אור ברסלב

מתנות כהונה על במדבר רבה· רבי יששכר בער

פרק יג

פרק יב

פסקה א

איני מלך. בתמיה:

כך הוא כבודי. בתמיה:

ה"ג הוי הטיבה ברצונך:

פסקה ב

מעמיד את המשכן. ע"ל פ' י"ב סי' י"ט:

שלמים הקריבו בני נח. מאמר זה בירושלמי בפ"ק דמגילה במשנה אין בין ובב"ר פרשה כ"ב ופרשת ל"ז ובויקרא רבה פרשת ט' ושם פרשתיו:

שלמים. אף שלמים:

כמ"ד עולות כו'. ולא שלמים ולפיכך הוכרח לומר שיתרו בא אחר מתן תורה דאל"כ היאך הקריב שלמים:

במה מקיים ר"א גרסינן:

לכשיתעורר גוג גרסינן]:

אני מביאה כו'. אני מביאה תחלה לפתח ירושלים:

[כשרוח צפונית גרסי']:

בפלסמון. לזחול ולזלף כדמפ' והולך:

אחויים. דבוקים כד"א קורעים ומאחים:

שנתמררו. לשון מרירות כלומר שנצטערו הרבה:

שהערו. יערי דריש לשון הערה למות נפשו:

להשקותם כו'. סיפיה דקרא קדריש שתיתי ייני עם חלבי ודריש חלבי כמו זבת חלב ודבש:

שעשו רצונו. רעים דרש ל' רצון כתרגו' רצון רעה חפץ רעי:

גנוני. כילת חופת חתנים:

[ה"ג המשכן מצוייר במיני כו':

ואמר להם שיעשו גרסינן]:

זו השכינה. בדרשות הר"י ן' שועיב בפרשת צו גרס ליה וכן בסדר עולם ובמדרש חזית אינו:

ה"ג מה עשה נכנס בפשפש. והוא פתח קטן ודרך שם נכנס לתוך הפלטין:

בכ"ה בכסליו. עיין מזה בב"ר פרשה נ"ב ויתבאר לך:

[ה"ג וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה הה"ד וישמעו]:

מקפץ ועולה. למעלה וכדמפרש ואזיל:

מהו ויתחבא. והלא קומתו היתה מן הארץ עד לשמים. וע"ל פרשת בראשית וריש תזריע:

[גרעה קומתו גרסינן:

ה"ג א"ר יצחק צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. תהלים ל"ז]:

באויר. בתמיה:

השכינו כו'. דרש וישכנו כמו וישכינו ול' שכינה כלומר וישכינו השכינה:

[ה"ג אימתי שרתה השכינה בארץ ביום כו':

ה"ג אלו אברי עולה ואימורי קדשי קדשים]:

ה"ג אומר להם אכלו רעים כו'. ועיין כל זה במדרש חזית:

ופשט ידו. לתוך התבשיל לאכול ממנו אף כאן באתי וגו' ואח"כ אכלו רעים שתו ושכרו דודים. ובנמשל השרץ הוא כדמפרש לקמן ג' דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן:

פסקה ג

ולא בקש. מהקב"ה שימחול לו חטאו:

[הן האדם וגו'. גרסינן]:

עשה תשובה. דייק מדכתיב ועתה אין ועתה אלא תשובה כד"א ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' כן הוא בפרשת בראשית ובשוחר טוב:

ה"ג אמר אדם אי איפשי וגו' עד פן אי איפשי. פירוש איני רוצה לשוב בתשובה ולהתודות לפניך ודייק מדכתיב פן ואין פן אלא לאו כדאמרינן השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ועיין לעיל בפרשת בראשית:

[תשפילנו גרסינן. בכ"מ]:

שם זה. של אברהם גדול וכו' ודייק מדכתיב הגדול וכן הוא בילקוט משלי:

שהיה משליח זמורה כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן ח' ועיין שם בפירש"י ורד"ק ז"ל וגם בערוך ערך זמר ובילקוט יחזקאל ומצאתי בספרי ז"ל מתחלה לא ידעו ישראל מה טיבו של זמורה זו עד שבא עמלק ולמדן שנאמר והנם שולחים הזמורה אל אפם וכלל הענין שהיא עבודה בזויה ועושה כן כדי להכעיס כלפי מעלה:

[כלפי מעלה גרסינן]:

בזו חפצת. והילך מה שחפצת:

תבור וכרמל. שני הרים גבוהים הם:

שבאו. דרך משל הוא:

הימך. כמו הימנך כלומר ממך:

ומשם. אחיו של עבר שהיה נשיא ואב ב"ד בימים ההם:

פסקה ד

דכתיב ויאמר יהודה וגו'. הרי שיצא דינה לשריפה ומפני שהודה נצלת היא ובניה ולכך אמר נודע וגו' שע"י שזרע יהודה קדשו ש"ש כשיצאו מכבשן האש היה נודע אלהים בכל העולם דכתיב די כל אומה ולישן כו':

משבט יהודה שנקרא אריה גרסינן:

שהוא אריה. דניאל שהיה מזרע יהודה:

מפני שהיה אלוהו. ולכן היה חס עליו:

ה"ג בלבו של דריוש שלא יטילנו. פי' לפי שבודאי ישרף ולא יהיה ניכר גבורתו של הקב"ה:

בשבתי בתוכם וכו'. עי' בפירש"י בספר הושע ויתבאר לך היטב:

ה"ג נכונו לעוברי כו'. ועיין בויקרא רבה פרשה ט"ו:

ואית דאמרי כו'. צרעת ונתק במקום שחין ומכוה:

[ה"ג ה' תורות שנאמר זאת התורה לכל נגע וגו':

והלך אחד גרסי']:

כבלים. כבלי ברזל:

מגלבין. רצועות ומקלות שמייסרין בהם העוברים על דת:

[ה"ג יודע היית תחלה]:

וחמת. וראתה:

שוטיא וברדליא. זמורות ורצועות עי' ערוך ערך ברדל:

ה"ג לא נקיתי וגו'. הוי נודע ביהודה:

קפץ נחשון. דרש נחשון לשון נחשול שבים כדלקמן סי' ז':

פסקה ה

ושמחה. או שמחה:

ועבדה פלגא גרסי'. וע' בפרשת לך לך וריש רות וריש מגילת אסתר וריש פרשת שמיני ושם פירשתי ועי' בסדר לך לך פרשה מ"א. ה"ג שמתגר' בו הדוב. הדוב אשת פוטיפרע:

לשלוק. שבעה פעמים שולקין אותו התורמוס ואח"כ הוא ראוי לאכילה:

ה"ג שנגנז בו בנין הבית. ופירש בנין המשכן שנאמר בו ולא יכול משה לבא וגו' הכי איתא במדרש רות ועיין שם:

פולוטמנין. שרים ועי' ערך פלמטום:

[כך אעפ"י גרסינן]:

מנחם. מנחם בן עמיאל והוא משיח שיבא במהרה והוא נולד ביום שנחרב המקדש כדאיתא באיכה רבה בפסוק על אלה אני בוכיה:

פסקה ו

מהו ביום הראשון. שהיה לו לכתוב ביום שהוקם המשכו וכדלקמן:

אפוכי. הנחה ותשלומין:

לא עשה כן. ע"י חטא אדם והבאים אחריו כדלעיל:

[בבריית יום ראשון גרסינן]:

יכתב שביום כו'. כיון שמעתה יהיה לי דירה בתחתונים שזה היתה הכוונה ביום הבריאה ולכן כתיב ביום אחד ולעיל בבראשית רבה פרשה ג' איתא הכי בהדיא:

ה"ג נמצאת אומר עשר עטרות כו' עד ראשון לברכת כהנים ראשון לראשי חדשים ראשון לאיסור במה ראשון לאכילת קדשים וכן הוא בפרק ר' עקיבא במס' שבת ובב"ר פ"ג וכתב שם רש"י ז"ל דה"ג ובכל מקום לא קא חשיב אלא עשר עטרות וכן מצאתי שוב בדרשות ר"י אבן שועיב פרשת פקודי:

ושכנתי וגו'. ובאותו יום כתיב כי היום ה' נראה אליכם וכן הוא בב"ר ופי' ראשון לשכינה שקבעה דירה בתחתונים:

לעבודה. חטאת ואשם ונדר ונדבה כן פירש"י בב"ר:

פסקה ז

לנחשול. נחשון הוא נחשול בחילוף אותיות דטלנ"ת:

או שגבה וכו'. ולפיכך כתיב למטה יהודה:

פסקה ח

משברכן חזר וברכן גרסינן. ופי' לשון תימה:

בספר ואלה שמות. בפרשת וארא:

מפני שייחסן כו'. מפני שרוצה לייחס משה ואהרן שהם משבט לוי וכמו שפירש שם רש"י:

מה דאמר. כמו מדאמר:

טפלה לאחיך. כאלו הם הקריבו כלם בראשונה והוא באחרונה:

עשה אותך. הכתוב. ובמדרש חזית מוסב הדבור כלפי הקב"ה:

ה"ג במדרש חזית והכי מוכח לקמן כאלו כולם הקריבו ביום הראשון וביום האחרון. פירוש לפיכך כתיב בכולם קרבנו ואפילו ביום האחרון כאלו הוא הקריב ראשונה וכולם אחריו וביום הראשון כתיב וקרבנו כאלו כבר הקריבו כולם באותו יום:

פסקה ט

כתיב זאת וכו'. משמע שביום המשח הקריבו כולם והלא לא הקריבו באותו יום רק נחשון מזרק אחד וכו':

ביום האחרון. מפיק ליה מדכתיב בסוף הפרשה זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו משמע שאחר יום המשחו הקריבו כולם:

פסקה י

ושכנתי בתוכם. וכתיב בו ביום כי היום ה' נראה אליכם:

למחיצת מחנה שכינה. שג' מחנות חלוקות היו מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל לענין שלוח טמאים יש שנשתלחו רק ממחנה שכינה כגון טמאי מתים ויש מב' מחנות כגון זבים ויש מג' המצורעים פירוש ושאר הד' קצתן אינן תלויין במקדש וקצתן אינם חדשים ממש ודוק ולכן קחשיב מחיצת מחנה שכינה להשלים מנין הששה אע"פ שלמעלה לא קחשיב ליה בפני עצמו וסבר שהוא בכלל ראשון לשכינה שחשיב כבר:

בן נחשון. דוד המלך יצא מנחשון כמו שהוכיח רש"י בפי' מגלת רות:

לשאול. כהלכה כדאיתא בפרק חלק:

פסקה יא

ילדים וגו'. באותו כתוב חשוב שש מיני מעלות עיין שם:

פסקה יב

[שיתא גרסי']:

משיח בן דוד. שיצא מנחשון:

זיוו וחייו. ע"ל בב"ר פרשה י"ב ובילקוט מדרש רות דיליף להו מקרא:

[ה"ג ופירות האילן ומאורות זיוו שנאמר משנה פניו ותשלחהו חייו מניין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב קומתו שנאמר ויתחבא האדם וגו' שעשה קומתו ק' אמה פירות הארץ ופירות האילן ארורה כו']:

וחפרה כו'. בב"ר לא גרס ליה וה"ג מאורות מניין שגנזם דכתיב:

אין עץ אלא תורה. וכשם שהיא קיימת לעולם כך הם קיימים לעולם:

והתינוק כו'. וימי הריון לכל היותר הם י"ב חדשי השנה:

אמה גדומה. פירש"י בב"ר אמה ומחצה שלו:

עושה בארץ. מתקיים וגדל שש מאות שנה וכן יהיה גידול הקומה לעתיד כשיעור אמה וחצי לכל שנה לשש מאות שנה וכשיעמדו בקומתן לעתיד יהיה קומתן כך ואי אפשר לומר שכוונת הכתוב שיאריכו ימים כימי העץ שהרי כתיב בלע המות לנצח ויחיו לעולם וזהו יותר מימי העץ כל זה פירש"י בב"ר:

פסקה יג

שלא נעשו כו'. דייק מדכתיב וקרבנו קודם קערת והוה ל"ל קערת כסף קרבנו:

קערה מניין. שהיתה בשקל הקדש:

גילדה. טס שנעשה בו הוא כמו גלד מים הנקרשים מחמת הקור הגדול:

[ה"ג מזרק גילדו דק:

מן הנדבה ולא ממנחת הצבור:

ה"ג כלשון הראשון היא של זהב]:

המיוחד שבעדרו. אחד משמע בכ"מ המיוחד ומובחר:

של עצמו. י"ב חדש מיום הולדו ולא משנות העולם שאם נולד קודם תשרי שיושלם שנתו מיד משנכנס תשרי:

קבר תהום. ספק קבר שנתכסה ונתעלם מן העין ועיין לעיל בפ' נזיר פירשתיו:

[משלו הביא גרסי']:

שלא חטא. כלומר בלא חטא וע"ל סדר צו פרשה ט':

ואין היחיד. כלומר שאר יחיד:

פסקה יד

שהמליכו אביו. יעקב אבינו המליך ליהודה על כלם:

[שעתיד לאירע לכל גרסינן:

כל מה שאירע לו גרסינן:

הקריב קערה גרסינן:

והוסיף ים אחד גרסינן:

ה"ג הוסיף על משקל הקערה ל' שקלים כנגד ים של שלמה]:

ככדור הנזרק כו'. והמזרק ג"כ הוא כלי הנזרק מיד ליד כמו שפירש"י בפרשה זו:

ששלטו שניהם. שלמה ומלך המשיח:

כההיא דתנינן. ריש פרק כל הצלמים:

ותמצא כקן ידי. פסוק הוא ישעיה סימן י"ג:

כד בעא כו'. כשרצה לעלות למעלה לגבוה האויר וישב לו על כנפי הנשרים והעלוהו לגובה ואח"כ הורידוהו:

ה"ג בירושלמי פרק ג' דמסכת עבודת כוכבים סליק וסליק עד שראה את כו' עד קערה בידו אינו שליט בים אבל הקב"ה שליט בים ושליט ביבשה ומציל בים ומציל ביבשה:

שהיה שמם וכו'. של שלמה ומלך המשיח ואמר שהיה לשון עבר בשביל שלמה שכבר היה וכן אמר למעלה ששלטו שניהם לשון עבר בשביל שלמה:

[על שציער גרסינן:

ה"ג והיו ישראל בימיהם מושלמין ובימיו וכו':

פסקה טו

ה"ג מפי הקב"ה נאמר לי הקרב]:

הקרב למסעות. קרי ביה הקרב ככתיבתו לשון צווי:

ד"א הקריב וכו'. ר"ל קרי ביה הקריב בנקודתו ולשון הפעיל שב על משה רבינו שהקריבו בעל כרחו כו':

כאלו הקריב תחלה. מדלא כתיב והקריב דריש הכי:

בעצת נשיאים. נתנאל נשיא יששכר השיא עצה אל הנשיאים שיקריבו העגלות ועל החנכת המזבח כדלעיל פר' י"ב:

ה"ג לפי שזכה בעצה זכה שניתן בינה כו' ועיין בילקוט פרשה זו:

[ונאמר ושרי גרסינן]:

ויששכר באהליך. ובאוהל נופל לשון ישיבה כד"א יושב אוהלים יושב אהל ומקנה:

למה הוסיף כו'. שהיה לו לומר וקרבנו כמו אצל שאר הנשיאים:

בא נשיא יששכר גרסינן:

לקרסין. פירש בערוך לעתים ועי' בערך קרס:

והם מבארים גרסינן:

ותנינן. בפרק שתי הלחם במסכת מנחות:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה