משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן ריט
שאלה יבמה שנפלה לשני אחים ורוצה הקטן לייבם ואשתו מעכבת עליו מכח השבועה דשלא ישא א"א עליה אם יכול לייבם או לא:
תשובה בדבר זה נפלה מחלוקת בין בתי דינין שלפנינו שהרב מהריב"ץ זלה"ה כתב דדוקא באח הגדול שעליו המצוה לקיים דקי"ל מצוה בגדול לייבם ולזה אין יכולה אשתו לעכב עליו אבל בקטן אם רוצה לייבם יכולה אשתו לעכב עליו עד שיתן לה גיטה וכתובתה ודייק כן מל' התק' שכתב ונפלה לו ליבום לו דייקא דהיינו לגדול עכ"ד. ובאמת שגם לענין דין מורדת ביבם מצינו חילוק בין גדול לקטן כמ"ש בסי' קס"ה ס"א דאם מרדה בגדול אע"פ שהיא רוצה באחר מקרייא מורדת ואם אין הגדול רוצה לייבם אם רוצה באחד ולא באחר לא מקרייא מורדת. ולשון הטור יש בו ט"ס וכצ"ל הואיל והיא רוצה בא' מהן והוא רוצה בה הרי לא מרדה עכ"ל. ומ"מ רבים חלקו על הרב ז"ל וס"ל דמן התק' לענין שלא יתחייב לאשתו בגט וכתו' אין לנו אלא כפשט לשון התקנה דכל הרוצה לעשות מצות יבום בין גדול בין קטן אין יכולה אשתו לעכב עליו כלל. וכן נעשה מעשה בעירנו זאת בכמה יבמים:
ובנד"ז שהיבמה אינה רוצה בגדול ואמרה שתמאן אם ירצה ביבום נראה דכ"ע מודו דיכול הקטן לייבם, ואין עליו שום חיוב לאשתו. ואף שטוענת אשת הקטן כי בעלה למדה אין זה טענה דכ"ע ידעי שהיבמה לא תרצה בגדול כי לו ב' נשים וקרוב לודאי שלא תתרצה בו יתומה קטנה להיות לה צרות שנים ובודאי שאם ידחקנה ליבום שתמאן בו אחר שיש פתח לפניה ולכן דינא הוא שהקטן יוכל לייבם ואין עליו חיוב לגרש אשתו ולא ליתן לה כתובה: