אור ברסלב

מתנות כהונה על במדבר רבה· רבי יששכר בער

פרק יד

פרק יג

פסקה א

דמות דיוקנו גרסינן. ועי' כל זה בבבלי ובירושלמי בפרק חלק:

חזרה. הבת קול:

סיר רחצי גרסינן. ודרשו על גיחזי על שם שלקה על ידי רחיצה שרחץ נעמן ונאסף מצרעתו:

אמרו ישראל כו'. זהו גירס' הירושלמי ובבבלי גירסת מלאכי השרת:

ומה נעבוד כו'. בתלמוד בבלי יש גירסא אחרת ולקמן מייתי לה וזהו גירסת ירושלמי וה"ג מה נעבוד ומלכא דישראל מקללון פי' ומה נעשה והיאך נחשבם לעוה"ב ודוד מלך ישראל מקלל אותם ר"ל דואג ואחיתופל:

[לעשותם ריעי' גרסינן:

ה"ג תמן אמרי כתיב כו']:

מי שהרג. זה דוד:

מה אתה עושה כו'. אם יצעק לפניך על שאתה נותן חלק לעוה"ב לדואג ואחיתופל:

ה"ג דוד בא ומפרש לי כו' משיח בן יוסף ועיין בפ' החליל:

עד שיבואו המואביות וכו'. ר"ל שיכלה אותם עד שלא ישארו רק הנקבות והם מותרים כמו שאחז"ל מואבי ולא מואבית:

[ה"ג נתישבה דעתי עלי]:

אפיל שתותיה. יסודות שלה שרשיה כד"א כי השתות יהרסון ודריש התרועעי כמו ערו ערו עד היסוד בה:

והיה בוטח בהם. במואבים:

שהרגם מלך מואב. דייק מדכתיב וישבו עמו כל ימי היות כו' שמשמעותו אבל משם ואילך לא ישבו עמו וכן פי' שם רש"י ורלב"ג:

וזהו החסד. כדכתיב בשמואל ב' סימן י' ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד:

ה"ג בתנחומא מהאש הרי חנניה:

שהסרתי כו'. דרש סיר לשון הסרה:

שהמתי. לשון מיתה:

בנעילת גרונו. שנסתם וננעל פתיחת גרונו ודריש נעלי לשון נעילת שער:

ויריעו. דרש אתרועע לשון תרועה:

[הדל וגו' גרסי']:

ז' דברים כו'. ה"ג ג"כ בתנחומא ובילקוט שופטים גרס ח' דברים וכן פירש"י ורלב"ג בספר שופטים ומנו עוד דברים אחרים ע"ש:

שקירב והיה זר גרסינן. ועיין מזה בויקרא רבה פ' כ"ד ותמצא גירסאות שונות:

ויחברון כו'. דרש אתרועע לשון ריע וחבר:

משלוח ידם. סיפא דקרא של ועפו בכתף הוא:

[ה"ג אל תצר את מואב וכן אדום דכתיב אל תתגרו בם]:

הוא ועורו ומחוסר זמן גרסינן. וכן הוא בירו' פ"ק דמגילה:

שאין ז' כו'. ובכל יום מז' הימים היו מקיפון אותו הרי על כרחך שחללו את השבת וכן הוא בירושלמי פ"ק דשבת ועוד יליף ליה התם מדכתיב עד רדתה ואפילו בשבת:

אסורה בהנאה. אפי' להקדיש לשמים ומשני ר"י הלוי שהשלל הקדישו לה' כמו חלה:

ה"ג שהתחילו הנשיאים יום ראשון היה:

[לא על פיו עשה גרסי']:

פסקה ב

ועושה מזוזה גרסינן. ופירושו ועושה מזוזה וציצית לאחרים כדי לקיים המצוה במה שאפשר לו לקיים:

ממון. בית ושמלה והכל בכלל:

הוי מי הקדמני. פירוש מי שהקדמני ועי' כל זה בויקרא רבה פ' כ"ז:

סיגים. כלומר מעשים הרעים כד"א כספך היה לסיגים:

מדרכיו. שמטוב דרכיו ומעשיו עתיד להיות שבע ודשן וכן פי' הרלב"ג בפירושו לספר משלי:

זיונם. שהיו מזיינים עצמם ללחום עם ל"א מלכים:

[ה"ג לצל יומם וגו' הוי מי כו']:

פסקה ג

דבקו שערים כו'. בשוחר טוב מפרש ליה דאל"כ הרי פתח השער היה רחבו ב' אמות וחצי והארון לא היה רחבו כי אם אמה וחצי ולמה לא נכנס אלא שדבקו כו':

כי האמנם ישב וגו'. בדברי הימים ב' סימן ו':

ולמה נצטער. למה באתה כל הצער זה לידו:

ה"ג בשוחר טוב ובריש מדרש חזית ובילקוט מלכים בנין בנוי בניתי:

ה"ג מסייעין למלך כל שכן הכל כו'. ועיין מזה סוף ספר שמות:

בקולו של משה. משמע כשהיה מדבר עם משה היה קול הדיבור שוה לקולו של משה ולא הגביה קולו יותר מן המתורגמן מפני הכבוד כדין הקורא בתורה ובתנחומא גרס בהדיא בקול שהיה יכול משה לסבול ורש"י לא פי' כן פר' יתרו ועיין שם ובשוחר טוב לא גרסינן בקולו של משה וכו' ולפי זה יהיה הכבוד שתלה הדבור במשה והענייה בהקב"ה וק"ל:

מסויים. כלומר מסומן בסימן ואות ניכר בין שאר כלי המקדש:

לעשבים. בכל מקום שכתוב המאמר הזה לא כתב עשבים וגם ענן כבוד דלקמן אבל בשוחר טוב גרס כמו כאן:

אין רוכבין על סוסו. עיין לקמן פ' ט"ו:

[ה"ג האלהים שנאמר את האלהים אני ירא]:

שכן. פי' נמשך ונגלה להראות לו ודוגמתו בב"ר סוף פ' ל"א זה שיכון לעשות התיבה פירש"י המשכן ושכינתו וכן בב"ר פ' ל"ד גבי פרו ורבו זה שכן בזכות הקרבנות כלומר ברכה נמשכת ונתנה לו בשביל הקרבנות:

פסקה ד

לקכל שכר למביאיהם. פירושו מצאתי במכילתין בפ' בא לרבות שכר לעושי רצונו כיוצא בדבר ועשו לי מקדש וכו' והלא שמים והארץ הוא מלא אלא לקבל שכר על העשייה לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ויותר תמצאנו מפורש במסכת סופרים פ' י"ח:

חטיבה. פירש"י פ"ק דחגיגה שבח מיוחד:

[אעשה אתכם חטיבה גרסי']:

מסמר זה חסר. מחסר והולך שהחלודה אוכלת אותו ועי' כל זה במדרש קהלת:

היאך אני לומר כו'. כי לא אדע איזה מהם אמת ועיין מזה בספר עין יעקב בחידושין:

כאפרכסת. פירש"י טרימויא שעל הרחיים שבו שופכין התבואה ויורד למטה על הרחיים לרכב ונטחן שם עד אשר דק:

המשנה כו'. בלשון משנה נקרא הדרבן מרדע:

[ומקרא קרא גרסי']:

במלמד הבקר. שופטים ג':

ולהציב הדרבן. שמואל א' י"ג:

כשהוא משמרם גרסי'. ודריש הכתוב במסמרות לשון שמירה:

[משתרשי' לכל מקום גרסינן:

ומשתרשי' בכל הגוף גרסי']:

ושאר כל הימים כו'. שבמקדש דוקא מצות אתרוג כל שבעה ובגבולין ביום ראשון מן התורה ושאר הימים מדברי סופרים כדאיתא בפרק לולב וערבה וכדמפרש ואזיל:

[מדבריהם הם גרסי']:

דודים. חז"ל נקראים דודים ורעים להקב"ה:

סמנין בפיהם גרסינן. ודריש שימה כמו סימן וכדאיתא בפרק כיצד מעברין:

פורשים. מפורשים:

מדיירים בינה. עיין בערוך ערך מלמד ומסאסאה:

סדרונניא. שם מקום:

למה לא נתנו. שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם שנאמר על פי הדברים האלה וגו':

מה נכנסה כו'. דרש מהמה נוטריקון מה המה כלומר מה הנאה יהיה לך מהם שהרי אי אפשר לכתוב כולם:

[ה"ג שאלו באת לכתוב דבריהם]:

הוי בשר. קרי ביה בשר לשון בשורה:

בשר. כמו שר וחשוב:

ספירה. נראה שהוא מין פרי עגול ככדור כדתנן במסכת כלאים הפול והספיר:

פורחים. כלומר עולים ויורדים בהם אין ולאו ורפיא בלי חיזוק:

שושנה. כפתור וקשר בראש:

[אף ספרי' גרסינן]:

לדברי תורה. כ"ד ספרים כולם הם דברי תורה ומקיש דברי סופרים להם:

אף המסמרים כ"ד. עיין לקמן בסמוך:

בעי כמה כו'. איבעי' היה לבני הישיבה כמה מסמרות יהיו בו בסנדל. ובירושלמי ובקהלת ל"ג בעי:

ה"ג כמה מסמרות יהיו בו בסנדל. וכן הוא בירושלמי בפ' במה אשה ובפ' חלק ולקמן סוף מדרש קהלת:

וכימיך וגו'. שיהו מסמרות של נחשת וברזל במנעליך כמנין ימיך כימות השבוע שהם ז':

[ה"ג ושלשה עשר ע"ז]:

ע"ז. על מנעל ימין וכן על השמאל ומסמרות אלו היו קבועין בו לחבר עור העליון על העץ התחתון שדורסין עליו והוא הסוליי' וכן בפירש"י בפ' במה אשה:

ט'. כנגד ט' ירחי נידה כן הוא במדרש קהלת:

ה"ג שפשטו בו חכמים יד. וכן מצאתי במדרש קהלת:

שפשטו כו'. שרחקוהו בנדוי או בנזיפה שעל זה הזהירו במסכת אבות הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כו':

כתקנן. מסודרים בפיהם אליבא דהלכתא בלי פקפוק:

ממוסמסים. שאינם מסודרים וחלקים כדבר הנתמסמס:

כמס. לשון מסמס ודריש כמסמרות נוטריקון כמס מרות כלומר כשהם יוצאים ממוסמסים הם מרים לשומעיהם:

שבעליהם נאספים. שבעלי התורה והם החכמים הגדולים כשהם נאספים לעולמם שאז צריך התלמיד לזרז לאמץ בד"ת מאחר שאין לו לשאול כדמפרש ואזיל:

[ה"ג כל זמן שרבו קיים]:

ה"ג יודע הוא שאין כו':

משה הרועה. לשון חמי זלה"ה אמר בו דרך סימן טוב מרעה נוטריקון משה רבינו ע"ה:

ת"ל והיה כו'. שמוע תשמע קדריש שאם תשמע מפי אחר גרוע ממנו יהיה בעיניך כאלו תשמע מפי:

מה דרבן זה כו'. עד את המקום ל"ג ליה במדרש קהלת ונכון הוא וכן בילקוט קהלת בשם ספרי ל"ג ליה:

ויזכור ימי וגו'. סיפיה דקרא רועה צאנו ישעיה ס"ג:

אל תוסף עליהם. כגון ספר בן סירא ודוגמתו כן הוא במדרש קהלת:

החיצונים. ספרי מינין:

הדפין. הנסרים והלוחות שהדלת נעשה מהם:

וקיים הקב"ה. שהרי קדמו לכל דבר שבקדושה:

כדרבנות. הכלי והאוצר של הרבנות שכל דבר הנאצר באוצר משימין בכד כד"א כד משלים שערי מכדי:

פסקה ה

[ה"ג מן וישת על ראש אפרים]:

ה"ג וזה רועה זה נשטם וזה נשטם. ה"ג לעיל בב"ר פ' פ"ד וה"ג רש"י ז"ל שם וכן הילקוט:

גנובתי כו'. הל' מוסב על המדבר מלמד שהוא עצמו נגנוב:

כי גונב וגו'. שאחיו מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למצרים:

[על סדר הזה גרסי']:

פסקה ו

האני. אותו מלת אני שיאמר לך שרומז על אימתו וכדלעיל ועי' במדרש קהלת:

[ה"ג הוי מפניו תלך וכו':

שישרפך גרסינן:

ה"ג יודע הוא שאם יעבור על המצות:

ה"ג יודע הוא שאם יעבור על המצות:

יוותר לו על עונו גרסי']:

ההין. מדה כד"א רביעית ההין:

ארכה. אריכות זמן פן יחזרו בתשובה כד"א לשלותך תהא ארכה:

ינשום. יוציא ויכניס רוח נשמתו:

שיכלא. לשון בית כלא אדוני משה כלאם:

בסרונכי. מיתת אסכרה ועיין בפרק אלו נערות בפירש"י:

לסטין באין כו'. בפרק אלו נערות מוסיף או נמסר למלכות:

פסקה ז

שהוא שמר אני כו'. ע"ל סדר בראשית פרשה צ':

את האלהים וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא אני ירא:

ולכך נאמר אלהים. רמז לכתוב שבועת אלהים:

בנגעת יוסף. נראה שצריך להיות בגנות:

שכר אותו עין. דרש שור לשון ראיה וכדלקמן:

[שהיה חלק יוסף גרסי']:

בכל הרואה. בכל מקום שהיו יכולין לראות העיר כן הוא בפ' בתרא דזבחים:

כי לא היה לו בנים. וזה מורה על חטאת כשאחז"ל לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו:

אלו בנות צלפחד. עי' לקמן פר' כ"א ובתרגום אונקלוס פרשת ויחי:

מתה עלי. הרי שהיא נחשבת עליו לעיקר ולפי מה שאחז"ל שמתה על שאיחר נדרו הרי היא היתה עיקר באמת:

[כנגד הברכה גרסי']:

פסקה ח

לשון צדקת. זו רחל:

שביחן. לשון הבחנה ונסיון:

שחשבונו ע'. יי"ן בגימטריא ע':

בניינו לכפרה. להורדוס כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא:

פסקה ט

[מה ראה דן להקרי' גרסי':

כמיוחד שבשבטים גרסי']:

שהוא היה מביא לחם. הנזיר התגלחו ככתוב בפרשת נזיר:

[ה"ג הנשתה במזרק שחשבונו:

הכי גרסינן שבעים תיבות מכל ימי נזרו:

הכי גרסינן כנגד ע' אותיות האמורות בברכות דן]:

שפיטת. ששפט ישראל:

והולכים על גחון. עכשיו הולכים על גחון שבשעת שהסית הנחש את חוה קצץ הקב"ה את רגליו:

בשתי רגליו. דכתיב שפיפון ושפי הוא חגר ברגל א' מדכתיב גבי בלעם וילך שפי והוא היה חגר ברגל א' דכתיב ותלחץ את רגל בלעם:

[ה"ג שיביא עוד קרבן על נזירות כו' עד היה כנזיר כו':

ה"ג לאותו גילוח ולאחר גילוח הרג]:

שעיר. דרש כמו שער:

[מפי ב' בני אדם גרסינן]:

כבש לעולה וכבשה לחטאת. חדא מלתא היא לפי' חשיב להו כחדא וכן מנחתם ונסכיהם חדא מלתא היא שאין נסכים בלא מנחה ולפיכך נקרא בכל מקום מנחת נסכים:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה