מתנות כהונה על איכה רבה· רבי יששכר בער
פרשה א · פסקה לז
כד דמך. כשמת:
לגמילות חסדא. לגמול עמו חסדים טובים בקבורתו:
וסליק כו'. ועלה עמהם:
והוה תמן כו'. והיה שם זקן אחד ורצה לכנוס ולפתוח לדרוש עליו דברי תורה ולא הניחוהו הבריות:
קדם כו'. לפני אלו אריות בתורה כלו' אבירים וגדולים בתורה אתה תפתח את פיך בתמיה:
שבקוניה כו'. הניחו לאותו איש זקן שישתבח במקומו כלומר כיון שבמקומו הוא קודם. נכנס ופתח כו':
להפליא כו'. הרי שכתוב שלש פלאות ובחורבן המקדש לא כתוב רק שנים פלאים תרתי משמע ובתוכחות לא כתב רק פלא א':
יהוי דין כו'. כלומר פיו של זה האיש יהא מבורך שיפה אמר:
אילו לא כו'. אלו לא הנחתם אותו לדרוש מניין היינו שומעין מרגליותיו:
ורוח הקודש כו'. חוזר למעלה על נחתה לה לנסיונן אלא שהפסיק בדרשות הזקן:
וכאן אף אלהים עלה בהם וגו' גר'. סיפיה דקרא ויהרוג במשמניהם (רזון):
וכאן נהרגו גרסי':
או עוף וגו' גרסי'. וסיפיה ושפך את דמו וכסהו:
וכאן שפכו גרסי':
ים אמר ליבשה כו'. שנבראו מן העפר ויבשה אמר כו':
שהרי בתוך הים מתו:
שאינה מעמידה גרסינן: