מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת פסחים · הלכה ד
ר"מ אומר חמץ משש ולמעלה מדבריהם עיין בש"ק דעמד מדוע לא קאמר הגמרא כן דגמרא משמע דגם לר"מ משש ולמעלה מדאורייתא ולפענ"ד לק"מ דכיון דר"מ אמר סתם ושורפין בת"ש ואי הוה רק דרבנן איך הותר לשרוף תרומה ולהפסיד הקדשים כיון דמותר לאכול מדאורייתא אלא ודאי דמשש ולמעלה מדאורייתא אסור:
אמנם יש לעיין לפי דעת ר"מ בשיטת הירושלמי א"כ האי קרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי מאי עבד ליה ר"מ יש לומר דס"ל כמ"ש הכ"מ בפ' ב' מה' חמץ ומצה ה' א' דאתא לאזהורי בשאר קרבנות בכל שאור לא תקטירו יעו"ש:
מיעטו מאכילת חמץ ע"ש בש"ק מה שתמה על הרמב"ן בתורה ולפענ"ד דודאי אי יכולין לומר דאך הוא מיעוט ממה שהוא נזכר בגופא דקרא ודאי עדיף מנימא דהמיעוט הוא בענין שהוא רבוי בקרא אלא דכאן א"א לומר בענין אחר כיון דר"מ דיום היינו ע"כ ט"ו דומי' דאינך ראשון דמובאים בבבלי כמו ולקחתם לכם ביום ראשון והיינו ע"כ ראשון ממש א"כ ה"ה כאן א"כ לפי זה א"א לדרוש אך כ"א בענין זה דאתי' למעט גם י"ד שעה א' קודם שקיעה ודוק משא"כ הרמב"ן שפיר כתב דגבי אך את שבתותי תשמורו כיון דאיכא למדרש דאך אתי' למעט ממה שמוזכר בקרא והיינו להתיר בפקוח נפש אין לנו לפרש ולומר דאתי' למלאכת המשכן לענין מיעוט מלאכה ודוק:
ודע דאין להקשות לר"מ דס"ל דרק מדבריהם אסור אחר שש א"כ אמאי אין מביאין תודה בע"פ דא"ל כיון דעכ"פ הוא ממעט באכילת הלילה דשאר תודה מותר לאכול בלילה שאחרי' ופשוט ועיין בצל"ח ביצה דף י"ט דהתעורר דיהיה מותר לאכל לחמי תודה כל יום י"ד דיבא עשה וידחה ל"ת דחמץ אמנם לפענ"ד נראה לומר דיש כאן ב' לא תעשה דלא תשחט על חמץ דם זבחי הוא ג"כ ל"ת וצ"ע ועיין בחדושי למס' חולין בפ' שלוח הקן שם הארכתי בענין דברי הצל"ח הנ"ל:
לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה ראיתי בשלום ירושלים בפ' ת"ל דהביא דעת הרשב"א דהא דאמרינן אין עשה דוחה עשה הוא דוקא עשה השוה אבל אם העשה הוי רק לאו הבא מכלל עשה נדחת מכח העשה ממש עיין במ"ל ר"פ א' מה' נערה ד"ה עוד והנה לכאורה יש להמתיק סברתו והוא כיון דקיימ"ל דעשה דוחה ל"ת א"כ האי עשה שהיא לאו שבא מכח עשה לענין זה נידן כלאו מה דעשה דוחה אותה ודוקא לענין ללקות עלי' הוא דאמרינן דהוי רק עשה דאין לאו מפורש בה אבל מ"מ כח לאו יש ג"כ בה והנה בספר יד דוד הקשה דא"כ מאי פריך בתמיד נשחט דף נ"ט ע"א אלא לר' ישמעאל בשיריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ומאי קושי' הא עשה דהשלמה הוי רק לאו הבא מכלל עשה ואם כן אתי' עשה דואכלו אשר כפר בהם ודוחה העשה דהשלמה ולכאורה הוי קושי' זו קושיא עצומה אמנם יש לדחות ולומר דגמרא מקשה במ"כ ע"פ מה דהקשו התוספות איך יבוא עשה וידחה לעשה דהשלמה הא לא הוי בעידנה ותירץ דדוקא בלא תעשה החמור בעינן בעידנה אבל עשה החמור דוחה עשה הקל אע"ג דלא הוי בעידנה והשתא לפי זה יש לומר דהכא פריך מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ואי משום דעשה דהשלמה כח לאו כיון דאתי' בתורת לאו א"כ במ"נ כיון דתורת לאו יש בו אינו דוחה כיון דלא הוי בעידנה ודוק:
והנה מסוגין שם מבואר דאכילת קדשים קלים הוי עשה גמורה וזה נעלם מהגאון בעל צל"ח בחדושיו לביצה דף י"ט ע"ש. ודע דלפי דעת הירושלמי פה הוי באכילת חמץ בפסח עשה ג"כ אמנם בגמרא דידן לא משמע כן ועלתה ברעיוני לומר דגמרא דידן ס"ל דהיכא דהלאו הבא מכלל עשה סותר הלאו המפורש אינו נדון אפילו בכלל עשה וכאן דכתיב שבעת ימים תאכל מצות משמע אבל לא חמץ נשמע הא קודם השבעת ימים מותר החמץ ובאמת זה סותר הלאו דלא תאכל עליו חמץ דמשמע לר"י דקאי אפילו אעשיות הפסח ואם כן מחצות ואילך אסור החמץ מדאורייתא ואם כן הרי הלאו הבא מכלל עשה סותר הלאו המפורש ובכה"ג אינו ניתן לדרש ודוק. ובזה מסולק תמיהת המזרחי דהקשה אמאי לא נידוק ג"כ משבעת ימים תאכל מצות ולא חמץ ויהיה עובר בעשה ג"כ האוכל חמץ בפסח ולפי הנ"ל יובן רק הירושלמי אינו סובר חלוק זה והלכה כגמרא דידן:
ע"ב עיין בש"ק ד"ה רבי אומר פסולות היו עיין שקיהה על דברי התוספות וכל קושיותיו אינם לפענ"ד דמ"ש דגרסא שלפנינו הוא רבי אומר זה ליתא ובודאי הוא טעות דאיך יביא הירושלמי דברי רבי אחר דברי אמוראי ובודאי גרסת התוספות נכונה טפי דצ"ל ר"ח ומה הקשה דהו"ל לשרוף מיד בבוקר כיון דאין משהין את המצות לא ידעתי איך הבין קושי' זו אר"ח בבבלי דקאמר דנפסלות היו בלינה ואם כן קושיתו עכ"פ במקומה עומדת וע"כ צריכין לומר דאף על גב דאין מחמיצין את המצות מ"מ בע"פ לא חלקו בין שריפה לשריפה ועבדינן הכל שריפת חמץ ושריפת אלו הלחמים הפסולים בפעם א'. ועיין לקמן בירושלמי דף י"ב ר"ש ב"י בעי אם קודש הוא ישרפנו במקומו ועיין בק"ע בפירוש הנ"ל יעו"ש היטב גם בלא"ה איך אפשר לומר דס"ל לירושלמי בי"ד גופא היו מביאין התודה א"כ קשי' הא ברייתא דאין מביאין תודה בפסח פשיטא וע"כ צריכין לתרץ כדמתרץ הגמרא דידן דאין מביאין בע"פ וטעמא מסתבר דאל"כ יביאו קדשים לבית הפסול אלא דעל זה היה מקום לומר דס"ל דמותר לאכל הלחמי תודה כל היום דאתי' עשה דאכילת קדשים ודוחה הל"ת כמו שהקשה הצל"ח בביצה אלא דיש לדקדק עכ"פ איך רשאים להמתין לי"ד הא עכ"פ היכא דאפשר לקיים אין עשה דוחה ל"ת והלא היה אפשר להקריב התודה בי"ג ואיך רשאים להמתין לכתחלה גם בעבר בהמתין לפי"ז הוי בא ע"י פשיעה ואין עשה דוחה ל"ת היכא דבא ע"י פשיעה עיין תוס' עירובין דף ק' ע"א וכעת קצרתי ועיין לקמן ירושלמי דף ד' מבואר בהדי' דאינו כן ודף ז' ג"כ נימר אם נעשה נותר יעו"ש בק"ע: