אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת יומא › פרק ב בראשונה

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת יומא · פרק ב בראשונה

שבעת ימים פרק א

הלכה א

דף ה מתני' הממונה אומר להם הצביעו עיין מ"ש במס' תענית על דברי המ"א סי' קל"ב ס"ק ב' שהביא בשם הגאון מוה' מן ראי' מזה לענין קדוש ועיין בחדושי למס' גיטין מ"ש לתרץ בזה ב' קושית התוס' בדף ס' ע"ב תוס' ד"ה כבי תרי:

הוציא שאר הדשן עיין בש"ק שרצה לתרץ על קו' המ"ל דהוצאה מחוץ למחנה לא הי' בבגדי כהונה דאסור לצאת חוץ למדינה וכו' ותמהני א' דנעלם ממנו דברי הרשב"א בקדושין דף ס"ו דכתב דהא דאסור לצאת חוץ למדינה הוא רק מדרבנן ע"ש מ"ש גבי ינאי מלכא דהקים לחכמים בציץ שבין עיניו ועוד דהא אם הי' עבודה והי' צריך בגדי כהונה א"כ הי' צריך לצאת ג"כ בבגדי כהונה וא"כ מה זה שכתב דכיון דאסור לצאת בבגדי כהונה לאו עבודה זה מערכה על הדרוש דזה גופא מנ"ל דלמא הוי עבודה ובאמת יוצא בבגדי כהונה בהוצאתם לחוץ ובפרט מ"ש אחר כך דס"ל לרמב"ם דמש"ה אין בעלי מומין מוציאין אותה דאל"כ גם לת"ק הו"ל לאוקמי קרא דאחרים והוציא לרבות בעלי מומין ואתי' להוצאה דחוץ לעיר ולפענ"ד זה אינו דהלא הקרא איירי בתחלת הוצאה ואיך נימא דתחילת הוצאה אסור בבעלי מומין והוצאה דחוץ לעיר אתי' לרבות זה אינו כלל במשמעות הקרא באופן שכל דבריו אינם אלא מן המתמיהין וביותר הי' לו לומר דס"ל לרמב"ם דמצוה בתמימין יותר מבעלי מומין ומש"ה כתב אין בעלי מומין מוציאין אותה דמשמע אבל איסור ליכא מדלא כתב אסור לבעלי מומין אלא ודאי דלמצוה קאמר דלכתחילה אין בעלי מומין מוציאין אותה וכדאיתא בבבלי סוף מס' עירובין דבנכנסים לעשות רקיעי פחים לבית ק"ק מצוה בתמימים יותר מבעלי מומין וה"ה כאן ודוק. ודע דבמ"ל מפלפל אי הוצאת הדשן הוא דאורייתא או דרבנן ועיין בחדושי על התורה פ' צו שם הארכתי בפירש דברי הרמב"ם פ"ב ה' י' ובהיתר ספק זה הכל מודים בזר שסידר עיין בש"ק מה שתמה על הרמב"ם והנה הבין דכונת הרמב"ם הוא דלא תקשה א"כ הוי יותר מד' וצ"ע מאי קושי' היא זו אה"נ דהו"ל יותר מד' הלא ר"י פליג עלי' דרב וס"ל דאפילו בסידר ב' גזרי עצים חייב ובפרט הרי רב חשיב נסוך מים ונסוך ין ומדוע חשבן בתרווייהו והכל שם נסוך הוא והו"ל לומר רק ג' עבודת ע"כ נראה דאין הפי' ברמב"ם כמו שהבין הוא רק הרמב"ם נתן טעם דמש"ה חייב אסידר ב' גזרי עצים משום דהוי עבודה תמה אע"ג דיש סידור אברים אחרי' ס"ל דסידור ב' גזרי עצים הוי ג"כ כהקטרת אברי' וא"כ שפיר הוי עבודה תמה ודברי הרמב"ם המה דברי הגמרא ודוק. אלא דלא הי' מפרש כפירש"י במ"ש מר סבר עבודה תמה היא ודוק ומה שהקשה דהו"ל לרמב"ם לפסוק כרב ולוי אינו קושי' כ"כ ועיין ברא ש חולין דף קל"ד ובכ"מ ה' עכו"ם פ"ב ה' יוד ובחדושי שם הארכתי ועיין מ"ש בחדושי לש"ע או"ח סי' צ' מ"א ס"ק י"ו:

ע"ב תרם והפריחתו הרוח בפלוגתא דר"י ור"ח וכו' ונראה דאיירי כגון שבעודו הדשן במחתה הפריחתו הרוח דאי שכבר הניחו אצל המזבח א"כ בודאי יצא כיון דכבר קיים המצוה של והרים את הדשן ושמו אצל המזבח אלא ע"כ איירי כגון שבעודו במחתה קודם שהניחו לארץ החפריחתו הרוח וס"ל לירושלמי דלר"ח דאמר בקומץ בפריחה אחרונה נתכפרו אע"ג דכתיב והקטיר אפ"ה נתכפרו דלא בעינן קרא כדכתיב וה"ה כאן אע"ג דעדיין ושמו לא קיים אפ"ה יצא אלא דצ"ע דבבבלי מנחות דף כ"ו ע"ב משמע דלר"ח צריך להיות דוקא במשלה בו האור במקצת א"כ לא דמי להתם דהתם עכ"פ שייך בי' והקטיר דהרי התחיל בי' האור משא"כ כל זמן שלא שמה אצל המזבח לא קיים ושמו ואפשר דכאן איירי ג"כ בכה"ג דהתחיל לערות המחתה וקודם שעירה ממנה מלא קמצו הפריחתו הרוח:

ברוב כל פרידה ופרידה עיין ברמב"ם ה' מעשה קרבנות פ' י"ב ה' י"ג דכתב משיצית האור ברוב הקומץ ועיין במ"ל שם דהביא דברי הירושלמי פה דמסיק ברוב כל פרידה ונראה דס"ל דבבלי מנחות כ"ז ע"ב פליג דיליף מקרא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן משמע דסגי ברוב הקומץ לחוד גם י"ל דבבלי שבת דף כ' עלה דמתני' ובגבולין עד שיצית האור ברובו ס"ל ג"כ רב שם ברוב כל א' וא' ואפ"ה מסיק הגמרא שם דתני' כוותי' דשמואל וה"ה כאן אמרינן ג"כ דרך רוב הקומץ ודוק:

קומץ שקדש בכלי והקטירו אפילו שומשמין יצא יש מכאן דמות ראי' לדברי מהרי"ל דכתב דיוצא בזית מצה אם אכלו מעט מעט ולא בעי לבלעו כאחת עיין באו"ח סי' תע"ה מ"א ס"ק ד' ועיין מ"ש בחדושי שם:

מעתה כהן שאין ידו מחזקת כב' זתים פסול מן העבודה עיין בש"ק דתמה שהשמיט הרמב"ם זה ואולי ס"ל לרמב"ם דתורה דאמרה בקמצו אין פחות מב' זיתים איירי בקמצו של אדם בינוני ואה"נ דאם אין ידו מחזקת ב' זתים יקח ב' קמצים וזה מדויק בלשון הרמב"ם פ' י"א מה' פסולי המוקדשין ה' ט"ו מנחה שקמצה פעמיים וכו' משמע שקמץ המנחה ב' פעמים ודוק ועיין בכ"מ שדחק א"ע ולפי נ"ד יש לכוין כונתו כמ"ש וצ"ע:

דף ו בפקיע ובטל הפייס עיין בק"ע דכתב כדאיתא בעירובין ולא ציין המקום דאיתא בעירובין ועיין ירושלמי עירובין פ' יוד הלכה י"ב מפני קלקול הפייסות:

הממונה הי' מגבי' מצנפתו של א' וכו' מזה הלשון י"ל דלא נטלה לגמרי מראשו דלא הי' עומד בגילוי ראש אלא דהי' מגבי' אותה בגובה יותר משאר כהנים לסימן בעלמא ועיין בתוס' דף כ"ה ד"ה והא דדייקו מלשון הגמרא דנטלה לגמרי מראשו ומש"ה לא הי' הפייס בעזרה גופא:

כמין קובליים עיין בש"י:

כיצד הי' מהלך לימין ולשמאל עיין בש"ק דתמה פשיטא דלימין דכל פינה שאתה פונה ולפענ"ד נראה לתרץ דודאי ידע דמתחילה מתחיל לימין מטעם דכל פינה שאתה פונה אלא דבעי שלא היתה אח"כ כשכבר הגיע בהיקף אל מי שנטל המצנפת א"כ שוב חזר ג"כ שנית לימין כתחילתה או דלמא דשוב חוזר לשמואל דכמו שזכו הימיניים מתחילה להתחיל בהם המנין כך יזכו אותה השמאלי' להתחיל בהם המנין ודוק וזה נכון ומיושב בזה היטב הלשון לימין ולשמאל ודוק. ויש למצוא ראי' ודמיון למ"ש בירושלמי שקלים פ"ג הלכה ג' גבי שלישית חוזר לשני' ודוק שם:

מוטב שיזכה זה שעבר עליו הפייס ב' פעמים ותמהני מאי נפקא מני' במה דעבר עליו הפייס וצ"ל הואיל והי' במנין הקדושה ב' פעמים יזכה:

עמד ר"צ על מעלות האולם וכו' ובגמרא מקשה דאין ירושלי' מביאה עגלה ערופה ועוד הרי נודע מי הכהו ומתרץ לעורר העם בבכי מזה נראה דמותר לומר אפילו דין שאינו אמת כדי לעורר העם בשעת מעשה ועיין בגמרא דגיטין דף ס"ב דמתרץ דאמרינן לי' חזו אי נגעית וכו' ועפ"ז שמעתי לפרש הקרא נביאיך חזו לך שוא וטפל ולא גילו על עונך והוא דאילו גילו על עוונותם הי' מותר לומר אבל המה חזו שוא ולא גילו על עון:

ולירושלמי דלא מקשה כקושית הגמרא י"ל דס"ל כקושית התוס' שם ועוד י"ל ע"ד דרוש דהא דאמר עגלה ערופה הוא בהיות דשלוחי מצוה אינם נזוקין א"כ איך נהרג זה וע"כ דהא ע"ד דאמר הכתוב ואלקים אנה לידו דנהרג הלז כבר הרג נפש וכאשר יאמר משל הקדמוני וע"ז אמר דבא ענין עגלה ערופה:

הלכה ב

ע"ב מנין לדישון מזבח הפנימי וכו' אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש פי' דבא ללמד על תרומת הדשן שיהי' במזרחו כבר כתיב קדמה ואף דרשינן אצל לג"ש ודוק ודע דרש"י במס' מעילה דף י"א ע"ב בד"ה המקדיש דישון כתב הטעם רא"א דלא לידחו בי' פורתא ועיין בקרבן אשם שם דתמה על רש"י דהוא לגד הסוגיא דיליף לי' מקרא ודחק א"ע דפי' כן אמנורה כיון דלא אתי' כ"א מרבויי' דהדשן הא יתירה יע"ש ולפענ"ד לא ירד במח"כ לכונת רש"י ז"ל דרש"י בא לתרץ דהרי אמרינן במסכת יומא דף כ"א דישון מזבח הפנימי ומנורה נבלעו במקומה וא"כ איך שייך בהו מעילה אחר שנתנה שם ותיכף נבלעו ותירץ רש"י דא"א דלא לידחי' בי' פורתא דהיינו דלא נבלע קצת בקרקע הנראה לעינינו ובזו שייך מעילה וכמ"ש התוס' שם ד"ה נבלעין במקומן דכן פי' רש"י ביומא דאיירי בחופר בקרקע ודוק ודע דמירושלמי דפה נראה מבואר כפי' התוס' במעילה שם ד"ה ואימא אידי ואידי דוק שם:

ש"ק ד"ה מניין עיין שתמה על הרמב"ם דפוסק דישון מזבח הפנימי לא נהנין ולא מועלין ולא חילק דלאחר הדשן מועלין בו ולכאורה הי' נראה לומר דדעת הרמב"ם היתה כיון דאינהו נבלעו תיכף במקומם א"כ לא משכחת בהו מעילה דקודם אין מועלין ולאחר הניחה לא משכחת לי' כיון דתיכף נבלעו במקומם וכמ"ש התוס' ביומא הנ"ל בד"ה נבלעין במקומן דהא דקאמר בתמורה ושמו שטעון גניזה היינו מעיקר הדין דייק שם]:

ודע דיש לעיין עכ"פ לפ"ז ממ"ש הרמב"ם בס"פ פסולי המוקדשין ה' י"ג דכתב הרמב"ם כל הנשרפים של הקדש אפרן מותר חוץ מדשן מזבח החיצון והפנימי והדישון המנורה וכתב עליו הראב"ד א"א הרמת הדשן עכ"פ מבואר מזה דהרמב"ם הביא האי דין דדישון מזבח הפנימי ומנורה מועלין וראיתי דהכ"מ כתב שם דס"ל להרמב"ם דילפינן לי' מתרומת הדשן ויותר הי' לו להביא המשנה דמעילה הנ"ל גם י"ל דדעת הראב"ד במה דכתב הרמת הדשן הוא דלא הו"ל לרמב"ם לערבינהו משום דיש חילוק ביניהם דבתרומת הדשן מועלין תיכף בהרמה משא"כ באינך אין מועלין כ"א לאחר הדשן ודוק:

מניין שהוא אסור בהנאה ר' ליזר אל מקום טהור שיהי' מקומו טהור עיין בש"ק דמפרש דנלמד ממקום טהור דכתיב בפר כהן משיח ותמהני מדוע אינו מפרש דנלמד מדכתיב בהוצאת הדשן אל מקום טהור שיהי' מקומו טהור וילפינן תו בג"ש כתיב כאן אל מקום הדשן ג"ש דמקום מקום:

ר' זעירא בשם ליזר מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנאה ת"ל אל מקום הדשן עיין בק"ע דמפרש דכתיב גבי כהן משיח ותמהני דגבי כמ"ש כתיב אל שפך הדשן ולא אל מקום הדשן אמנם נרא' לפרש דר"ז מפרש האי אל מקום הדשן דכתיב גבי מוראה ונוצה לאיסור הנאה דדישון מזבח החיצון ואח"כ שאל הירושלמי א"כ מניין שצריך לדשן מזבח הפנימי ויליף לי' מדכתיב והזה עליו והקטיר ושהוא אסור יליף בק"ו מדישון מזבח החיצון ולא זכיתי להבין מדוע לא פי' כן בק"ע וצ"ע:

ודע במס' מעילה דף יב יליף ג"כ דדישון המנורה אסור מדכתיב הדשן והא יתירה אתי' לרבות דישון המנורה והניחה לפ"ז לתירץ ר' פדת בשם ר' ליזר וכפי פירושו אבל לר"ז בשם ר' ליזר קשה מניין לדישון מנורה דאסורה בהנאה ואולי דגם גבי דשן מנורה שייך ק"ו ודוק אלא דמ"מ עיקר דישון מנורה מנ"ל:

מה מיד תלמידו דרחב"ל מעתה צריך שיהי' מוצין עיין בק"ע ופרושו לדעתי דחוק ונראה דהכי פרושו מה מיד מה דאמרנו דפתילה שכבה צריכה דישון פי' אפילו כבה תיכף רגע אחר הדליקה והיינו מיד דקאמר לזה בא ר"ח ב"ל לומר דמעתה צריך שיראה למוץ הפתילה שלא יהי' שמן הרבה כנוס בפי הפתילה, דאל"כ איכא למיחש שמא ע"י רוב השמן יכבה הפתילה תיכף ויפסוק כנ"ל לפרש:

מעתה בא' בתקופת טבת וכו' נראה דמקשה דאם אתה אומר דמותר השמן צריך דישון א"כ בלילי תמוז ישאר שמן הרבה ויפסיד בחנם לזה מתרץ תמוז הי' עושה פתילות עבות ולא הי' נפסד ועיין במ"א סי' תרע"ב סס"ק ג' וכתב המ"א דהכל לפי עובי הפתילות והוא כמבואר כאן ובלא"ה שאני מנורה דהי' כתית זית זך:

אמר ר' יעקב בר אחא ולא כולה נראה דבא לתרץ קושית הבבלי דף י"ד ע"ב והא איפכא שמעינן לי' ע"כ בא לתרץ דלאו כל משניות דתמיד ודוק:

הזכה זכה לעצמו עיין בק"ע ומזה הורתי הלכה למעשה בא' שזכה בקדיש ע"פ גורל ותיכף הוצרך לצאת מבהכ"נ לדבר נחוץ ורצה למחול לאחיו שהוא יזכה תמורתו והשבתי דאינו יכול למחול רק יעשו אינך גורל מחדש וראי' מכאן ופשוט:

דף ז' ע"א בזיכין ויין מי קודם. עיין בש"ק דתמה הא בזיכין לאשי' ויין לספלים ולפענ"ד נראה דבעי שלו משום דנהו דבזיכין לאישים מ"מ יין תדיר טפי ובעי תדיר ומקודש מי קודם ודוק:

ולא מתני' היא לבונה ליין עיין בק"ע ופרושו דחוק מאוד עיין בו ולפענ"ד נראה דפירושו בענין אחר וקאי אמתני' דשקלים פ' ו' משנה ד' דקתני ששה לנדבה וחשיב עצים ולבונה ואי דיין חשוב טפי מדוע לא הי' סופר ליין תמורת לבונה דהרי יין תדיר טפי ולבונה א"צ אלא ללחם הפנים אלא ודאי דלבונה קדי' משום דהוי לאשים כנ"ל ודוק.

הלכה ג

אמר ריח מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה עיין ביו"ד סי' רס"ה דלמד ר"פ מזה לענין דאין ליתן ב' בנים לסנדק א' והנה לכאורה כונת הר"פ הוא דכמו דאמרינן גבי קטורת דלא היו מניחין הציבור לזכות כהן א' ב' פעמים בקטורת הואיל ומעשרת ויזכה תמיד אחר שלא יתן איהו גם כן לסנדק אחד ב' ילדים ויזכה תמיד אחד אלא דלפענ"ד נראה דיש לחלק דדוקא בקטורת דעבודתה שייך לכל הכהנים וכיון דאיהו זכה פעם שוב אינו יכול להפסיד לאינך הנהו בני החבורה משא"כ כאן דהמצוה שייך לאב ובידו לתנה למי שירצה א"כ יכול לתנה אפילו לא' ג' פעמים ואי דעכ"פ אינו מן הראוי דראוי שיעשה כדי שגם אחר יתעשר א"כ לפ"ז עכ"פ היכא דאינך כבר הי' סנדק אצל ילד א' וא"כ כבר זכה ג"כ בה א"כ לא עדיף איהו מאינך והי' מן הראוי שלא ליתן לשום אדם שזכה כבר בסנדקאות וע"כ נראה דטעם אחר יש בדבר דהוי כנותן מתנותיו לכהן א' וא"כ לפ"ז היכא דיש לבעל הברית דהיינו לאבי הבן נפקותא כגון שמקבל מאינך טובת הנאה טפי בודאי שרי כנ"ל:

ודע דיש לעורר דלפי מה שמבואר לעיל בברייתא דף ו' ע"ב דקתני הזכה זכה לעצמו ופי בק"ע דמי שזכה אינו יכול ליתנה לכהן אחר ולמחלה א"כ לפ"ז אבי הבן שזכה ובאה מצוה זו לידו איך יכול לתנה לאחר וצ"ע ועיין בחדושי פ' ר"א דמילה שם בארתי בענין זה דעת הר"פ באופן אחר:

הלכה ד

תפשת מרובה עיין בש"ק ולק"מ דהרי בבבלי קאמר הגמרא דלא ילפינן מכלים משום דתפשת מרובה לא תפשת והגע עצמך הרי גם הוי לקולא דאם הכפורת צריך להיות עב יותר הרי פסולה ודוק:

ע"ב יכול שנים עיין בש"ק דכתיב ימים רבים לשום דרשה עיין במדרש מגילת אסתר פרשה ב' דדריש ימים רבים כתיב לפי' שהם ימים של צער ועיין רמב"ן על התורה פסוק ויהי בימי' רבים:

הכהנים לרבות הקרחנים דברי ר"י י"ל דר' יהודא אזיל לשיטתו דס"ל ב' כתובי' הבאי' כא' מלמדין ודריש הוא ההוא עיין בבבלי קדושין דף מ"ג ע"א א"כ כאן ג"כ דריש ה' דהכהנים באמת אמרתי לעורר שם בחדושי להא דקאמר רבא את"ל ס"ל לב"ש ב' כתובים אין מלמדין והוא ההוא לא דריש והרי ביבמות דף י"ג ע"ב מסיק ע"כ דר"ש ס"ל חוצה החוצה וע"כ צ"ל דרבא אזיל לשיטתו דמסיק התם דטעמא משום דאין איסור חל על איסור דוק שם ועכ"פ יש לעורר בזה מ"ש הרב מוה' גץ בנ"ב מה"ת חלק י' סי' ק"ג לומר דלב"ש לא דריש בשום פעם ה' ונעלם ממנו גמרא דיבמות הנ"ל דב"ש דריש החוצה אם לא כמ"ש דרבא לשיטתו ודע דיש עוד לעורר דכאן דריש ר' יהודא ה' דהכהנים ועיין בבלי מגילה דף ט' ע"ב דר' יהודא לא דרש המשיח לרבות מרובה בגדי' ובר פלוגתא דר"מ הוא ר"י ועיין במס' מגילה הנ"ל דף י"ז מסיק דרבי דריש דברי' הדברי' ובדף ט' מסיק ר"י רבי היא ונסיב לי' אליבא דתנאי הרי דרבי לא דריש ה' דהמשיח וכל הנ"ל צ"ע וע"כ נ"ל דאין לדמות בענינים הללו דפעם דרשו ופעם לא דרשו:

מכאן לפרו של יחיד עיין בש"י מ"ש ודבריו דחוקי' ולפענ"ד נרא' דואת דריש קאמר הירושלמי הוא קושי' והכונה דנדרוש וערכו לפ"ז לפרו של יחיד שיהי' בשש והא דקאמר בשש הוא לאו דהרי מקשה מתחילה דבני אהרן הכהנים לא יוסיפו במשמעם כ"א אחד ואחד וא"כ הו"ל לומר דיקרב בד' כהנים ועכ"פ הירושלמי מניח קושי' זו בתיקו כדרכו וא"כ הדין כמתני' ודברי הרמב"ם נכונים ועיין מה שתמה המ"ל שם ממדרש איכה והביא מזה ראי' לרמב"ן עיין בחדושי למנין המצות שם בארתי ענין זה בארוכה ואין כאן מקומו:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה