משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן רנז
שאלה במעשה שהיה בהרשאה שבאה ממקום רחוק לגבות שט"ח וכתוב בו הנפק ואין בכאן מי שיקיים העדים החתו' על ההנפק אם יוכל לגבות השט"ח על ידי קיום הא' או לא:
תשובה כה"ר נחמיה הכהן סיפר צערו שמראותו צערו ודוחקו של זה אברהם ן' סמו"ל שהוא עני מרוד וגולה ומטלטל גמל חסד עמו והלוה לו סך קק"ם נ"י בתורת גמילות חסד וכשא"ל לפ' נתן לו הרשאה זו למכור קרקעו שיש לו בעיר פאס וליפרע מהם ואמר שכבר שלח ע"י הזולת אגרות לקרוביו ע"ע זה שבפאס והודיעם כי זה רנ"ך נושה בו הסך הנז' וצוה אותם לפורעו מנכסיו אלא שהוסיף לתת לו הרשאה זו להוסיף זירוז לקרוביו לעמוד עמו לפורעו והנה בהביאו ההרשאה עם היותה מקוימת בהנפק אין מי שיכיר חתימת עדי הקיום זולת חתימת כהה"ר ציון שנמצא לה קיום ונשאר תלוי ועומד ואורחיה רחיקא לא ימצא כלל מי שיודע חתימת הא' מדיני הקיום והוא סופד על יגיעו לריק ועל הפסד ממונו שכמעט ירדה הלואתו לטמיון ולזה מבקש ממורי הוראה אולי יש תקוה וזכות ליפרע מיהת בחובו ונראה דכי האי גוונא יש לסמוך על סברא הובאה בב"י סי' קמ"ה ובהג"ה ס"ס קמ"ב י"א דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו במקום דוחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו וכתב הרב ב"ש וכן הוא בב"י דסמכינן על הפוס' דס"ל דקיום ב"ד א"צ קיום והרחיב הדברים בנו של הרשב"ץ והביאו בב"י סי' קמ"א ע"ש וז"ל דעתם שאין הקיום מעכב בשט' משום דקיום שטרות דרבנן ומחלוקת א' היא אם קיום ב"ד צריך קיום וכיון שמחלוקת תלויה והירוש' אומר דמעשה ב"ד א"צ קיום אעפ"י שקצתם דחו ירושלמי זה מפני גמרתנו מ"מ כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל עפ"י דרכי למדנו שמעשה ב"ד א"צ קיום ואעפ"י שיש גדולי הא' סוברים דמעשה ב"ד צריך קיום כדאי הם הרי"ף והרמב"ם כיון שהיא מחלוקת קי"ל דבכל ענין אמרי' מעשה ב"ד אין צריך קיום ואעפ"י שח"מ כתב שקיום ב"ד צריך קיום ההוא לענין ממונא איתמר דה"ל קולא לנתבע עכ"ל הצ"ל. ככה נוכל לומר בנד"ז שאחר שההרשאה מקוימת בב"ד אין קיום ב"ד צריך קיום ויוכל לסמוך עליו וק"ו בנד"ז שאחד מהדיינים שהוא כהה"ר ציון מקויים שיש לסמוך על סברא זו במקום דוחק והפסד גדול למביא ההרשאה כאמור ואעפ"י שכתב הרב דבח"מ פסקינן דקיום ב"ד צריך קיום זהו משום שהוא קולא לנתבע זהו בשט"ח שהבע"ד צווח שהוא מזויף ואפי' אינו צוח מ"מ אחר שהיא פלוגתא דרבנן דיינינן בו כדין ספק וקולא לנתבע שאין לחוב לו בדבר שהוא ספק אבל בהרשאתו ששולחה בעלה לעשות לו דבר ופשוט הדבר שהיא טובה לו והוא מקוה להחיות נפשו במכירת קרקעו והוא אינו יכול לבוא לעירו ממים הזדונים שעברו עליו פשיטא דסמכינן על סברת רבוותא דס"ל דמעשה ב"ד א"צ קיום. ולכי דייקת הוא מנהג פשוט שכל עם ישראל בבוא אליהם אגרת שליחות ביד שלוחם וחתומים בה רבני א"י מעולם עוף לא צווח להצריך קיום לחתימות ונותנים על ידה הון עתק וצדקה רבה ובודאי שאין הטעם אלא שסומכים על סברא זו שמעשה ב"ד א"צ קיום וכיון שחתומים בה ג' או ארבעה ויותר ה"ל מעשה ב"ד וא"צ קיום:
וגם בדידן הוה עובדא בבוא שליח מטבריא החכם ר' יהודה לגבות נכסי החכם ר' יהושפט בן דודי ז"ל היה גובה והולך ומוכר בנכסי החכם כהרי"ב הנז' ע"י הרשאה מקוימת בשלשה חכמים מטבריא שאין מקוימים אצלנו וסמכנו על זה שאין מעשה ב"ד צריך קיום. מכל זה אנו אומרים בהרשאה זו שהיא מקוימת אף שלא נתקיימו כל דייני הקיום נוכל למכור על ידה נכסי ן' ברירו ונותנים לשליח זה ואפי' מי שירצה לחוש ולהיות חוכך בדין זה מ"מ אין להפסיד כלל לזה השליח ומוכרים או ממשכנים מכדי נכסי ן' ברירו הנז' שיעור חובו ויתנו לו ולהניח דעת הלוקח או הממשכן ב"ד מאריה דאתרא יכתבו ויחתמו שברשותם ובהסכמתם נמכר ולא ישאר לשום אדם להרהר. ואם יסכימו ב"ד למכור הכל וליתן למורשה גם אנחנו מסכימים עמהם להחיות נפש המוכר שהוא גולה ונדח בארץ לא לו ובזה משכחת לה יקיימו נפש א' מישראל: