מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת עירובין · מבוי פרק א דעירובין
הלכה א
ימעט עיי' רש"י ישפיל ובספר נחלה ליהושוע תמה דגמרא מוקי לה ע"י שמגביה יעיי"ש, ולפענ"ד נראה דרש"י נקיט כלשון הברייתא דף ג' ע"ב כיצד עושה מניח קורא משפת עשרים וכו' יעיי"ש, ועיי' בש"י:
דוקרנין כשרים בסוכה ותני כן הביא ד' דוקרנין וסיכך על גביהן סוכה כשירה עיי' בס"ק דהביא מזה ראי' לשיטת הרמב"ם דעל שפת הגג כשירה ונכון, ולפענ"ד היה נראה ראיה גם מסוגי' דבבלי דף ד' ע"ב דפריך מיתיבי נעץ ד' קונדסין בארץ וכו' והא ארץ כאמצע הגג דמי ומכשיר ר' יעקב דלמא שאני אמצע הגג דגילה דעהו שאין חפץ במחיצות שלמטה למימר גוד אסיק כיון דהעמיד באמצע ומשו"ה לכ"ע פסולה משא"כ בארץ דליכא גילוי דעת וכ"ת הא עכ"פ ליכא מחיצות י"ל כיון דמבואר אח"כ דלר' יעקב עכ"פ בעי רוחב טפח לכאן ורוחב טפח לכאן, ולזה בארץ כיון דעכ"פ איכא רוחב טפח סני משא"כ באמצע הגג דגילוי דעה דלא חפץ במחיצות שלמטה ולזה גרע וצ"ל דגמרא מקשת מדאמר רב הונא מחלוקת על שפת הגג ומדוע לא אמר מחלוקת בארץ אלא ש"מ דווקא על שפת פליגי משא"כ על הארץ חשיב לי' כאמצע הגג ושפיר פריך ודוק, אלא דלזה יש לעיי' הא דאמר הגמרא אמר לך ר"ה פליגי באמצע הגג וה"ה על שפה והאי דקא מיפלגי באמצע להודיעך כח דר' יעקב והו"ל למינקט רבותא טפי פלוגתא באמצע הגג ממש, אלא צ"ל דעכ"פ שפיר קאמר הגמרא דאין להקשות לר"ה מזה די"ל דנקיט רבותא וס"ל דאין חילוק בין אמצע הגג לעל הארץ, אלא דכל זה שלא לדחות דברי ר"ה, אבל עכ"פ לר"נ בוודאי יותר טוב לומר דדוקא בארץ מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה, דאל"כ הו"ל למינקט פלוגתא באמצע הגג ממש ודו"ק:
רחב מעשר אמות בסיכה כשירה, עיי' בש"ק דכ' דבדופן שלשית איירי וקשה עכ"פ מדוע לא אפי' מב' דפנות דבסוכה בפרוץ ערובה על העומד לא מהני אפי' צורת הפתח כמ"ש הרמב"ם בפ' ד' ה' י"ב פסולה ובמבוי כשירה בצורת הפתח כדתנן במתני' וצ"ע:
ע"ב לא עירובין אמרתי לך אלא מחיצות פי' בתמי' אני לא אמרתי אלא עירובין וכי ג"כ מחיצות וכן לשון הירושלמי כמה פעמים:
דרב הוא דאמר שחיטה מחצה על מחצה כשירה ולא אמרו וכו' ויש לעיין דבחולין בבלי דף כ"ט מסיק דלא אמר רק לענין פסח יעיי"ש:
נעשית כאכסדרה וצ"ע מאי דמיון זה לאכסדרה דשאני התם דיש קורות על ד' יתידות, משא"כ הרי אין כאן כ"א אמלתרא א' בגובה הממעט הרחב מעשר וצ"ע:
הלכה ב
דף ג' הדא אמרה ב' כר' יוסי א"ת כ"ש כרבנן כ"ש סותם וקשה דלמא לחיים וקורה אמר ושפיר אמר מה את אמר לי לסתמו וכדאמר בבבלי ונ"ל משום דפה בירושלמי איתא דאמר לו וכי מה ראי' רשות לשבת לבוא לכאן ואי דהי' ג"כ קורה מה אמר לו וכי עה ראיה הרי יש כאן ראי' טובא לחי וקורה, אע"כ דלא היה קורה רק בחי לבד ושפיר אמר וכי מה ראי' אמנם בבבלי דלא אמר דאמר לו וכי מה ראי' שפיר רצה לומר דלחיים וקורה אמר ודו"ק:
אמנם הירושלמי הי' פשיטא לי' דכך אמר לו וכי מה ראי' וע"כ דלא היה קורה וא"כ שפיר פשיט דר"ג כר' יוסי ס"ל, אלא דיש לי לעיי' לפי מה דאמר בירושלמי לקמן הלכה וי"ו מתני' במשוכין מן הכותל אבל אם היו סמוכין לכותל אף ר' יוסי מודה, א"כ אכתי קשה מאי אמר איך אתה אומר לי לסתמו הלא יכול להעמיד הלחי בסמוך ודי בכ"ש, וצ"ל דאיירי בלא היה במבוי זה אפשר להעמידו בסמוך ודו"ק:
אלא בגין דתני רשב"ג וכו' פי' וה"א דהלכה כרשב"ג, לזה קמ"ל דהלכה כתלמיד וכל פחות מד' אמות אפי' פחות מד טפחי' נמי בעי לחי או קורה:
ר"ה בשם רב פי' כמ"ש בק"ע וכן הוא בבבלי דף י"ב רשב"ג אומר:
הלכה ג
ע"ב וכמה יהי' ביניהן, עיי' בש"ק מה דתמה וכ' ויותר מזה אני אומר שזה דעת הרמב"ם כי לא מצאתי בדבריו הכרע דס"ל דאפי' עד ג' אין צריך להביא קורה אחרת שהרי כ' לשון הגמרא וכו' ובמח"כ לא עיי' דהרי הרמב"ם כ' שם בסוף הלכה כ"ה בהיתה אחת למעלה וא' למטה וכו' ולא יהי' ביניהם ג' טפחים בשרואין אותה שעלתה זו וירדה זו בכוונה עד שיעשו זו בצד זו עכ"ל, הרי מבואר דשרי בפחות מג' ודו"ק, וזה דעת הגהות מיימונית במ"ש ודעת רבינו אינו כן ודו"ק, ומ"ש הראב"ד שצריך שיהיו סמוכות בתוך טפח ומחצה פי' דהיינו שיהי' רוחב הקורות עם החליל שביניהם טפח ומחצה, והוא כדאמר הירושלמי פה חצי טפח ועם הקורות הוא טפח ומחצה, ופסיק כסתמא דירושלמי ולא כר' הושעי':
ודעת הרמב"ם נ"ל דס"ל מדאיתא בתוספתא וז"ל היו ב' קטנות יוצאות מן הכותל מובדלות זו מזו ומקבלות אריח לרחבו טפח רשב"ג אומר יושב לארכו ג' טפחים קורה אחת למעלה וכו' ומדוע לא קתני בדין הראשון תיכף א"צ להביא קורא אחרת כדאיתא בגמרא ולזה ס"ל לרמב"ם דהא דסיימת התוספתא בסיף אם יש שם שלשה טפחים גם ארישא קאי אב' קטנות היוצאות מן הכותל מובדלים ואזה קאמר אם יש ג' טפחים ימעט ושפיר פסיק הרמב"ם כסתמא דתוספתא אלא דעכ"פ תמי' מדוע נקיט כתוספתא ולא כסתמא דירושלמי וצ"ע:
מ"ד ג' כדי עבירת אדם, עיי' בש"ק דתמה דהו"ל משום דס"ל כרבנן דבג' לא אמרי' לבוד ולק"מ דאה"נ זה פשט הירושלמי אלא דקא' טעמא של דבר דג' לא אמרינן לבוד משום דהוא כדי עבירת אדם כנ"ל:
בשם רב והוא שתהיה עליונה בתוך ג', עיי' בש"ק דמזה ראי' לרמב"ם כריב"י ולפענ"ד הרי רב גופא פסק לקמן בהלכה ד' הלכה כר"מ דאמר צריך להיות רחבה ובריאה כדי לקבל אריח ולא ס"ל רואין ודו"ק:
הלכה ד
דר"ח לא אמר כן אלא רב אזל להאי אתר וכו' ולשבת הבאת אני מתיר לחם משום לחי עיי' בבלי דף ט"ו פלוגתא דאביי ורבא בלחי העומד מאליו וקאמר בסיף ת"ש דרב הוי יתיב בהאי מבואה וכו' ואמר רב עי סמכינן עלי' מאתמול ואפ"ה מסיק דבסמכינן עלי' דאתמול פליגי מהאי ברקא דהוי בי' בר חבו דאפלגי בי' אביי ורבא יעיי"ש, ויש לעיי' לפ"ז כיון דבסמכינן עלייהו פליגי א"כ קשי' לרבא דאמר דלא הוי לחי דהרי רב דבסמכינן מהני, וע"כ צ"ל דהא דאמר רב מי סמכינן מאתמול היינו לומר בפירוש דסמכינן עלי' ובזה גם רבא מודה דמהני ומדויק כן מדברי רב פה בירושלמי דאמר ולשבת הבאה אני מתיר היינו אני אומר בפירוש שיהיה משום לפי אבל במחשבה לא מהני, אבל באומר בהדי' גם רבא מודה, ופליגי אביי ורבא בדברי רב דאביי ס"ל דהא דאמר מי סמכינן היינו אפי' במחשבה ורבא ס"ל דמי סמכינן היינו בדבור ממש ודו"ק, וכמבואר פה בירושלמי ויש ליישב בזה דברי הגהות אשרי בסוגיא דכ' דאביי דאמר הוי לחי אע"פ שלא סמכו בפירוש יעיי"ש דבפירוש גם רבא מודה דזה הוא דאמר ודו"ק היטב:
דף ד' כל שיש בהיקפו' וכו' עיי' בגמרא דף י"ד דאמר כל שיש בהקיפו ג' טפחים יש ברחבו טפח קמ"ל ותמה בספר זרע יצחק מאי קמ"ל בזה, הלא נוכל למחול ונ"ל דנ"מ בשבת דמדידה אסור רק מדידה דמצוה שרי וא"כ ביודעין שיש בהקפו ג' טפחים אזי הוי ברחבו טפח ואסור שוב מדידה ופשוט:
עקמומית מן הצד, פי' דאלו הי עקמומית למעלה מעשרים פשיטא דביש בי' ג' פסול ובפחות מג' כשר דלא שייך דלמא אתא לאמשוכי אבל בעקמומית מן הצד מ"ד דלמא אתא לאמשוכי' בתרי' ודו"ק:
ואין בין זו לזו ג' טפחי', צ"ל ואית בין זו:
עגולה וכו' עוד הוא דר"י עיי' בבבלי דמקשה הא תו למה ונ"ל דירושלמי ס"ל די"ל דקמ"ל היכא דהוי עקומה וגם עגולה אמרינן תרי רואין כאלו פשוטה ומרובעת ודו"ק:
מן הים למדו, עיי' בק"ע ועיי' בבלי דף י"ד ובתוס' שם דתמו דמשמע דחשבון מכוין ותמו דאין החשבון מכוין לפי חכמי מדות, ולפענ"ד נראה בשום לב בהא דמשני שם כי קא חשיב מגואי קא חשיב וא"כ נפל הגמרא מתירץ קמא א"כ הו"ל לגמרא לומר אלא כי קא חשיב מגואי קאי ע"כ נרא' לומר דוודאי הא דחשיב משפתו עד שפתו היינו מחוץ דשפה אמנם הא דחשיב וקו שלשים יסוב אותו מחללו קא חשיב, אבל מבחוץ הוי יותר מקו שלשים בהיקף של עשר אמות ודו"ק, ועיי' ש"ך יו"ד סי' ל' ס"ק ה' ובחידושי שם, וזה שדייק רש"י שם בד"ה מגואי קא חשיב קרא להאי קו למד וכו' סי' דווקא להא קו למד אבל הא דעשר אמות משפתו בוודאי הוי מבחוץ ודו"ק ומיושב קושית התוס' ולזה לא משני אלא:
הלכה ו
מתני' במשוכין מן הכותל וכו', ועיי' בש"ק מה דתמה ולפענ"ד כך פרושי במשוכין מן הכותל כלומר משוכין פחות מג' טפחים אבל בסמוכין ממש לכותל גם ר' יוסי מידה, ומביא ראי' מהא דאמר ג' שצריך להיות אפי' לרבנן כל דרחוק ג' צריך להיות עומד מרובה א"כ י"ל ה"ה לר' יוסי דווקא ברחוק פחות מג' הוא דבעי ג' טפחי' אבל בסמוך ממש בכותל די בכ"ש כנ"ל ולא נשוה פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר"י דלת"ק אפי' ברחוק מעט מג' טפחים ד' בלחי כ"ש ולר"י אפי' בסמוך ממש בעי ג' טפחים ודו"ק:
קרן זויות יוצא מכן נ"ל דהוא ג"כ אבני הבנין דרישא כן יוצא קרן זה למטה מזה ודו"ק ומתורץ קושית הס"ק:
ע"ב ומדר' יוסי קיימי רב אבדימי דמן נחיתה כן גרס בק"ע, ויש לעיין ומדר' יוסי ונ"ל משום דלכאורה קשה במונח לוכסין, ויותר מעשר נימא רואין כאלו מונח למטה שוה ויהי' מותר לשמש עד כנגד קצרה, ונ"ל דכמו דאמר ר' יוסי במתני' ג' טפחים ואמר בירושלמי לעיל דווקא במשוכין אבל בסמוך סגי בכ"ש, וע"כ דס"ל דלא אמרינן רואין במשוך כאלו הוא סמוך וה"ה בזה וזה דאמר ומדר' יוסי קיימה ר' אבדומי דמן נחיתה, ואולי י"ל לפ"ז דאין צריך להגיה כמ"ש הק"ע אלא דהפי' הוא דרב אבדימי הי' קיים נחיתת מקום שהקורא מונח ולא אמרינן רואין כאלו היא מונחת למטה בשוה ודו"ק, א"נ קיימה ר"א נחיתה דמותר להניח הקורא כמקדם ולא צריך להניחה למטה דהואיל שאין הקורה משוכה יותר מעשר:
הלכה ז
אמר ר' אחי חד תנא הוא פי' דבין דופן ובין לחי חד דינא דמ"ד עושין הוא בין בדופן בין בלחי ומ"ד אין עושין הוא ג"כ בין בדופן בלחי כך הבין ר' יוסי בדברי ר' אחי לזה אמר ר' יוסי דאינו אלא דתרי תניין אלו דדופן סוכה עושין דאם תשמט הוא מרגיש משא"כ בלחי דאינו מרגיש לפיכך אין עושין אותה לחי, ולזה אמר קם ר' יהושוע דרומיא דהוא תלמיד דר' יוסי עם תלמידוהי דר' אחי אמרו לו אמרין דבתריה פי' אתם תלמידי דר' יוסי פירשו דברי חכמים דאמרו אין עושין אותה דופן אבל עושין אותה לחי השתא דופן אין עושין אותה אע"ג דמרגיש מכ"ש לחי דאין עושין וע"כ גם לרבכם לחכמים חד תנא לי' וחכמים אמרו אין עושין אותה דופן וכן גם לא ללחי, הוי תרי תניין אלו לר' אחי פי' ת"ק דחכמים כמו דתימר לר' יוסי דע"כ לת"ק תרי תניין אלו כך לר' אחי והא דאמר חד תנא לתוא הוא לחכמים דבדדהו חד הוא דופן ולחי אין עושין ודו"ק היטב וא"צ לכל הגהות וחלופי' של ק"ע:
ר' יוסי אומר הבית שבספינה וכו', עיי' בתוס' יו"ט פ' ח' דאהלות משנה ה' ד"ה הבית דכ' בשם הר"ש דפי' הב' שהביא הרב הוא דוחק ולפי המבואר בירושלמי פה שהוא עיקר דהרי חשיב ר' יוסי ור"א ב"ע בשיטה א' משמע דכמו דבסוכה פסולה משום דאינה יכולה לעמוד ברוח ה"ה בבית שבספינה, ודו"ק:
אבל אם כתב על נרתיקו כפרוש הוא וכשר וקשה כי הא מחובר הוא ודומי' למאי דתנן במס' זבחים דף פ"ה ע"ב העצמות והגידין והקרני' שהם מחוברין יעלו הרי דקרנים לא חשיב' כתלושים ומנ"ל לחלק ולומר דלענין זה חשיב כתלוש, ומיושב בזה מה דתמה בש"ק מדוע השמיטו הפוסקי' האי דין ולפמ"ש משום דסתמא דמתני' הנ"ל כירושלמי ודו"ק:
הלכה ח
מתני' והקיפוה כלי בהמה וכו', משמע הא בבהמה גופא לא, ויהיה זה כר' מאיר דפוסל בבעלי חיים וא"כ מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם, ותמי' דהרי אנו קיימ"ל דעושין מחיצת אפי' בבעלי חיים עיי' סי' שס"ב, אלא דאולי י"ל דנקיט כלי בהמה דבבהמה אין דרך לעשות מחיצה וצ"ע:
רבי אדא לא נצרכה אלא לר' יוסי בי ר' יהודא וכו' מודה הוא הכא וצ"ל דדוקה במחיצה של קנים וחבלים דגריע טובא ס"ל דבעי שתי וערב אבל לא בכלי בהמה:
ותני כן בכל עושין מחיצה, עיי' בק"ע דפי' תני' נמי הכי וצ"ע מאי ראיה מייתי מזה דנצרכה דווקא לרב"י, ונ"ל דהיא קושי' וכי תני כן דהרי בברייתא קתני ובלבד שלא יהי' עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ משום דבעי מחיצה מעלי' והרי במתני' לא תני כן רק סתמא שלא יהי' פרוץ מרובה על העומד אלא ש"מ דברייתא ר' יוסי בר יהודה דבעי מחיצה מעלי' לפיכך פריך להיות עומד כנגד פרוץ ומתני' אינה ריב"י וא"כ היא קושי' וכי תני כן ועיי' לעיל דף ד' בש"ק ד"ה במשוכין דפי' ג"כ לשון ותני כן דהיא קושי, א"נ י"ל דהיא סייעתא משום דבברייתא לא תני שיירה ומשו"ה בעי עומד כנגד פרוץ משא"כ בשיירה הקילו גם בזה אפי' בפרוץ כנגד פרוץ ודו"ק:
הלכה ט
דף ה' תמן את אמר וכו', עיי' בק"ע דמשביש בכאן הרבה מאוד ולפענ"ד דאין לשבש כ"כ רק דירושלמי קאמר דוודאי בהא שוה הבריית' מה המתני' דס"ל דפחות מג' כסתום דמי אבל הא קשי' הא דקתני בבריית' הביא דופן של שבעה טפחים וכ"ש וכו' כך הו"ל למתנה דכל דליכא כ"ש לית עשרה טפחים ומלת שני טפחים הוא טעות וצ"ל שלשה טפחים לזה מתרץ דיבא כדאמר ר"י החלל והעומד מצטרפין ואיירי דאיכא עומד כ"ש מל הארץ דמשלים שיעור יו"ד טפחים, דכמו דמצרפין המחיצות לד' כן מעט העפר המונח על הארץ מצטרפין לחלל מחות אב' והוי בין הכל עשרה ודו"ק:
משעשויין כעין דקרן נ"ל פרושו דהקולנסות דהיינו הד' קונדסין יוצאין למעלה מן החבל כעין דקרין ובפאה לא מהני אלא כשהחבל מלמעלה שעל הקונדסים או מן הצד של סוף הקונדסין אבל לא כשהקונדסין יוצאין למעלה ממנה כדקרן ודו"ק א"נ כעין דקרן היינו שהקונדסין זה אצל זה למעלה כעין קרן ופאה לא הוי כ"א כשהגמי נמתח עליהם והקונדסים רחוקים זה מזה ונראה כפתח אבל לא כשהקונדסים נוגעים זה אל זה מלמעלה כקרן ומגדול ודו"ק:
הלכה יוד
ע"ב א' או שנים, עיי' בש"ק דמכאן ראי' דא' ושנים שוין אין לתרווייהו כ"א בית סאתים ויש עוד להביא ראי' מדאמר אח"כ אין עכו"ם משלים ולא אמר דאינו משוה אפי' ב' ונותנים להם רק בית סאתים א' ש"מ דלכל ב' אין נותנים רק בית סאתים:
עיי' בש"ק ד"ה קטן ולפענ"ד דפא דאמר הגמרא בדף פ"א ע"ב בעירובין אבל לא במחיצות היינו היכא דר' יוסי פליג עליו או חכמים דקיימ"ל ר"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכ"ש היכא דחכמים פליגי עלי' לזה דווקא בעירובין הלכתא כוותי' אבל לא במחיצות משא"כ בספיקא דמספקא לן ולית כאן רבים המחמירים כלל י"ל דאפי' במחיצות נלך להקל ככל ס' דרבנן דאזלינן לקולא ומכ"ש בהא בעירובין בכל ענין ודו"ק:
א"נ י"ל דהרמב"ם הי' מפרש בירושלמי הכא קטן מהו שיש בעירוב האיך עבידא כלומר האיך הוא האיבעי דקטן שיהי' משלים הוא בכה"ג בהיו ב' גדולים וקטן היה עמהם ואח"כ בא עכו"ם והוסיף עוד גברא ועשה ג"כ מחיצה אם נימא דעכ"פ הואיל והי' מתחילת השבת קטן עמהם תהני אבל קטן לבד ס"ל לירושלמי דבאמת אינו מצטרף אבל בעי הוא בענין שאח"כ הוסיף העכו"ם גברא ומקדם הי' קטן ג"כ שם ודו"ק:
דף וי"ו אם היו עשוין חבילה, עיי' בש"ק ועיי' מ"ש לקמן פ' ג' ה' ד' דבר תורה הן, עיי' מ"ש בזה לקמן הנ"ל:
ויש חצרות במחנה, עיי' בק"ע דמגיה ועיי' לקמן הנ"ל דישבתי הכא: