אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן רמג

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן רמג

סימן רמב

שאלה ראובן נתחייב בק"ס איך קבל מנכסי יתומי לוי סך כו"כ ומשכן ביד האפוט' היתו' הנז' קרקע פ' כדין נכסי יתומים שבמלאת הזמן שגבלו ביניהם יפדה עכ"פ ואותו יום העמיד ראובן הנז' שוכר לפרוע לאפוט' הנז' לזכות היתו' הנז' סך כו"כ כאמור ולעת כזאת נפקחו עיניהם של היתו' הנז' ותבעו לראובן הנז' לפרוע להם שכירות המש' שנתחייב בעדו השוכר הנז' והשיב ראובן הנז' שאין בפיהו נכונה שכבר העמיד להם שוכר לפרוע להם שכירו' ולא מצו לאשתעי דינא בהדיה ואף את"ל שיתחייב לפרוע השכי' הרי הוא נושה בשוכר הנז' שטר ע"ס כו"כ ובכן הרי הוא בכי יותן לידם והם ילכו ליפרע מן השוכר הנז' ונדרשנו כעת להשיב עם מי הוא הדין:

תשובה הדבר פשוט וברור וא"צ לפנים שראובן הנז' מחויב לתת ולפרוע ליתו' הנז' שכי' מושלם מכיסו וממונו ולא מצי למידחי להו אצל השוכר מחמת החוב שנושה בו דהשתא מיהא ישלם להם שכרם ואי אית ליה דינא בהדי שוכר ליזיל ולשתעי דינא בהדי שוכר:

גם אין בפיהו נכונה באומרו שכבר העמיד להם שוכר ולאו איהו בע"ד דידהו שהרי העמדת השוכר אינה אלא לשריותא בעלמא דאבק רבית דבהפסקת אחר שרי ועינינו הרואות שהשוכר אינו מתחייב כ"א על דעת שיפ' הלוה למלוה השכי' ומעולם לא שמענו ולא ראינו שהשוכר פורע השכי' למלוה כ"א הלוה למלוה. תדע שכן הוא האמת והצדק אלו באו לידון לפנינו השוכר והלוה ותובע השוכר מהלוה לפרוע לו שכירות אחר שהוא נתחייב למלוה האם יעלה על לב לומר להם שהדין עם השוכר זה ודאי לא תיסק אדעתין לגזור להם כדברים האלה דנחזי אנן השוכר הנז' אם יש לו כח וחזקה במשכונה הנז' כדרך שוכרין בעלמא וקחזינן דמשעת חיוב השכי' לא יסף עוד השוכר לדעת מוצאי ומובאי המשכונה זה יורה וידין שחיוב השוכר אינו אלא כי היכי דליספו ליה התירא כאמור. ובכן קם דינא שמחויב הלוה לתת ולפרוע השכי' למלוה מיד ולאלתר בלי שוטו"ך ואין למלוה דין ודברים עם השוכר וכי אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה דלמה יומת מה עשה ואין להאריך כעת ואפס הפנאי ולראיה ח"פ בחדש סיון מש' ועתה א"ל תנקהו ליצירה נאם דייני העירה פאס יע"א תשובת הרב המחבר זלה"ה. ז"ל תשובת הרב מהר"ר יעב"ץ זלה"ה הדבר פשוט וברור הוא וא"צ לפנים שיד היתומים נטוי' על ראובן לשלם להם שכירותם מושלם מכיסו וממונו ולא מצי מידחי להו אצל השוכר מחמת החוב שנושה בו. גם מה שטען בתחלת דברי פיהו הוא סכלות גמורה שעינינו הרואות שהשוכר אינו מתחייב לפרוע כ"א על דעת שיפרע הלוה למלוה השכי' ואחר שכן אין היתו' על השוכר כלום וכי מה פשעו מה חטאתו כי ידלקו אחריו הייטב בעיני ה' זה נהנה וזה חסר ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שעל הרוב אין השוכר פורע השכי' למלוה כ"א הלוה למלוה. ואעיקרא דדינא קאמינא דהעמדת השוכר אינה כ"א לשריותא דאבק רבית דבהפסקת אחר שרי לא לענין להתחייב לשלם מכיסו אלא כי היכי דלא ליספי להו איסורא דאם נאמר שהשוכר משלם מכיסו א"כ לא שבקת חיי לכל בריה דג"ח לא תמצא בארץ החיים ובכן קם דינא שמחויב הלוה לפרוע השכי' למלוה בלי שום דחיה כלל וחתום הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ועמו הרב מוהר"ר שמואל אלבאז זלה"ה כמו שראינו כ"ז כו"ח ומקוים כראוי:

וכדברי הרב ז"ל אנו דנין והולכים מעשים בכ"י שדבריו ז"ל טעמם ונימוקם עמם ופשוט הדבר מאד בעיני הרב זלה"ה עד שחשב לסכלות גמורה הטוען כן לתבוע השוכר ומי יבא אחרי המלך אשר כבר עשהו הוא והרב דעמיה ז"ל כי אין בדורנו מי שיוכל לחלוק על הרב ז"ל ולהרהר אחר דבריו אף בדבר שהוא מסופק כ"ש בדבר פשוט מאד. והגם שראיתי מקשים על דברי הרב ואומרים שאם אין על השוכר חיוב א"כ הו"ל אבק רבית וכאלו אין כאן שוכר ואינה קושיא כלל והגע עצמך אם יתחייב השוכר ויאמר בפי' איני מתחייב לפרוע לך כ"א מה שנגבה מהלוה ואם לא אגבה אתה מוחל לי פשיטא דאין כאן חשש דס"ס פקע איסור רבית דרבנן דהרי אפסקה אחר דהשוכר יש לו כח להוציאו ללוה מן הבית וכיון דיש לו כח להוציאו הו"ל כאלו ממנו הוא משכיר ומ"מ אף שלא הוציאו מכחו הוא בא ושרי ולזה אין המלוה יוכל להוציאו כל זמן שהשוכר מניחו דהבית ברשות השוכר הוא אך חיובו הוא על תנאי שיגבה מהלוה הדר ואדרבה התיקון הטוב שכתבו חכמי התקנה הוא שהמלוה בע"ה יחזור וישכירנה לאדם דעלמא והלוה יתחייב דהיינו שיקח קנין המלוה וישכירנה לאדם דעלמא והוא לא יתחייב כלל אלא שפשט המנהג לחייב השוכר במקום שיקח קנין המשכיר. ומ"מ מדבריהם מוכח להדיא דאין כאן חשש אם לא יהיה חיוב על השוכר רק מה שיגבה מהלוה וכבר אצלנו תקנה מזה כמה שנים שאם לא נמצא למקום שוכרים ולא היה דר בו הלוה או ששכרו בפחות מהקצבה שעשה עם השוכר שלא יגבה המלוה כ"א מה שיבא לכלל גבייה מהדרים במקום דוקא וכ"ז עשינו להרחיק איסור רבית החמור שאם יתחייב השוכר במוחלט נמצא שהוא כמעט ר"ק שהרי אינו נותן המעות אלא ע"י חיוב השוכר וזוהי ההערמה שכתבו חכמי התקנה שתחילה קוצבים למישקל ומה יועיל משכונה ושוכר כאלו מכסים השמש בכברה אך אם לא יגבה המלוה כ"א מה שיוליד הבית הוי היתר גמור שהרי פירות הבית הוא גובה ולא פירות המעות. באופן שהדבר ברור כדברי הרב ז"ל שאין חיוב על השוכר כלל רק אם יהיה דר בבית או אם יפרש בפירוש שאינו לשריותא וכן רגילים הסופרים שאם השוכר יש לו נגיעה והנאה בדבר כותבין שנתחייב חיוב גמור ולא לשריותא ואף בזה אינו גובה אלא שווי המדור וכמ"ש ולראיה ח"פ מכנאסא יע"א והשו"ב וקיים:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה