מתנות כהונה על איכה רבה· רבי יששכר בער
פתיחתא
פסקה א
אמר ישעיה לישראל: בדברי תורה. שעסק התורה היא צהלה ושמחה אמתית וזולתה הוללות וסכלות:
בבתי כנסיות. בילקוט ישעיה גרס ציצי קולך לפלפין [לפנינו שם לכליין] פי' היה משורר לפני הכלות בקול נעים כעוף המצוייץ בקולו:
מסויימין. מסומנים ונכרים בעולם כל רואיהם יכירום כי הם בני אל חי:
ה"ג עניה מן הצדיקים וכן הוא לקמן בפתיחא ו' ואנו ואבלו ובילקוט ישעיה. ומלת עניה חוזר על הקשיבה את העניה מן הצדיקים:
ואם לאו. שלא תקשיב:
ענתותא. כלומר הרי ירמיהו איש ענתות וה"ג בילקוט בהדיא הא ירמיהו הענתותא:
ומתנבא עלך. דברי תוכחה וה"ג בילקוט:
קונן עליהם. ירמיהו היה מקונן עליהם איכה:
פסקה ב
פתיחא. מי האיש כו':
על עזבם כו'. דרשו מלשון עזוב תעזוב כלומר על ענין העזיבה שהיה להם לעזוב ולא עזבו נאבדה הארץ ודומה לזה ממש תמצא לקמן בפסוק בכה תבכה בפ' ואומר חלותי ע"ש:
דיפקון ויתקנון גרסינן. וכן הוא בירושלמי פ"ק דחגיגה ובילקוט תלים בפסוק אם ה' לא יבנה בית ופירושו שיצאו ויתקנו עיירות של א"י ולראות מה המה צריכין לתקן בדברי תורה ומצות והיו נכנסים לעיר אחת ולא מצאו שם מלמדי תינוקות הכי איתא בירושלמי ואמרו להם לבני העיר הביאו אלינו שומרי העיר והיו מביאים להם ראש הממונה על שמירת העיר וסנטרא הוא שומר שדות העיר כדאיתא בפרק המוכר את הבית והיו ר' אמי ור' אסי אומרים להם וכי אלו הם שומרי העיר אין אלו אלא מחריבי העיר שהם משתקעים בהבלי העולם ובנינו ואמרו להם בני העיר ואלא מי הם שומרי העיר:
ה"ג אמרו להם אלו סופרים:
סופרים. מלמדי מקרא:
ומשנים. מלמדי משניות:
ומשמרין את התורה כו'. והוא דוגמת שומרי החומות ביום ובלילה:
לא יבנה בית וגו'. סיפיה דקרא אם ה' לא ישמר עיר וזהו בלימוד התורה ושמירת מצותיה:
אין כתיב כאן. אע"פ שהיה בידם כל העבירות הללו:
ואותי עזבו וגו'. ולמה לו לומר אחר כך ואת תורתי וגו' הרי הכל בכלל עזבם את ה':
ה"ג מתעסקין בה המאור שבה כו'. כך מצאתי בירושלמי דכתיבת יד פ"ק דחגיגה ואמר מאור על שהיא מאירה עיני האדם להטותו מדרך רעה לטובה וכדמפרש ואזיל אכן בירושלמי שנדפס גרס כמו כאן:
מעלבונה של תורה. שעולבים אותה ואין מחשיבין אותה לעסוק בה תדיר כפירש"י בפרק ו' דמסכת אבות:
היא גוזרת גרסי':
ארצה וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא ועשתה והצליחה:
זנח ישראל וגו'. פסוק הוא הושע סימן ח':
זנח ישראל טוב וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא אויב ירדפו וה"ג ליה בירושלמי פ' ראוהו בית דין:
נתתי לכם וגו' גרסי':
פלוסופין. בלשון יון חכמים:
אמרו להם. אומות העולם לבלעם ואבנימוס בדרך שאלה:
להזדווג. להרע להם:
ה"ג בפ' תולדות על בתי כנסיות שלהם אם התינוקות מצפצפין בקולם אי אתם יכולים להם והילקוט מסיים ואם לאו אתם יכולים להם שכן כו':
הקול קול יעקב וגו'. אומנות הקול הוא שלו ואם לא יתפיס אומנות שלו אומנות הידים נתונה לעשו ולעיל בפ' תולדות כתבתי פירוש אחר בשם הר"י בן חביב בפ' צו:
ה' צבאות וגו' גרסי':
אוי לזה. לאותו בן:
אנא הוא כו'. אני הוא שהחוב תלוי בי שגדלתים גידול רע שהרי אין טוב בהם אין גם אחד:
דידי ודידהון כו'. כלומר עלי ועליהם יש להרים קול נהי:
התחיל מקונן עליהם כו'. כלומר שנשאר יושב בדד ערירי והנמשל מבואר מעצמו ובילקוט ל"ג כאן איכה ישבה בדד:
פסקה ג
פתיחא לא ישבתי:
בתי תיאטראות כו'. בתי שחוק שמשחקין שם במיני שחוק הוללות וסכלות:
מפני ידך כו'. מפני צווייך שצויתני שלא לילך בחוקות הכנענים ישבתי לי בדד לבלתי לכת בבתי שחוק שלהם:
וה"ג בילקוט ירמיה בדד ישבתי ד"א מפני ידך בדד ישבתי נגעה כו':
שנגעה בי ידך. שנאמר אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום:
פסקה ד
פתיחא והמה כאדם:
אשר צויתיך וגו'. גרסי':
גירושין. משמע חוץ למקום אשר היה שם בראשונה:
בשילוחיך משמע עוד הרחק הלאה:
איכה כתיב. שהיה לו לכתוב איך בקמ"ץ בלא ה"א:
פסקה ה
פתיחא אוי עיר הדמים:
אוי עיר הרמים גרסי':
מן קמי כו'. מפני העיר ששפכו דמים בתוכה:
דשפכו גרסי' לקמן וכן בילקוט:
דחפשושיתא. לפי הענין הוא זוהמא והערוך הביאו ולא פירשו:
מטליות. חתיכות בלשון חז"ל מטלניות שאין בהם שלשה על שלשה וכן פי' הערוך ור"ל שלא גלו כולם בבת אחת:
הממם כבמכביד. פי' כמו מכבדת שמכבדין בו את הבית:
במטאטא גרסי'. והוא מכבדת כדאיתא במס' ראש השנה:
קלסים. גורלות:
כי דמה כו'. זה דמו של זכריה ועי' לקמן בפסוק מחטאת ובפסוק בלע ה':
כל כך למה כו'. למה התאנף ה' כל זה השיעור שלא היה הדם נבלע והיה תוסס להעלות כו' כך פרש"י והרד"ק פי' זה שלא כסו אותו הם עצמם כדי להעלות חימה עליהם וכאילו עשאו בשביל זה וכן משמע בירושלמי סוף מס' תענית:
ה"ג לקמן בפסוק בלע ה' ובפסוק מחטאת וכסהו בעפר ברם הכא כתיב כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר וכגירסת הספר גרס בירושלמי סוף מס' תענית ולקמן בפתיחא וזכור את בוראך:
העצים אלו הלגיונות גרסי'. וכן הוא בילקוט יחזקאל ופי' חיל אנשי מלחמה:
אלו המלכים גרסינן. ור"ל מלכי יהודה וישראל:
והרקח גרסי':
ולממון שלנו. בתמיה:
כמו בשמים. מעשה רוקח וזהו הרקח המרקחה:
והעצמות יחרו גרסי':
תוסס. כדבר המתבשל שהוא חם מאד ובתלמוד מצינו יין תוסס:
פסקה ו
פתיחא אפרים לשמה:
אפרים. עשרת השבטים נקראו בשם אפרים על שם שהמליכו עליהם ירבעם משבט אפרים:
בני פלטין שלו. שב"ה נבנה בחלקם ובילקוט תלים מזמור ע"ו יש שא"ה אמרו כן:
חס ושלום. הם דברי הספר ח"ו לא היה שם משוא פנים שהרי לבסוף גלו גם הם אלא שעדיין לא נתמלאה סאתם:
הא תקיף וכו'. אל חזק ואל אמת שאפילו לבני ביתו אינו נושא להם פנים:
פסקה ז
פתיחא ואנו ואבלו:
ואבלות מבחוץ. וה"ג בילקוט:
ה"ג בילקוט פתחיה ב' פתחים חורבן כו':
נקיה. ריקה ונקיה כד"א ובעל השור נקי לפי מדרש חז"ל:
ה"ג בילקוט לארץ תשב ישבו לארץ ידמו:
פסקה ח
פתיחא כי קול נהי:
מבזונים. בוזזים:
ממי שהוא משרה שכינתו כו'. כביכול הקב"ה אמר כן עליו ועל ישראל וכדלעיל סוף פתיחא מי האיש:
ה"ג משכנותינו אלו בתי כנסיות:
פסקה ט
פתיחא בושנו:
בכליבה גרסי'. ופי' כמד"א כלוב עוף והוא מלא נקבים ובקעים מכל צד והנתון בפנים נראה מבחוץ מכל הצדדים:
בחוצות ירושלים. להראותם אל שאר האומות אשר באו שמה:
האומה הזאת. ישראל:
כל אפיין שוין. כל הפנים שוות כלומר הרי ישראל גם המה עובדי עבודת כוכבים כשאר האומות ועיין בערוך ערך אפי:
שוין הדא הוא גרסי':
ביצתן. של עמון ומואב:
מקדשי. מקדשי לשון רבים:
פסקה י
פתיחא ולא אותי: שמע לה כו'. פירושו של פסוק זה היה לומד ושמע מפסוק זה דלקמן:
שס"ה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק. ולפיכך מזכיר מפלת דמשק עם ערוער כן פרש"י בספר ישעיה ושם הביא רש"י שערוער הוא מא"י וכאן שאמר שהיא בתחום מואב כי ישראל לקחוהו מסיחון והוא נלחם במלך מואב ולקחו מידו וכמו שאמרו חז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון והרד"ק ז"ל בספר השרשים שרש ערער כתב דעות שונות בפי' פסוק זה ואינם מתישבים לפי מדרש זה ובמדרש חזית בפסוק אל תראוני ובילקוט פרשת חקת מפרש שבסיבת יושבי ערוער באה להם פורענות לדמשק שאמר הקב"ה לאליהו על שאתה מקטרג על אלו פי' על ישראל בא וקטרג על אלו פירוש יושבי דמשק מיד כו' ע"ש:
והיו עובדין כולן גרסי'. פי' היו עובדין כל העבודות כוכבים באותו יום ועיין לקמן בפתיחא שקדתי:
ועבדו אותן כו'. פי' בכל יום:
לא תהיה כהנת כו'. משל הוא בסוף מסכת יבמות דתנן התם הפונדקית גויה נאמנת לעדות אשה לאמר שמת בעלה ואשה מישראל אינה נאמנת וקא מתמה תלמודא ולא תהי כהנת כלומר אשה כשרה כפונדקית גויה וכאן הנמשל מבואר:
בגרזימי. מין מאכל הבא באחרונה בסעודה ועיין בערוך ערך גרז:
טרון. כלומר נושא ונותן כמא דאת אמר שקיל וטרי ופירושו עומד כל היום בשוק ונושא ונוחן בעסקיו ואינו יגע ולהתפלל לפני הקב"ה הוא יגע וכדמפרש ואזיל ובמגילת אסתר הגירסא נשתנת לעילוי:
אתי וצלי. בא והתפלל ואמר לו אין אני יכול שיגע אני:
ה"ג אשר עשה הוי ולא אותי קראת יעקב הלואי לא הכרתיך:
למה כי יגעת בי. ובעבודתי אתה עיף ויגע:
הכבש אחד גר':
ה"ג הערבים ובדם זבחיך:
זה קומץ המנחה. שאין בו עול עבדות כי קטן הוא ועל כן אמר לא העבדתיך:
קנה. לפיטום הקטורת ולא היו צריכין לקנותו בדמים וכדמפרש ואזיל:
ה"ג וחלב זבחיך לא הרויתני אלו אימורים:
מה גרמו לי. והוא יגיעה רבה לפני המקום ברוך הוא כביכול ולכן אמר הוגעתני:
ולישב לי לבדי. בילקוט ישעיה גרס ולישב לי בדד:
איכה ישבה בדד. ומאחר שהיא ישבה בדד מן הקב"ה כביכול הקב"ה גם הוא יושב בדד בלעדה וממנה:
פסקה יא
תביאמו כו'. בדרך תשר"ק מונה והולך זה לקבל זה עד גמר סימן צפע"ס:
מועדי. העיי"ן והדלי"ת הם שורש בתיבה זו ועיקר שורשו הוא ועד ועיין בשרשים של הרד"ק:
ה"ג קוראים ממרום שלח אש:
עליכם וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא תטהרו היפוך של טומאתה בשוליה:
פסקה יב
בימות הגשמים. שעת צינה היא וצריכים להתכסות:
זה בוגד. מותח ומושך הבגד עליו לכסות בו:
מעדה. הסר תרגום אונקלוס ויסר ואעדי:
על שם שקראו כו'. דרש קרה כמו קרא בחילוף אותיות אחה"ע:
הכי גרסינן שלישית ומצאה חומץ אמר:
הא מסתיא כו'. הרי ראייה וסייעתא שכולם חומץ ואין צריך לבדוק יותר:
כל דזמר זמרא כו'. כלומר שמוכיח וחוזר ומוכיח בן שוטה וכסיל אף על פי כן איננו שומע ומקבל וכן פרש"י בספר משלי:
הכי גרסינן בערוך ערך רקד באדניה דרקדא. פי' באזני הטפש המרקד בבי כובי:
קרה כהדה גרסי':
וסותרו. החומץ מקלקל וסותר הנתר:
כפרה כו'. כל מה שהפרה מלחכת הוא בזוי ומנוול ומשוקץ כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה בתבנית שור אוכל עשב וכן מלעיבים פי' בוזים ומלעיגים ומשקצים את דברי הנביאים:
ממללים כו'. דרך קינטור ולהג הרבה:
אמר הקדוש ברוך הוא חייכם גרסינן:
כי בימיכם בית המרי. פסוק הוא ביחזקאל סימן י"ב:
רבי פנחס כו'. בא לומר שזה שכתוב ואת כל בתי ירושלים מדבר בבתי מדרשות וכדמפרש ואזיל שהרי לא כל הבתים שבירושלים נשרפו:
ה"ג ושמונים בתי כנסיות. וכן הוא בירושלמי ריש פ' שני דייני גזירות ועיין לקמן בפסוק בלע ה' ובילקוט ישעיה גרס למקרא ובית ספר למשנה ובית ספר לתלמוד וכולן כו' וגירסת הספר הביא בילקוט באיכה ובס"י ג"כ וכן הוא בירושלמי ריש פ' שני דייני גזירות ופרק בני העיר במגילה:
מתנין. מספרים:
פסקה יג
פתיחא. מפיץ חרב:
אלו ישראל. והקדוש ברוך הוא נקרא ריע של ישראל שנאמר ריעך וריע אביך אל תעזוב:
הכי גרסינן לרעות אותנו השן אכלה ומדקה אחרים ולמה כו':
ה"ג בצורנו מעדה בגד ביום קרה. ודרש בגידה ומעילה שמעלו בהקב"ה ודבקו בעבודת כוכבים וזה קרה כמו קרא וכדלעיל:
מערערה. פי' הערוך שוברת:
ממטמטה. לשון דריסה ומיסמוס:
פסקה יד
פתיחא איש חכם:
נשפט גרסי':
ה"ג הה"ד חכם נשפט שפט אין כתיב וה"ג בילקוט משלי המעיין יראה לעין שגי' הספר נתקלקלה בעירוב שורות והכי מוכח גירסא הילקוט בס' משלי וכן מצאתי שוב און לי בספר אות אמת וה"ג אלא נשפט ד"א איש חכם נשפט זה הקב"ה שנאמר חכם לבב ואמיץ כח את איש אויל אלו ישראל שנאמר כי אויל עמי ורגז ושחק רגזתי ואין נחת שחקתי ואין נחת רגזתי עליכם בימי פקח כו':
בימי אמציהו. הראה להם פנים שוחקות שהם נצחו שונאיהם וכדמפרש ואזיל:
כפי. הגי הוא עמוק כמו כיפה והרי הוא כאילו כתיב כפי המלח ודרשו שוב לשון כיסוי כלומר כפות וקשור ומלח דרש בהיפוך אותיות לשון מלחמה פירושו וילך בקשרי המלחמה:
שבו בני יהודה גרסי'. פי' בני יהודה שבו מבני שעיר ככתוב בדברי הימים ב' סי' כ"ה וכולם נבקעו וזהו השחוק שויתר להם על כך:
ה"ג וכולם נבקעו ואין נחת. ופי' דכתיב גבי אחז אחר שנפל ביד פקח בן רמליהו ויזבח לאלהי דרמשק וגבי אמציה כתיב ויבא את אלהי שעיר וגו' וסיום הגרסא כך הוא וכולם נבקעו ואין נחת באותה שעה אמר הקב"ה כו':
פסקה טו
כך מצאתי הגי' בילקוט כל המעמיד תלמיד רשע בא"י כאלו מעמיד לסטים ובחוצה לארץ עבד ע"כ. ונ"ל כי לעולם הרשעים שבא"י היה יותר טובים מבח"ל וכדאמרינן פ' אין מעמידין תא חזי מה בין לסטאי דא"י לגנבי דח"ל ופרש"י אע"פ שהלסטים פריצים יותר מגנבים. ולפיכך המעמיד תלמיד רשע בא"י הוא כאלו מעמיד לסטים שתלמידו נהפך אליו למשחית שיודע ובקי לצוד ולקפח הבריות ובחו"ל ע"כ הוא יותר גרוע שהוא כעבד דהיינו עובד כוכבים. ובס' ישן גרס המעמיד תלמיד בחו"ל מעמיד לסטים ובח"י מעמיד לו עבד ולפ"ז יהיה עבד לשבח כלומר שמשמש את רבו כעבד וכמ"ש חז"ל כל מלאכות שעבד חייב לרבו תלמיד עושה לרבו:
נפרע מפרעה גרסי'. ולמה הניח לנו להזדווג לישראל להרע להם:
ולעולם נער הוא. בתמיה וכי אתה סבור שלעולם הוא נער ובכחו:
הזקינו הדברים. דרך כינוי הוא או ר"ל אותן דברים שעשה בשכבר הימים ואתה אין יכול לעשותה כה:
קריא גרסי':
עם ה' אלה גרסי':