משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן רלח
שאלה ראובן היה לו שטר משכונה נגד שמעון והוצרך למעות והלך ומשכן השטר ביד לוי ועמד לוי ומיחה בשמעון שלא יפרע ביד ראובן כי השטר משכונה הנה הוא משועבד בידו וכשרצה שמעון לפדות המשכונה הלך ראובן ופתה ללוי עד שנתן לו השטר שהיה משועבד בידו וכשהראה לו השטר פרעו וקרע את שטרו ולוי לא נפרע מראובן אם יכול לוי לחזור על על שמעון או לא:
תשובה דבר פשוט הוא שעל שמעון אין לו דין ודברים דמאי הו"ל למיעבד דאפי' בשעבוד דר' נתן כתב בסי' פ"ו ס"ו אע"פ שראובן מיחה בלוי שלא יפרע לשמעון לא מיקרי ראובן מוחזק עד שיתברר בב"ד ששמעון חייב לו עכ"ל. וכן מדוקדק מס"ה וגם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע ע"ש. משמע שאם קודם שנתחייב פרע לשמעון אין עליו שום חיוב ואף שכתב הש"ך ל"ד נתחייב בדין אלא דאו' מסתמא ידע מלבד שדברי הש"ך אינם מוסכמים וכנה"ג כתב בשם מוהרשד"ם וז"ל אפי' אם התרה בו אבל אם פורעו מאחר שעמדו בדין חייב לשלם עכ"ל. משמע דוקא אחר שעמדו וחייבוהו ב"ד לפרוע לראובן מ"מ לא נ"מ מידי דאפי' לש"ך דוקא שנתברר שהוא חייב מה שלא היה בנד"ז שהמלוה לא הי"ל שום חיוב על שמעון רק אם באולי הוזלו החנויות יחזור על הבית באופן דלא שייך בשמעון שום ידיעה וכ"ש בזה שנתן לו שטרו ובא אצל שמעון ופרעו וקרע השטר לא נשאר עליו שום חיוב כיון שהביאו לו חשב שכבר נפרע וא"כ פשוט הוא שאין ללוי שום תביעה על שמעון. ומה שדימה בפנים להא דסי' ס"ו ס"ל דאם ירד למש' והחזיק אינו יכול למחול לא דמי דשאני מחילה מפרעון והרי בנדון דר' נתן כתב מר"ן בס"ה דאין המלוה יכול למחול ואם פרע קודם שנתחייב בדין אינו יכול לחזור עליו דמחי' הוי ע"י המלוה ואינו יכול למחול אבל הפרעון שהוא ע"י הלוה מה יעשה הלוה שפרע שטרו וזה פשוט מאד:
ומעתה גם על הר"מ אין עליו שום חיוב כי טען שהשטר שלו היה מונח ביד פ' לבטחון ורצה מכלוף הלוה שלו לפדות מידו והלך מסעוד לר"פ וא"ל שמכלוף רוצה לפדות מידו ופייסו ונתפייס לו ונתן לו השטר והביאו למכלוף ופרעו וקרע לו שטרו ואם כבר מחל ר"פ בשעבוד זה שהיה משועבד בידו לענין שאם הוזל השכי' ישלים משכי' הבית שהיה רחוק בעיניו שיוזלו החנויות לקצבה שקצב לו וכן הוא לפי האמת אלא שאירע אונס שלא עלה על הלב כלל שסגרו פתח הישן ובזה הוזלו החנויות הסמוכים לה וכיון שנתן השטר משכונה מידו ליד מסעוד הרי מחל בשעבוד שהיה לו. ומ"ש בפנים שהשתיקה אין ממנה ראיה אין השתיקה היא הראיה אלא הנתינה שנתן השטר מידו היא הראיה ומה גם שא"ל שרצונו מכלוף לפדות מידו ולזה נתן לו השטר הרי בפי' מחל באותו שעבוד. ומ"ש בפנים שצריך קנין ובלא קנין אין הסילוק מועיל כמ"ש בריש סי' ל"ז ובסי' הנז' בפנים לא דמי כלל דהתם איירי שהשעבוד עדיין בעולם דהיינו המקום המשועבד אנו אומרים שהשעבוד כמכירה וזה שסלק עצמו הו"ל כחוזר ומוכרו לו ולזה צריך קנין. אבל בנד"ז המקום המשועבד חזר לבעליו ע"י פריעת השטר ע"ש ונמצא שאין כאן שעבוד ולא נשאר כ"א חיוב על הלוה ולזה במחילה בעלמא סגי ככל מחי' שא"צ קנין וכל מה שמצריכין קנין הוא נגד הלוקח שלקח השעבוד אבל נגד הלוה א"צ קנין כלל וזה ברור ולכן נר' שלא נשאר חיוב לא על מכלוף ולא על מסעוד ולראיה ח"פ וקיים: