אור ברסלב

מתנות כהונה על איכה רבה· רבי יששכר בער

פרשה א

פתיחתא

פסקה א

ה"ג ואחד ראה אותה בפחזותם. ל' אנשים ריקים ופוחזים:

ה"ג של עולם ובי' הדברות ובמילה כו' עד ובחמשה:

מנין איכה. אל"ף רמז לה' אחד. יו"ד לעשרת הדברות. כ"ף למילה שנתנה לאברהם לעשרים דור. ה"א לחמשה חומשי תורה:

איכה. גימטרי' ל"ו רמז לשלשים ושש כריתות:

בדד. גמטרי' עשרה:

מלתין. משי:

בגדי בדד. מחוץ למחנה:

אפקלטורין. פי' הערוך מיני בגדים חשובים:

הפנסין גרסי':

שהיו הפוכין. שהיו הופכין הכסאות דכתיב דכרסוון רמיו לשון רבים:

אבק רגליו. מכלל שרגליו יחיפים:

פורפירא. לבוש מלכות:

מפרש ליה גרסי':

מבזע. בצע כמו בזע בחילוף זסשר"ץ:

אמרתו. שפת הבגד לשון אמרא בלשון רז"ל:

יושב ודומם. כמו שאחז"ל אבל לא ירבה בדברים כמו שנאמר האנק דום.

פה למיסב כו'. לישא וליתן והיינו מתווכחים עמהם פה אל פה ועכשיו צריכין להביא ראיה עליה מצד טובה ומנהגה וכדמפרש ואזיל:

נאמר דידה. ענינה של עבודת כוכבים ומה שהעיד הקב"ה עליה:

ונאמר דיליה. ענינו של הקב"ה ומה שמעידין עליו:

איכה. אותיות איכה נוטריקון אוי לך:

פתרונו כו'. ישבה משמע שכבר היא יושבת:

פסקה ב

העיר רבתי עם:

פלטיות. רחוב ושוק גדול כד"א סרטיא ופלטיא במס' עירובין:

שווקים ושקקים כו'. כולם מיני רחובות ושוקים הם זה קטן מזה:

שיירא. סוחר אחד היה וע"ש שהיו עמו מאתים גמלים טעונין פלפלים עבר לאותו מקום שנקרא צור ומצא חייט א' שיושב על שער המדינה:

פילי. פי' הערוך פילי ופתח תרע כולן פירושן שער:

א"ל כו'. החייט אמר לו מה אתה טוען א"ל פלפלין אמר ליה אין אתה מוכר לי מעט מעט אמר לו לא אלא אמכרם הכל יחד ואמר לו אין אתה יכול למוכרם כאן אלא בעיר אחרת כיון שהגיע לירושלים מצא חייט אחד שישב על שער העיר אמר לו מה אתה נושא א"ל חתוך חתיכתך כלומר עשה מלאכתך שלא השגיח עליו שסבר שלא יקנה ממנו מצאו חייט אחר וא"ל מה אתה נושא ואם אוכל לקנותו הרי טוב ואם לא אביא אליך איש א' שיקנה ממך הכל ומדי דברו בו שאלו עוד מה אתה מביא הגד נא לי וא"ל פלפלין לקח החייט לאותו תגר ונתן אותו באוצר א' והראה לו בית כור מלא דינרים ואמר לו ראה מטבע זה אם הוא יוצא בארצך קח מהם בחליפי פלפלך:

דרא. פי' דירה כלומר חדר או שורה:

ה"ג מוניטא אי נפיק:

לצפרא כו'. למחרת הלך לו אותו סוחר לטייל בשוק ומצאו אחד מן אוהביו ואמר לו מה אתה נושא כלומר איזה סחורה הבאת למכור ואמר לו פלפלין ואמר לו אין רצונך שתתן לי בק' דינרין שיש לי סעודה ביום זה:

ארסטוון. סעודת שחרית נקראת כן וכן סעודת הערב כדלקמן:

כבר כו'. כבר מכרתים לפלוני א' ור"ל אותו החייט הנזכר והלך אותו איש אצל אותו פלוני שקנה אותן פלפלין וא"ל דרך שאלה יש לך פלפלין של מכירה כלומר למכור תן לי מעט שיש לי סעודת בקר א"ל מה אומר לך כבר מכרתי לחייט א' ומכל מקום אומר אנכי לו שימכור לך הלך עמו אצל אותו חייט ומצא שם בני אדם הרבה שנתקבצו שם לקנות פלפלין:

דיראתא. לאותה דירה או חצר שדר בו אותו חייט:

דאיטם קמייתא נסבין גרסי'. פי' שורה ראשונה שבאו לקנות לקח כל א' וא' אונקא והוא משקל קטן ושורה שנייה לקחו כל אחד וא' חצי אונקא ושורה שלישית לא מצאו ליקח רק לכל א' כ"כ מעט עד שלא הרגישו בו כלל במשקל ע"י מעוטו או ר"ל לא הרגישו כלל שהיה שם פלפלין למכור כלל כי כבר נמכר כולו באותן שתי שורות הראשונות וכן נראה עיקר הרי שהיו עם רב:

בסדקי. שוק שמוכרין שם תבואה ועיין לעיל ריש מגלת רות:

מן כהנים. מן הכהנים וכדמפרש ואזיל:

פר קרב כו'. היה נקרב ע"י כ"ד כהנים וכדשנינן במס' יומא פ' בראשונה:

ה"ג ואיל באחד עשר:

מי שהיה טמא כו'. שעשו פסח בחדש השני:

רמסוהו. מפני הדוחק:

שלום על ישראל. שלא יצרכו לזיקות יבום וחליצה ולא אתו לאינצויי וירושת קרובים דודו או בן דודו כדאיתא בכתובות:

פסקה ג

היתה כאלמנה:

הם לא פלשו. ישראל לא דקדקו אחר מדת הדין לגלות ולפרסם חטאתם בפרהסיא מלשון מבוי מפולש פירוש מגולה וכן מדת הדין לא דקדקה אחריהם לענשם על חטאתם כפי תגמולם וכדמפרש ואזיל:

לחזור אליה גרסי':

לשומרת יבם. הוא טעות סופר וצריך להיות לאלמנה ועיין בפ' החולץ ביבמות ובפרק בתרא דכתובות ואלמנה דינה הכי שמתפרנסת מנכסי יתומים כל זמן שאינה תובעת כתובתה כדאיתא בכתובות פ' הנושא ולכן אמר כאלמנה ולא אלמנה ממש שעדיין סומכת על אביה שבשמים:

מי' השבטים. שגלו תחלה ועדיין לא גלו יהודה ובנימין:

כי לא אלמן גרסינן:

פסקה ד

רבתי בגוים:

רבתי בדעות. שהיו בני ירושלים גדולים בדעה ובינה והשכל לעיני העמים וכדמפרש ואזיל:

רבתי. גדולים כד"א פרו ורבו וישרצו וירבו ובשביל חכמתם היו שרים לבני המדינות וכדמפרש ואזיל:

שרתי במדינות. טעות סופר בכאן והכי גרסינן בדעות רבי הונא כו' ועיין לקמן ובילקוט נשתנית הגירסא קצת:

מציעין לו גרסינן:

קתדרא. כסא מכובד ממוצע בכרים וכסתות:

אזל למדינתא כו'. הלך לו לאחד מן העיירות:

אירע כו'. קרה מקרהו והגיע זמנו למות ורבים הם בתלמוד כך אירע לפלוני וכה"ג:

אייתי כו'. קרא והביא בעל הבית והפקיד בידו:

מדליה. פי' עשרו כדאמר בסוף הענין לכל עותרא ומדלא הדין שפירושו עושר וגדולה ועיין במדרש קהלת בפסוק עת להשליך אבנים (ג' ה') וא"ל אם יבא בני מירושלים ויעשה לך ג' דברי חכמה תן לו מה שיש לי אצלך ואם לא לא תתן לו וקודם צאתו מביתו אמר לבנו כן שאם יארע שימות חוץ מביתו שיצוה כן לבעל הבית ולכן עשה בנו שלשה דברי חכמה קודם שתבע ממנו ירושתו וכדמפרש ואזיל:

ועבדין כו'. תקנה עשו ביניהם בני אנשי אותה עיר שמת שם שלא יהיה אחד מהם מראה לאכסנאי בית חברו אם ישאלנו האכסנאי:

נח נפשיה. מת אותו איש מירושלם ונפטר לבית עולמו לאחר ימים בא בנו כיון שהגיע לשער פתח של אותו עיר ראה לא' שהיה טוען עליו משא עצים וא"ל דרך שאלה תמכור משא העצים וא"ל הן וא"ל קח ממני דמי אוצר שווייהם והולך אותם אצל פלוני והוא היה אותו בעל הבית שמת אביו בביתו לקח ממנו דמי אוצר שווייהם והיה מוליכם אצל אותו פלוני בעל הבית והיה הולך הוא אותו בעל העצים והאכסנאי הלך אחריו עד שהגיעו לחצירו א"ל בעל העצים לבעל הבית:

אי. לשון צעקה והתחלת דיבור:

תא כו'. בא קח ממני משא העצים א"ל וכי משא עצים אמרתי לך להביא לי א"ל אין באמת שלא אמרת לי אלא אותו איש הבא אחרי שלו הם והוא אמר להביאם לך מיד פתח ביתו ונכנס ונתנו שלום זה לזה:

הא מיליא כו'. הרי דבר א' של חכמה:

א"ל כו'. בעל הבית א"ל מי את א"ל אנכי הוא בנו של אותו האיש שמת אצלך הכניסו ועשה לו סעודה והיה לאותו איש בעל הבית שני בנים זכרים ושתי בנות:

כד כו'. כשהגיע עת וזמן של הסעודה לאכלה הביאו לפניו בסעודה:

חמשה פריגין. פי' הערוך תרנגולים או עופות קטנים:

בתבשילא. בתבשיל אחת היו אלו ה' פריגין כשהתחילו לאכול אמר בעל הבית לאותו אורח קח וחלוק מנות לכל המסובים וא"ל אין זה משלי שאתה בע"ה ועליך לחלק כרצונך א"ל אני רוצה שתקח ותחלוק לקח וחלק ונתן עוף א' בין האיש בעל הבית ואשתו לשניהם יחד נתן עוף אחד ושוב לקח עוד עוף אחד ונתן בין שני האנשים יחד שהם שני בניו ולקח העוף השלישי ונתן בין שתי בנותיו יחד ולקח שני עופות הנשארים ונתנם לפניו ולא אמרו לו דבר לגעור בו הרי זה דבר חכמה השנית וכדמפרש לקמן מה היתה חכמתו לעת ערב הביאו תרנגולת פטומה לסעודה:

ברעותי. ברצוני:

רישא. ראש התרנגולת נתן לפני בעל הבית:

בני מעיה. בני מעים שבתוך התרנגולת:

אטמאתא. הירכיים:

גפיא. הכנפים:

בני מעיה. בערוך ערך חבטא גרס חובטא ומעיא ויש ספרים גורסיתם קרביא ומעיא:

אמר הכדון כו'. בעל הבית א"ל וכי חלוקה זאת חולקים בעירכם חלקת פעם ראשונה ולא אמרתי לך דבר וגם עכשיו אתה עושה כזאת א"ל וכי לא אמרתי לך שאין מלאכה זו מוטלת עלי ואעפ"כ שחלקתו יפה חלקתי:

בפעם ראשונה ה' פריגין אייתת גרסינן:

את כו'. אתה ואשתך עם העוף שנתתי לפניכם הרי בין הכל ג' וכן כולם:

ואנא ותרין כו' גרסי':

נסבית כו'. וכי לקחתי מאומה מחלקכם הרי כל המנות היו משולשין בשוה:

האידנא. עכשיו:

אייתת גרסינן:

רישא דביתא. אתה ראש ובעל הבית:

דמינה כו'. שממנה יוצאין הבנים מן בני מעיה והיא המנה המתייחסת וראויה לה:

עמודיא כו'. עמודי הבית שהם נשארים בבית אע"פ שלוקחים נשים כד"א בבבא בתרא קל מסובין חתן הדר בבית חמיו:

דלמחר יפקון גרסינן. פי' למחר יוצאות ויפרחו מביתך וילכו להם לבעליהם:

ולקחתי לי. גוף העוף הדומה לספינה מכוסה רמז כי בספינה באתי ובספינה אלך לי ועמוד ותן לי מה שלי או עושרי שהפקיד אבי אצלך ואלך מיד נתן לו מה שהיה שלו והלך לו לשלום:

אתי לאתינא כו'. באו למקום שנקרא אתינא ונתקבלו שם אצל איש א' לערב עשה להם סעודה משאכלו ושתו הכין להם ארבע מטות ואחת מן המטות היתה שבורה וסמוכה על המטה האחרת משעמדו להם לילך ולישן אמר בעל הבית שמעתי שבני ירושלים חכמים הם ביותר אלך ואשמע מהם דבר ממה שידברו נכנס וישן בחדר לפנים מחדר שישנו בו המה עמד בלילה אותו אורח שהיה ישן על מטה השבורה ואמר להם לחביריו מה אתם סבורים על מטה אני שוכב אין אני שוכב אלא על הארץ שאנכי תלוי באויר על הארץ:

אנא דמיך גר':

חורן אף בשרא דאכלינן גר'. ופי' אמר להם אף הבשר שאכלנו אמש טעם כלב היה בו:

חמרא כו'. אף היין ששתינו טעם קבר היה לו אמר להם האחר ועל אלו אתם תמהים אף איש שהוא בעל הבית אינו בנו של אותו איש שסבור הוא שהוא אביו ואמו זנתה עם אחר כיון ששמע בעל הבית דברים אלו אמר א' מדברים אלו אמת אותו של מטה שבורה וג' האחרים הם שקר עמד והלך בבקר אצל הטבח וא"ל תן לי מאותו בשר שנתת לי ממנו אמש א"ל אין לי ממנו כלום א"ל אמור לי עסקו וענינו של אותו בשר שהיה לו טעם טוב א"ל כשב א' היה לנו והיה אותו כשב יונק מאמו הכשבה ומתה אמו והיה לנו כלבתא כלבה נקבה והיה הכשב יונק ממנה ובאמש אצטמטמינן פי' הערוך לשון צמצום פי' היה לנו בשר בצמצום ובאת אתה לקנות בשר ולא היה לנו בשר אחר ונתננו לך ממנה:

ה"ג אמר תרין קושטא. פי' אמר שנים מדבריהם כבר הם אמת וב' האחרים הם שקר:

קפילא. חנוני מוכר יין:

ה"ג ברמשא א"ל לית לי א"ל כו':

חד גופנא כו'. גפן א' היה לנו והיה מוצבת נטוע על קבר של אבינו ועצרתי אותו בגת ונתתיו בקופות:

ואין לא כו'. ואם לא תגידי לי אחתוך את ראשך:

ודחלית כו'. יראתי שלא יקחו קרוביו עשרי וגדולתי ויגיע כפי רעה עשיתי בתמיה שהלכתי והייתי מזנה והבאתי אותך לכל עושר וגדולה הזה אמר לה מה אנו רואין לפנינו כאן יבואו בני ירושלם ויעשו אותנו כולנו ממזרים שוב נעשה תקנה בינינו שלא נקבל באכסנאי אחד מהם:

פסקה ה

אזל גבי תגרא כו'. הלך לו אצל סוחר בעיר אתינס בא ונתקבל להתאכסן בחנות ששם לנים האורחים ומוכרים להם אכילה ושתייה ומצא שם בני אדם התחילו לישב ולשתות יין:

שרון. התחילו. או הוא לשון שיר פי' משוררים:

מדאכל כו'. אחר שאכל ושתה אותו ירושלמי רצה לישן א"ל עשינו תקנה בינינו שלא נקבל ללון פה אורח עד שיקפוץ קודם ג' קפיצות א"ל לאותו מדבר אליו וכי מה יודע אני היאך קופצין אלא קום אתה ועשה לפני והראני נא ואעשה כן אחריך:

קודמוי גרסי'. קם אחד מהם וקפץ קפיצה ראשונה ונמצא עומד באמצע החנות ושוב קפץ קפיצה אחת ונמצא עומד על פתח פי החנות ושוב קפץ קפיצה שלישית ונמצא עומד חוץ לחנות ועמד מהרה אותו ירושלמי וסגר הדלת לפניהם וא"ל חייכם לשון שבועה מה שהייתם רוצים לעשות לי עשיתי אני לכם וצ"ל שהלכו כולם אחריו לראות עד היכן קפץ שיקפוץ הירושלמי ג"כ שמה ובס"י איתא שבעל החנות א"ל כן ולא היה שם כי אם האכסנאי לבדו וגרס הכל בלשון יחיד ובעל החנות קפץ לחוץ ועוד יש נוסחאות שונות ולפיהן נתיישב יותר מעשה שהיה וכן במאמרם הקודמים והמאוחרים ועל המעיין ליישב:

פסקה ו

אשכח חד ינוקא כו'. מצא תינוק אחד ונתן לו פרוטות:

וא"ל זיל גרסי':

נראה דה"ג ואייתי לן. ור"ל א"ל לך והביא לנו תאנין כו':

א"ל יישר כחך. כלומר יפה אמרת להביא לשנינו ביחד שוה בשוה שאתה תקח חליפי פרוטתך ואנכי אקח שכר רגלי משבא התינוק א"ל האורח קח וחלוק בינינו לקח התינוק ונתן לפני עצמו התאנים הרעים והביא התאנים הטובים ונתן אותם לפני האיש האורח אמר האורח יפה אומרים הבריות שבני ירושלים המה חכמים מאד כי בשביל שידע התינוק שלא נתן הפרוטות משלו לקח לו הרעים ונתן לפני הטובים אבל מ"מ לא אחפוץ בזה אלא בא ונעשה גורל בין שנינו:

אין אנא גרסי'. פי' אם אבא אנכי אליך ואקח את אשר לפניך ואם יבא לך מה שיש לפני קחנו לך ועשו ביניהם כן ונפל הגורל שהתינוק לקח אותן שהיו לפניו וענין השחוק היה שהיו כותבין כל אחד שמו על עץ קטן ונתנו בקלפי ואחד מהם שלח ידו ולקח עץ אחד ואם עלה בידו שם חבירו בא לו בגבולו ונטל את אשר לפניו. וחכמת התינוק היה שנתן לפניו הרעים מדרך המוסר ושוב היה קרוב לשכר ורחוק להפסד:

נאוזין. כך נקרא הגורל על שם שנעשה בעצים דקים כדאיתא בפרק כיצד הרגל דמסר ליה גאוזין לפי פי' הערוך:

מאן דאית קמך גרסי':

פסקה ז

מינוקא. כמו ינוקא:

מה דאכול גרסי'. פי' הבא לי דבר מאכל שאוכל ממנו ואותיר ואקח לי לדרך:

לאסטרטא. פי' הערוך כמו סרטיא ופלטיא דעירובין וכן תמצא לקמן בפסוק גדר בעדי:

פסקה ט

ה"ג מדוכא תבירא מטלקא. פי' מדוכה שדוכין בה פלפלין היתה מושלכת לקחה והולכה אצל החייט ואמר ליה תפור לי מדוכה זו הנשברת ולהונו ולקנטרו נתכוון שלא ידע מה להשיבו הוציא הוא אליו מלא קמצו חול וא"ל שזור לי מחול הזה חוטין ואני אתפור לך בהם את המדוכה:

ביעין. ביצים:

וחובצין. גבינות משבא התינוק א"ל הראיני נא איזה גבינה היא מן עז לבנה או איזהו מן עז שחורה:

דעיזא גר':

א"ל איהו. התינוק א"ל אתה איש זקן ובן דעת והראני נא איזה ביצה היא מתרנגולת לבנה או איזו היא מתרנגולת שחורה:

פסקה י

דקיסין. גר'. פי' משא של עצים כמה עשן הוא עושה:

תלתא. שליש:

קטם. אפר:

ותלתא כו'. ושלישי האש שורפו והא דאמר כולה תנן הרי היא כאלו אין שם עץ כלל שמפני יבשתו לא נשאר שם כלום וכאלו הוא כענן כלה וילך. ובס"י גרס רטיבתא כולה תנן ביבישתא שליש:

מן הין כו'. מהיכן היה לומד כן אותו כהן:

פסקה יא

על לבי ספרא. נכנס לבית הספר ששם התינוקות יושבין לפני רבן ורב שלהן לא היה שם עמהם והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו ואמרו בא ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח בו את חבירו שאינו יודע להשיב שיקחו לו את בגדיו אמר להן הן אבל אתם תאמרו ראשונה מה שאשאל אתכם שאתם בני העיר ואני איש נכרי ובני העיר קודמין אמרו לו לא כן אלא אתה איש זקן ולך נאה להשיב ראשון אמרו דברים אלו מה הם תשעה יוצאין ושמנה נכנסין ושנים מוזגין המשקה ואחד שותה המשקה וכ"ד הם משמשין אותו ולא היה יודע להשיב להם ועמדו ולקחו בגדיו ובא לו אצל רבי יוחנן רב שלהם:

אהא. לשון צעקת חמס כד"א אהה ה' אלהים:

כל הדא כו'. כ"כ רעה גדולה יש ביניכם שכשבא איש אורח אליכם אתם באים ולוקחים את בגדיו א"ל דלמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם א"ל הן:

ה"ג א"ל אין א"ל ומה כו':

ירחא דביטנתא. חדשי ההריון וכן לקמן בטנה תרין:

דילידתא. ירחי ההריון עד הלידה הם תשעה בסתם אשה וח' הנכנסים הם ח' ימי המילה ושנים המוזגים אלו ב' דדי האשה שמניקין את הולד ואחד השותה הוא התינוק הנולד וכ"ד המשמשין אלו כ"ד ירחי היניקה שכך הוא הזמן שהאשה חייבת להניק את בנה כדאיתא במסכת כתובות ויבמות:

לאלתר כו'. מיד הלך לבית הספר והשיב להם כך והם החזירו לו את בגדיו והרגישו שרבי יוחנן רבן א"ל וקראו עליו מקרא הזה לולא וגו':

פסקה יב

עבר ג' שנין. עשה ונתעכב שם ג' שנים ומחצה ללמוד לשון חכמה דוגמת הא דריש פ' בכל מערבין ולקמן במדרש קהלת בפסוק כל הדברים יגעים:

לישן דחוכמתא גרסי':

ולא יליף. לא היה יכול ללמדו:

זבין כו'. קנה עבד שהיה עור בא' מעיניו וכדלקמן ובטעות קנאו ואמר על עצמו דרך תימה לאחר ג' שנים ומחצה שטרחתי ללמוד עניני חכמה לא הועיל לי כלום עד שקניתי עבד עור בא' מעיניו וא"ל המוכר בחייך שהוא חכם הרבה מאד ומביט למרחוק בחכמתו:

מן דנפקין כו'. משיצאו משער העיר א"ל העבד לאדונו נמהר לילך שנגיע מהרה לבני לוייה:

נוד. פי' מהר והמשך עצמך לילך במהירות והכי איתא ריש פ' יש נוחלין:

א"ל כו'. וכי יש לוייה לפנינו א"ל אין יש לפנינו גמל א' עור באחת מעיניה והזקיקה לזכר והיא מעוברת תאומים וטוענת עליה שני נודות א' של יין וא' של חומץ ורחוקה ממנו ד' מילין לכל היותר והגמל המוליכה הוא עובד כוכבים ולא ישראל א"ל האדון אתה קשה עורף ועור בא' מעיניך מניין אתה יודע שהוא סומא בא' מעיניה א"ל שצד א' מן הדרך נאכלת המרעה וצד הב' לא נאכל ובאותו צד שעיניה פתוחה ראתה המרעה ואכלה:

ה"ג רבעית לה וחמית כו'. פי' היתה רובעת בתוך האבק וראיתי רושם מקום שניהם:

מטפייתא. הטיפות שנטפו בתוך האבק של היין הוא מסתפג כלומר נבלע כמו בתוך הספוג ושל חומץ אינו נבלע אלא תוסס ומלחלח:

דאישתין. לשון שתן כלומר שהשתין והטיל מים באמצע הדרך:

בחד זוייא. בזוית אחת:

פרסתיה. מקום דריסתו:

אנקא. היא גמל נקבה ועיין בערוך ערך נקה:

פרגה. פי' החליפה ושינתה את עצמה ?ענינה ומעמדה הראשון והחליף תרגם יונתן ופרג לא נמר לא פרגו בפרשת קדושים ומפרגה בדינריי פי' ומחליפים בדינרין והוא לשון נקיה וכן בלשון אשכנז אומרים על אדם שנשא אשה. (ער האט זיך כאר ענדערט) פי' ממש שינה את עצמו ובספר ישן ל"ג ליה:

ובטנה. פי' מעוברת וכן פי' בערוך. שורו עבר. תרגם יונתן תורין נבטין. וכן תחולל גשם ת"י בטנא מטרא ועיין בב"ר פ' כ"ד ובערוך ערך בטן:

דתביר קדל. נשבר ערפו כלומר קשה עורף וה"ג במקצת ספרים:

פסקה יג

מפלי. לקמן פי' בו המבאר לשון בדיקה וי"ל מלשון פלא שהיה מפלי בהם פלאי חכמתו והערוך פי' בו מלעיג ומקום מוצאו לא אמר וכן פי' התוספות בפרק כל כתבי:

מפליא כו'. היה מקנטר ומלעיג הרבה באנשי ירושלים אמרו אנשי ירושלים מי משלנו ילך ויביאנו אלינו:

ומייתי ליה גרס:

אמר לון כו'. אמר להם א' אני אלך ואביאנו וראשו יהא מגולח. ויגלח את חצי זקנם תרגם וגרע כך פי' הערוך:

אזל כו'. הלך ירושלמי א' למקום אתינס ונתקבל להיות אורח בבית אותו איש המקנטר למחרת היו הולכין שניהם לטייל בשוק והיה נפסק רצועה של סנדל לאותו ירושלמי ואמר לאומן קח לך טרימיס הזה והוא מין מטבע ועשה לי הסנדל הזה ועשאו למחרת יצאו עוד לטייל בשוק:

אפסיק גרסי'. פי' היה נפסק לאותו ירושלמי רצועה מסנדל אחרת:

תוכן העניינים

מתנות כהונה על איכה רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה