לי:
חביבין. בתמיה:
חוץ משל זית כו'. משנה היא במס' תמיד בפ' שני וסבירא ליה הטעם מפני שבא מהן שמן למנחות ויין לנסך: