משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן ריז
שאלה יתומה בוגרת שהעניקה לה אמה נדוניא וסלקה עצמה מחלקה בקרקע אביה וזכתה הכל לאחיה בהסכמת הארוס אם הסלוק קיים א"ל:
תשובה עם היות שזה כמה שנים שכתבנו בענין הסילוק ההוא כי הוא חזק והסכימו כל הב"ד י"ץ מארי אתרא מ"מ הנתבע שמע שקצת מהב"ד פקפקו בסלוק ההוא עם היות שגם המה בעומדם על האמת חזרו בהם מ"מ נכנס מורך בלבו ובקש ממנו לחזור עוד על הא' ולהשקיף על דברינו הא' אם יש מקום לרועע הדברים הא' וראינו כי כולם אמת ופשוטים אם מהטעם הא' דהסכמת ב"ד ודאי הגדול שבעיר הוא מיקרי ב"ד ומעשיו קיימים ומה גם דבעיר ההיא אין שם תקנה זו דבעינן הסכמת ב"ד ומחילת הבת לחודה תספיק ואף שכתוב בל' מחילה מל' התקנות נר' שאפי' בלשון מחי' הגם דלא שייכא מחי' בקרקע וז"ל התקנה שהיתומה שעשתה מחילה וכו' אלא שיש לדחות שאו' שעשתה מחילה היינו בל' המועיל מהני לשון מחילה ובקרקע ודאי דבעי זכיה הרי סיים בל' מתנה כאשר יראה הרואה בלשון הסילוק ובלשון המתנה ג"כ רוחא טענה דפחות מבן ך' שאינו מוכר בנכסי אביו דהא קי"ל דמתנתו מבן ך' קיימת כנז' בסי' רל"ה ע"ש. ואף שנודע שלא נתנה אלא בשביל שהעניקה לה נדוניא מ"מ סו"ס מתנה היא וגם בכל מתנה אי לאו דהו"ל הנאה מניה לא נתן וכמ"ש בסי' הנז' עצמו שאלו לא הגיע לו הנאה גדולה לא נתן והוא דבר שאינו מצוי תמיד ואמרו חכמים תתקיים מתנתו כדי שיהיו דבריו נשמעין עכ"ל. הרי דאע"ג שלא נתן אלא מחמת שהגיעה לו הנאה גדולה מקרייא מתנה דלא פלוג רבנן במתנה וכ"ש בנד"ז אמה היא שהעניקה לה נדוניא והמתנה לאחיה והו"ל מתנה גמורה:
גם הסכמת הארוס מועלת לקיים מתנתה אפי' בלא הסכמת בדי"ץ כמפו' בהדיא בתקנות וכאן מלבד שהסכים גם קע"ע אחריות היתו' עד כדי ה' ולפי האמת אף שיזמין הסך ה' לא יועיל כיון שנתקיים המכר מצדו ומצד אשתו:
גם מצד הבגר שנתנה אחר שבגרה מועיל ועם היות שלא נודע הדבר בעדים המציא לפנינו הנתבע הנז' בפנקס של הח' אביו ז"ל שבו פנקס לידת בניו זה אח"ז ונמצא לידת בתו פאדינה בתשרי תקמ"ב לפ"ק ואחריו פנקס ב' בניו ובודאי שיש לסמוך על פנקס האדם היכא דנכרין הדברים שהוא אמת. ואע"ג דאיתא בטא"ה סי' קס"ט באה"ט ס"ק י"ג עדים שהעידו שמצאו כתוב בספר שלהם שנולד' בת א' מהם באותו זמן ובזמן זה נולדה זאת הנערה ולפ"ז היא גדולה אינה עדות. מהריב"ל עכ"ל:
ובב"י הביא תשו' הגאונים בסי' ער"ה האומר לאחיו אני בכור ומביא כתב א' שכתוב בו פ' נולד ך' לסיון אין סומכין על זכרון זמן הלידה די"ל טעה וכו' עכ"ל משמע דראית ספר אינה ראיה. ויש ללמוד מדבריו במכ"ש בנדון דידן שאין לסמוך על הספר אע"ג שאין בו ספק מ"מ נר' דיש לחלק בין כותבו לבדו בין כותבו עם בניו האחרים זה תחת זה שאינה עדות ומ"מ אומדנה גדולה עד מאד שדברי הספר אמת ובסי' צ"א ס"ה יש לדון ע"פ פנקסו של אדם שרגיל לכתוב עניניו ואפי' להוציא מיתומים קטנים היכא דיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת עכ"ל. מכ"ש נד"ז שהדבר אמת באין ספק שנולדה בש' תקמ"ב והויא בוגרת גמורה בזמן שעשתה הסילוק בש' תקנ"ה:
ועי"ל דלו יהי אלא הדבר ספק אם היא בוגרת מ"מ הלכה רווחת דכל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת וירושת הבת במקום הזכרים היא מן התקנה דמדין תורה אין לה ירושה כלל ואחר שהדבר ספק אם היתה בוגרת וסלוקה סלוק או לא העמיד הדבר על ד"ת ואין לו ירושה כלל. ובזה ניחא גם מה שיש לשדות נרגא בטעם זה דיש לספק אותה גם שמא קטנה דאף לפי השנים היא בוגרת עכ"פ לא אמרי' אין בין נערות לבגרות אלא אחר שהביאה ב"ש ואם לא הביאה אף שהגיעה לכלל שנים היא קטנה וששה חדשים מתחילין מיום שהביאה ב"ש אחר שיהיו לה יב"ש וא"כ יש ספק בזה שמא היא קטנה מ"מ לטעם שכתבנו דהו"ל ספק תקנה כל שיש לספק בזה אחר שלפי השנים היא בוגרת וחזקה כל שיש לה יב"ש הביאה שערות כמ"ש בא"ה סי' קנ"ה סי"ט א"כ הו"ל ספק בתקנה והעמידהו על ד"ת והראיה לזה סי' קי"ח ס"ג הבעל אומר היא מתה תחלה ואח"כ הבן ויורשיה אומרים לא כי אלא הבן מת תחלה עליה להביא ראיה עכ"ל. וכתב הב"ש ס"ק י"ד בטעם ב' וז"ל גם הבעל יורש אותה אלא יורשים באים מחמת תקנה והיכא דיש ספק אוקמה אדינא עכ"ל. הרי דאע"ג דאין ספק בגוף התקנה אלא במקרה שקרה דיש צד לזכות היורשים ויש צד לזכות הבעל הוי בכלל כל ספק שיש בתקנה העמידהו על ד"ת וה"נ בנד"ז דיש צד לומר דהסילוק סילוק ויש צד לומר דהסילוק אינו סילוק אוקמיה אדינא והבנות אינם יורשים עם אחיהם הזכרים מכל הטעמים שכתבנו גם הטעם הד' של ערי המזרח נ"ל שהוא שריר וקיים:
אך באמת חלוק זה שחילק הרב וכתב וז"ל ומ"ש לעיל יתומה יובן קודם שתבגור שאם היא גדולה מחילתה מחילה עכ"ל. לא עמדנו ע"ס דעת הרב ז"ל דמה חילוק בין נערה לבוגרת דאם במטלטלים מתנת הבת ומחילתה אפי' היא רק מבת שש שנים ומעלה כמפו' בסי' רל"ה ס"א דאם יודע בטיב מו"מ וכו' ואם לאו וכו' ואם בקרקע משתהיה לה י"ב והביאה ב"ש כנז' שם ובקרקע מורישה מבן ך' וחלוק זה שחילק הרב בין נערה לבוגרת לא מצאנו אותו בשיעורי חכמים אם לא שתאמר שכך תקנו ואחר שאמר כן הרב והוא א' מחכמי התקנות לו שומעין אך בנד"ז לא א"ה מתיבת אך באמת עד אך בנד"ז לא נמצא כתוב בגליון הספר של הרב המחבר סמוך לפסק ההוא ולא ידעתי מקומו איו והמעיין בדברי הרב יבין ויכיר את מקומו]: