אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן רסז

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן רסז

סימן רסו

שאלה לפנינו עמדו לדין יהודה תובע ללוי וטען יהודה שלוי מסר אותו בפני האלסרי"ף והפסידו והביא עדים ע"ז כמשו"ח בידו איך שהודה לוי הו"ג שכן היה שעל ידו בא ההפסד אך טען לוי הנז' שכבר קודם שמסר אותו להאלסרי"ף הוא כבר גלה ענין המסי' ההיא שמעון לגוי א' ממשרתי האלסרי"ף והוא מיראתו שמא משרת האלסרי"ף יגיע ענין המסירה ההיא ויבא לו איזה נזק והיה ברור בעיניו שהמשרת הנז' יגיע ענין המסירה ההיא להאלסרי"ף ולזה קדם הוא והגיד הדבר להאלסרי"ף והביא עדים ע"ז שהעידו בפי' שבפניהם אמר שמעון הנז' למשרת הנז' ענין המסי' ההיא כמשו"ח בידו אם חייב לוי או לא:

תשובה הדין עם לוי שהוא פטור ומותר מהתביעה ההיא וכיוצא בזה כתב מרן סי' שפ"ח ס"ח שנים שמסרו ביחד וכו' ואם בזה אחר זה האחרון פטור וכו' ואפי' לא מסרו רק ראה השר או כותים שיגידו לשר וכו'. וביאר הסמ"ע ס"ק כ"ה או כותים שמסתמא יגידו לשר מה שעשה ראובן כגון שהכה לשמעון אף שהלך לוי והגיד לשר על ראובן פטור לוי דבלא הגדתו ודאי יודע לשר ע"י הכותים עכ"ל. (עוד ביאר בבאר הגולה דהגוים שמחים לאיד ישראל וכל שיש איד ישראל שמחים ורודפים עליו ומה גם דבנ"ד טען לוי הנז' שהיתה כוונתו להציל עצמו שבזה לא מלבד שהוא פטור אלא גם מותר כדכתב מור"ם סי' הנז' ס"ב בהג"ה היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אעפ"י שעל ידו בא הנזק לאחר ונד"ד טען שכן הוא שנתיירא מהנזק ולזה קדם והגיד להאלסריף ולא היתה כוונתו כלל להזיק רק להציל עצמו ולא מיקרי מסור אלא במתכוין להזיק ולא להציל עצמו:

אך מה שיש לדעת אם שמעון הנז' חייב בנזק הנז' שהוא מסר למשרת האלסריף או נימא דס"ס כיון שלא על ידו בא היזק כ"א על ידי לוי ולא אהנו מעשיו גם הוא יהיה פטור:

אמנם נראה דיש לדמות זה למ"ש מרן סוף סי' שפ"ו הזורק כלים מראש הגג ואין תחתיהם כרים וכסתות ובעודם באויר בא אחר ושיברם הזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן להו כשבורים משעה שזרקם עכ"ל:

ונדון זה ממש כן הוא דהרי מבואר כאן דאף דלא אהנו מעשיו דהא' והב' הוא ששיברן מ"מ יתחייב מט' דחשבינן להו כשבורים וכאלו מאותה שעה נשברו ומזה נמי יש ראיה לפטור לוי הנז' דמנא תבירא תבר:

ולכאורה נראה דיש כאן מקום עיון דהנה כתבו התוס' והביאם הש"ך אההיא דהזורק כלי דדוקא בזורק כלי אבל בזורק חץ או אבן לכלי וקדם אחר ושיברן הזורק פטור והמשבר חייב ונתן טעם הב"ח כיון דהוא לא עשה מעשה בגוף הכלי וסיים בש"ך שכן פסק הב"ח ומהרש"ל וא"כ לכאורה נד"ד דמיא להך שגם כאן הא' לא זרק כ"א שחוט לשונו והב' הוא ששיבר וא"כ יתהפך הדין לפטור האחרון ולחייב הא'. ולכאורה היה נר' ליישב דשאני ההיא דהזורק חץ דלא ברי היזיקא כ"כ משא"כ ההיא דמסירה. אלא שזה אינו כלום דהא עיקר טעמא דיהבי התוס' כמו שביאר הב"ח הוא משום דלא עשה מעשה בגוף הכלי משמע אפי' ברי היזיקא:

אלו לא כתב הש"ך בזורק חץ שהמשבר חייב היה נר' ליישב דע"כ לא מחלקינן בין עושה מעשה בגוף להיכא דאינו עושה אלא לגבי הזורק אבל לגבי המשבר ס"ס מנא תבירא תבר אלא שהש"ך לא כתב כן אלא שגם המשבר חייב ואחר האמת כן הוא שאם אתה פוטר הזורק שלא עשה כלום א"כ יתחייב המשבר שהוא המזיק:

ומינה נמי שאין לחלק בין היכא שיש כאן זורק א' להיכא שאין כאן זורק א' כההיא דסי' שפ"ח ס"ב שהעתקנו דמה בכך ס"ס המשבר חייב דהג"ע אם נזרקה אבן מה"ש על כלי וקודם שתפול עליו בא א' ושבר הכלי פשיטא דלדעת התוס' שיתחייב וזה פשוט:

מכ"ז נראה ברור דמהר"מ מריזנברק מאריה דהאי דינא שהביא מור"ם בסי' שפ"ח דמסור הנז' פליג אתוס' בסברא זו וס"ל דלא שנא בין זרק חץ לכלי לזרק הכלי דכיון דכל עיקר טעמא דאנו מחייבין בזורק כלי לחייב הא' ולפטור הב' משום דהב' מנא תבירא תבר וכמו שביאר הרמב"ם פרק ז' מהל' חובל הל' י"ב וז"ל הב' פטור שלא שיבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור וכן כל כיוצא בזה פטור עכ"ל. דקדק הרמב"ם ז"ל וכתב וכן כל כיוצא בזה לומר שכל שתמצא לו טעם זה דינו כך הוא וכיון שכן מה סברא היא לחלק בין זורק כלי לזורק חץ והגם שכתבו התוס' שסברא פשוטה היא לחלק בין זל"ז וזה נראה דעת הרא"ש שהשמיט דברי התוס' הללו ולעולם הרא"ש מביא דברי התוס' והגם שכתב הש"ך בשם הנ"י בשם הרא"ש חפשנו בהרא"ש ולא נמצא דבר זה גם הטור לא הזכיר מזה דבר ואם כתבם הרא"ש רחוק הוא שהשמיט אותם הטור והוא מחפש אחר דברי הרב אביו בנרות גם מר"ן ומור"ם השמיטו זה ולא זכרוהו כלל לזה נראה שסוברים שאין חילוק וכמ"ש. וכן נר' גם מדברי הריב"ש סי' תק"ו להדיא דאינו סובר כתוס' הגם שלא הזכיר דברי התוס' מדבריו נר' ההיפך ודו"ק:

אלא שעכשיו חל עליו חובת ביאור מה שהקשו התוס' ומה שהכריחם לחי' זה וז"ל בפ' כ"ה דף י"ז ע"ב ד"ה זרק כלי נר' דאם זרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וכו' דאי אזלינן נמי הכא בתר מעיקרא לא משכחת בצרורות חצי נזק וכו' עכ"ל. דבריהם מבוארים שאם נאמר גם בזורק חץ על הכלי אזלינן בתר מעיקרא א"כ לא משכחת בצרורות חצי נזק דכל שהתיזה צרורות ושברה אח"כ הו"ל מעת שזרקה הצרורות כאלו נשבר והויא נזק מגופה ולא מכחה ומשלם נזק שלם כי היכי דמחייבינן בדרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר דאמרי' מעת שדרסה עליו הוי שבור זהו הכרח התוס':

וא"כ דמהר"מ ודאזלי בשיטתיה דס"ל דלא שנא וכמ"ש גם הם יש דרך רחב לישב קושיא זו דלעולם אמרי' דאין חילוק ובכולהו אמרי' בתר מעיקרא ובחצי נזק צרורות עם היות דמעיקרא שבור היה מ"מ כיון שלא דרסה הכלי בעצמה כ"א לצרורות והצרורות הזיקו הלכה למשה מסיני שיתחייב חצי נזק משא"כ בדרסה על הכלי בעצמה כיון דאזלינן בתר מעיקרא הו"ל כאלו דרסה עליו ושברתו וזה ברור לחלק ביניהם. שו"ר שגם הסמ"ע בסי' ש"ץ ס"ה בהג"ה ס"ק י"ד שחלק כן להדיא ע"ע אלא שצ"ל שט"ס נפל בלשונו שרשם ס"ק י"ד בלשון מר"ן גבי משלם נזק שלם והיא בהגה כמבואר למעיין:

כ"ז כתבתי לרווחא דמלתא אבל באמת בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה וגם התוס' יודו דהנה טען לוי הנז' שלא מסר להאלסרי"ף אלא מחמת שכבר גילה הדבר שמעון הנז' ונמצא ששמעון גרם ללוי הנז' למסור נמצא הכל בא מכחו דאפי' לדברי התוס' היינו הא' זרק חץ בכלי וקודם לו בא אחר ושברו נמצא שהא' לא גרם כלל לשני לשבור משא"כ הכא שהא' גרם לשני למסור והוא לבדו יתחייב ונר' ששניהם פטורים דלא ברי היזיקא כ"כ שהגוים יגידו לשר:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה