אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן ריב

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן ריב

סימן ריא

שאלה הר' דוד אדרעי הוציא שט"ח נגד הר' מימון ן' הרוש מסך מאתים וחמשים מתקאלים מ"מ וזמנו של שטר בשלהי ש' תקמ"ט לפ"ק ותבעו לפרעו בשטר הנז' ומימון השיב שהשטר הנז' עיקרו הוא מחמת למכארזא די תכארזו לבלאדאת די כאנו בינאתהום בשותפות ויצא בהם מימון הנז' וע"ז ח"ע בסך הנז' לדוד הנז' מפאת חלקו שזיכה לו וזקף עליו השטר מסך הנז' ואחר עבור זמן מה נכנסו מתווכי שלום ביניהם וחזרו לשותפתם בשדות הנז' כמו שהיו ובבוא התבואות של שנה הנז' חלקו כל מה שהוציאו השדות ביניהם בשוה ונתבטל השטר הנז' ודוד הנז' השיבו שלהד"מ שהשטר הנז' לא היה מחמת למכארזא כנז' רק מעות בעין הלוה לו הלואת חו"ח וע"ז המציא מימון הנז' ק"ע מאחד מעדי השטר הנז' שיודע בטיב הידיעה שהשטר הנז' עיקר הוייתו הוא כאשר טען מימון הנז' שהוא מחמת די כרז מימון גם בחלק דוד הנז' ומחמת כן נתחייב לו מימון הנז' בחוב הנז' ואח"כ כאשר עשו שלום ביניהם חזרו לשותפותם וחלקו התבואות בשוה גם המציא לפנינו שטרי ק"ע משני עדים שיודעים נאמנה שהשדות של אותה שנה הנז' בשטר הנז' אחר שיצא מימון בחלק דוד חזרו בהם ועשו שלום ביניהם וחזרו לשותפותם לחלוק אותם ביניהם זהו תורף טענתם ועדות העדים שהמציא מימון הנז'. גם טוען מימון הנז' דאם איתא שהשטר קיים עליו הרבה פעמים היה דוד הנז' תפוס משל מימון והחזיר לו ובפרט בפעם הזאת בחדש ניסן שעמדו לפניו לדין יום או יומים על כמה מיני תביעות שהיו ביניהם ופשרנו ביניהם על הכל ואחר ככלות הכל נשארו אצל דוד איזה בהמות של מימון אחר שלא נשאר דבר אצל מימון משל דוד ונשארו הבהמות של מימון אצל דוד הנז' ויצא מלפנינו עד שיתנם לו וכן היה שנתנם לו כמבואר בשטר ק"ע שבידו ואם איתא שהיה נושה בו למה לא עכבם בחובו:

תשובה קודם כל דבר צריכים אנו להודיע שלפי דעתינו שבדין זה באומדנא דמוכח טובא שהשטר הזה בטל לפי מה שנר' לנו במהות התובע כי מעולם לא נסה באלה להלוות סך גדול כזה הלואת חו"ח לזמן מועט כזה ולא יגבה ממנו אפי' פש"ן בזמן גדול זה שבע שנים וכל משך הזמן הם שותפים ונכנס עליהם ריוח גדול ומדקדקים חשבונם ונוטל כ"א חלקו ואיך לא אישתמיטו בכל פעם להזכירו בשטר זה שיתן לו ממנו אפי' סך מה כדרך כל העולם לפרוע לסירוגין וכמה פעמים נדחק דוד הנז' בשטרות שנושים בו הזולת ודוחקים אותו הרבה ומעולם לא זכר זה השטר ופעם א' נתפס דוד הנז' ביד השררה סמוך לבלשת לתפ"ץ על האלסאק"א שהיתה בידו ומכר חצירו וחפצי אנשי ביתו ופרע ולא זכר זה השטר כלל כמו שהמציא לפנינו עדות עד א' ע"ש. וגם אני הח"פ ב' לפני היה הכל שנתפס דוד זה ומכר חפציו וחפצי אנשי ביתו ופרע ולא זכר זה השטר כלל, באופן שהדבר חזק וקיים בלבנו עד מאד ששט"ז בטל ועל כיוצא בזה. ואפשר על פחות ממנו כתב הרא"ש בתשו' והביאו מרן בסי' ס"א כשהיה הרא"ש רואה באומדנא דמוכח שהדין מרומה היה כותב וחותם ביד הנתבע שאין ראוי לשום דיין להשתדל בדין זה עכ"ל. וכן פסק מרן בסי' רי"ז ס"ט ואפי' בשטר כ"כ כדמוכח בתחילת דבריו יעו"ש. וכן אנו דנים והולכים בדין זה לפי מה שהורונו מ"ה שאין לשום דיין להחזיק בידי התובע בשט"ז וכל המחזיק בידו מאבד ממונם של ישראל חנם. והרב בעל כנה"ג כתב בסי' ס"א בהגה"ט אות י"ג כתב בשם מהרשד"ם שטר שעברו עליו ג' שנים מזמן הפרעון אם יראה לדיין שום טעם במה לתלות אריכות הזמן יגבה בו ואם לא ימצא טעם למה האריך יעשו הב"ד איזה פשרה קרובה לדין עכ"ל ובמסגרת השלחן כתב שם וז"ל ומנהג עירי הוא שאם עברו ג' שנים מזמן הפרעון והחתום לא היה בורח אז אין לו דין שטר כלל רק הוא כתביעה בע"פ שהחתום הוא נשבע ונפטר עכ"ל. והנה כ"ז כשאין ריעותא בשטר וכ"ש וק"ו שנשתהא זה היום כמו שבע שנים ומעולם לא נזכר ולא נראה עד היום הזה ומצינו מקום לתלות עיקר חיובו שהוא מהאלמכרזא דלבלדאת ויש עדים ויש פנקס חשבונם לפנינו על תבואת ש' תקמ"ט ונטל כ"א חלקו שלפחות נעשה לו מ"ש הרא"ש וכ"כ מהרימ"ט ז"ל הביאו הרב כנה"ג אות י"ז וז"ל אין שום דיין רשאי להטפל בשטרות אלו ואם הם בידם יצירום ע"פ צלוחיתם עכ"ל ז"ל. זה מצד האומדנא ומצד הדין נראה ג"כ לבטל שט"ז והוא דכיון שא' מעדי השטר מפ' דבריו שחיוב זה של זה השטר הוא מפאת למכארזא ודאי נאמן שאין בזה שום עקירת שטר כלל. ועדיפא מינה כתב מרן בסי' פ"ב שאם עד אומר שהשטר היה על תנאי נאמן וכתב הסמ"ע שם דלא הוי אלא כמפרש דבריו ונאמן הוא בזה וכל שכן וקל וחומר בזה שאם בתנאי שהוא עקירה שאם לא יקיים התנאי הרי נעקר השטר אמרי' שהוא כ"א מפ' דבריו כ"ש בזה שהוא ע"פ דבריו ממש שהוא נאמן ואם יש עדים שדקדקו חשבונם של ש' תקמ"ט כדרך כל השותפים ונטל כל א' חלקו הרי נתבטל השטר שהרי הודאת פיו בפני עדים שדקדקו חשבונם עוקרת השטר והרי עדים שחזרו תבואות של אותה שנה לאמצע וגם הביא לפנינו פנקס הסופר שדקדקו חשבונם לפניו של ש' תקמ"ט כדרך השותפים ואף שיש לו נאמנות בשטר כשני עדים היינו לענין הפרעון אבל זו הודאה היא שממה שהיה מדקדק חשבונו לפני הסופר שא"א להכחישו הרי הוא כמודה שנתבטל השטר ובלא"ה הרי הוא עצמו מודה ששט"ז אינו מחמת האלמכארזא כ"א הלואת חו"ח והאלמכרזא נתבטלה וחזרה למקומה ולפי דברי העד ששטר זה מהאלמכרזא כשנתבטלה האלמכרזא נתבטל השטר ואם יטעון דוד הנז' שהלוה לו הלואת חו"ח הויא תביעה בע"פ וישבע מימון הנז' היסת ויפטר אך השטר מיהא נמחל שעבודו ונתבטל. גם יש לבטלו מכח שבערב פסח של שנה זו אחר שדקדקו חשבונם לפנינו היטב נשארו איזה בהמות ביניהם וחלקום לפנינו בשומא והעידו עדים שהיו ביד דוד אותה שעה שחלקום בשומא לפנינו ובי"ד לניסן הביא למימון הבהמות שלו ולכך טוען מימון אם השטר אמת למה לא עכבת הבהמות במקצת מהחוב וגם זו טענה נשמעת מכל זה נ"ל שהשטר בטל. גם מדברי דוד נר' שלא הוציא שט"ז נגדו רק מחמת שהיה סבור שלא ישבע לו על תביעותיו שהי"ל לדוד ע"פ וכיון שנשבע לו עלה עשן באפו וחמתו בערה בו והוציא שט"ז להכעיסו זהו הנ"ל בדין זה ועל דייני ישראל להציל עשוק ולקיים מ"ש לא יחרוך רמיה צידו ולשומעים ינעם. יקותיאל בירדוגו. רפאל בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו בה"ר משה זלה"ה:

אני החו"פ ב' לא שייך לי לכתוב ולומר שבאומדנא דמוכח שט"ז בטל כי אני היודע שמעשה שהיה כך היה שמכמה שנים קודם שנת תקמ"ט היה לי עסק עם האנשים אלו וכל עסקיהם וחשבונותם היו על ידי הוצאה והכנסה מיום ליום ומחדש לחדש. ובש' תקמ"ט חדשו השות' ביניהם כמו שיש אצלי עדיין שטר שות' הטיל מימון וכו' ודוד הנז' וכו' ובתמוז שנה הנז' אחר שהוציאו הוצאות מרובות עמדו השדות מלדת כי לא מצאו לאל ידם לפרוע השדות שביניהם ונדחקו שניהם הרבה מאד ועלתה עצתם ליפרד איש מעל אחיו וכל מי שיטול השדות עליו ללות ברבית או בשכי' וכיוצא ואיך שיהיה מטפס ועולה עד שיביא הדבר לידי גמר ואז התחילו לעשות גא"א ונטל מימון השדות כולם ואז פנקס דוד ההוצאה שלו עם מעט ריוח ועלה לסך מה סך גדול וכשתבעו לפרוע הסך הנז' עשו ביניהם שהסך שיתחייב כל א' לחבירו יפרע לעת בוא התבואה וזמן התבואה הוא לתשרי וכן היה שנקש"מ בדל"ב מימון ונתחייב לדוד השטר ההוא. ואמרתי לתלמיד שהיה לפני לכתוב השטר ההוא וכתב וחתמתי אני והוא והתחיל מימון להוציא הוצאה לבדו כמו חמשה ימים או יותר קצת ונכנסו מתווכי שלום ביניהם והחזירו הכל לאמצע ע"ד שישתדלו שניהם ללוות מהזולת ולהוציא הוצאות השדות עד גמרם וכן היה שבאמצע שנה הנז' קבלו שניהם עיסקא מאת יהודה בהלול שניהם ע"ק כ"ז אצלי ע"ג ברורה כשמש שהשטר שהוציא דוד בטל הוא ואך האומדנות שנכתבו בפנים הוא לשומעים. גם ע"י אחי י"צ החתום סדר האומדנות לפי הענין ואני הקטן אומר שהמשקיף קצת על ענין אלו האנשים ויודע קצת בטיב ענינם כל השומע יצחק לזה דוד כמו שמשחקים ע"ז כל אנשי עירנו שזה דוד ילוה סך גדול כזה הלואת חו"ח וזה שבע שנים והוא שותק לא צפצף כלל וכ"ש שזמן הכתוב בשטר הוא עצמו זמן שהיו נפרדים איש מעל אחיו בזמן הכתוב בשטר עצמו כ"ב לתמוז אותו זמן עצמו נפרדו כמו שהראה מימון פנקס ישן שמאותו יום התחיל להוציא הוצאות על השדות לבדו וגם הראה לפנינו שטר מסי' שמסר דוד למימון שטר א' מעסק השות' כשחלקו השטרות בו ביום עצמו ואיך באותו יום עצמו ילוה לו סך ב' תק"ם. כללא דמלתא דברים רבים רצוני לכתוב אך למי שדן דין אמת לאמתו ראוי לקנא ע"ז קנאת ה' צבאות וכל העם ישמעו וייראו ויאמרו ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים ולראיה ע"ד אמת וצדק ח"פ באייר תקנ"ה והשו"ב ויציב וקיים. רפאל בירדוגו ס"ט:

מצד הדין נר' לענ"ד פשוט לפי המושכל א' ואחרון שהשטר בטל ע"פ עדות החכם נר"ו וכמ"ש החכמים הפוסקים מההיא דסי' פ"ב סי"ב בעד או' היה תנאי שהשטר בטל ונשבע הלוה היסת ונפטר ובנד"ז נמי שמעיד החכם נר"ו על עיקר ההלואה מהיכן נתהוית שהיא מפאת למכארז"א דלבלאדא"ת להא דמיא מטעם דלא הוי עקירה לדבריו הא' ולא חשיב אלא כמפרש דבריו שהוא נאמן בזה ונד"ז עדיף מע"א תנאי לע"ז דאלו התם יש קצת עקירה לשטר בעדותי אם לא יתקיים התנאי דמה"ט איבעיא להו בכתובות די"ט אי הוי כאומר שטר אמנה דעוקר השטר ואינו נאמן אם לאו דאיכא פלוגתא התם בזה ומסקינן הלכתא כמר בריה וכו' דלא הוי כאומר שטר אמנה דעוקר השטר לגמרי אלא דאמילתא אחריתי הם מעידים שמודים במציאות השטר אלא שאו' שהיה על תנאי ולכן בעד או' תנאי ועד או' לא היה תנאי דהיינו שלא שמע אם היה תנאי קי"ל שהשטר בטל וישבע הלוה היסת ויפטר. וכ"ש וק"ו בנד"ז דליכא שום עקירה לשטר כלל שכל שטר עשוי להיות מפאת איזה מכר או מכארזא כמו שדרך להיות הלואת חו"ח ואין זה אלא כמפ' דבריו הא' שהוא נאמן וכיון שהעד נאמן לומר שההלואות מפאת למכארז"א נעשית נתבטל השטר ממילא לפי מה שהוא גלוי ומפורסם לעין כל שהוחזרו לבלאדאת לאמצע השו' וגם המלוה מודה בזה וא"א לו להכחיש שלא הוחזרו. ומה גם לפמ"ש החכמים שדקדקו חשבונם בש' תקמ"ט ומשם ואילך בפני עדים כדרך השו' דאיכא עדי הודאה שהוחזרו וכיון שהוחזרו הרי השטר פרוע ועומד וכההיא דסי' נ"ח ס"ג דהואיל ומדמי השטר נפרע השטר בטל משום דמסתמא בפרעון אותו שטר נטלם דהכי אורחא דמילתא יעו"ש ומטעם זה דאינו עוקר השטר החכם נר"ו בעדותה כלל יש להעדיף כחו שיהיה נאמן אפי' אם כת"י יוצא ממ"א ולאפוקי מעד אומר תנאי דאיכא למ"ד שאינו נאמן אם כת"י יוצא ממ"א והיא סברת הש"ך בסי' פ"ב ומ"ו וסתם דברי מר"ן בסי' מ"ו סל"ז הכי משמע ודוקא התם דאיכא עקירה במקצת שטר מש' אינו נאמן בשכ"י יוצא ממ"א למ"ד אבל בנ"ד שאין עקירה לשטר כלל בעדות החכם הנז' שמעיד שהשטר נעשה מפאת למכארזא ודאי דכולי עלמא מודו שהוא נאמן אפי' כת"י וכו' וכמ"ש בדברי הר"ן בסוגיא דכתובות ע"ש:

ומ"ש החכם כהרב"ט נר"ו כיון שמעיד החכם שאחר כך חזרו לבלאדאת בין שניהם הוה ליה כמעיד שנפרע והרי דוד נאמן כשני עדים כשרים עד כאן אין דמיונו צודק לפי משנ"ת שאין אנו צריכים לעדות העד בחזרת השדות כי הוא גלוי ומפו' לעין כל וגם המלוה מודה בזה ואינו יכול להכחיש ונמצאת עיקר ערות החכם הנז' אינה צריכה אלא במה שמעיד שהחוב היה מפאת למכארזא שהיא בעיקר ההלואה ולית בה עקירה לשטר ובזה לא שייך נאמנות כיון שהחכם העד מפרש דבריו שהיתה בשעת החיוב שעליו האמינו וזה פשוט לית ביה ספיקא כלל:

ואפי' לפי מה שחזר החכם הנז' לבאר טענת התובע שטען לפניו שהוא מכחיש עדות החכם העד מראשה לסופה שלא היתה ההלואה מפאת למכארזא וגם לא היתה להם מכארזא בשדות כל עיקר וא"כ לא היה מציאות פרעון למלוה זו מפאת חזרת השדות אלא ע"פ דברי העד שאומר שהיתה להם מכארזא והוחזרה לאמצע אבל מצד החזרה דקחזינן שמשתמשים בהם שניהם וחולקים פירותיהם אין ראיה לפרעון השטר שהרי המלוה מכחיש ואומר שלא היתה מכארזא וכך היו שותפים בהם מתחלה וע"ס וכיון שהעד בעדותו הוא שמחזיר החזרה פרעון א"כ הוי כמעיד שנפרע שלגבי דידיה הוי כאינש דעלמא שאינו נאמן כיון שהאמין הלוה למלוה כ"כ ע"כ:

אבל כד דייקי' שפיר מסתבר יותר למימר שהחכם נר"ו עיקר עדותו אינה אלא ע"מ שהיה בשעת הלואה והוא שהחוב היה מפאת למכרזא ושהיתה להם מכארזא בשדות שהוא נאמן בזה שהוא מעיקר ההלואה ואינו עוקר בזה לשטר ובזה אינו מעיד על הפרעון אלא ע"מ למכארזא ומה שנתהווה ממנה שהיא המלוה וזה מה שאנו צריכים לקלוט מעדות החכם נר"ו שהוא עיקר העדות שהוא בא להעיד שהוא נאמן בה ומה שאומר שחזרה למכארזא לאמצע השות' אין אנו צריכים לעדותו בזה יען שזה אנו רואים בחוש הראות שחזרו לבלאדא"ת לשות' וחולקים בהם שניהם וגם המלוה מודה בזה וא"א לו להכחיש שאינם עתה בשות' שניהם ואע"פ שמעדות החכם הנז' שאומר שהמלוה מפאת למכארזא שהיתה להם אנו למדים לחזרת השות' של עתה שהיא פרעון אבל בלא עדותו אין זה פרעון מה שחולקים פירות השדות דבר זה ממילא קאתי ואין זה עיקר העדות אלא שמפרש עיקר ההלואה שהיתה מצד למכארזא וכאלו כתוב בשטר כן בפי' דממילא כשאנו רואים והוא ג"כ מודה שהוחזרו לשו' ודאי דהוי הודאת פרעון ולא העד מעיד על הפרעון וכיון שאין אנו צריכים לעדותו בחזרה שהיא פרעון נמצא שאינו מעיד אלא בעיקר המלוה שנאמן לפרש דבריו מהיכן היתה:

ובר מן דין יש ביד הלוה ק"ע משע"כ שיודעים נאמנה שהשדות של אותה הנז' בשטר הנז' אחר שיצא מימון בחלק דוד חזרו בהם ועשו שלום ביניהם וחזרו לשות' לחלוק אותם ביניהם כמ"ש החכמים י"ץ דלפ"ז לא נצטרך לעדות החכם העד אלא ע"מ שמעיד שהשטר היה מפאת למכארזא שהעידו עליה העדים שהיתה במציאות ואח"כ חזרו לשו' כשעשו שלום ביניהם ובזה אין העד מעיד על הפרעון אלא על המלוה מצד מה היתה וגם העדים אינם מעידים על הפרעון שאינם יודעים לא מהלואה ולא מפרעונה ואינם מעידים אלא שיצא מימון בחלק דוד ואח"כ חזרו לשו' כשעשו שלום ביניהם שנאמנים בעדותם ודאי ואינו יכול להכחישם אלא שמתוך טענת המלוה אנו מוציאים הודאתו שמודה שהשטר פרוע כיון שטוען שלא היתה מציאות למכארזא הרי הוא כמודה שלא היתה החזרה מפאת דבר אחר כדין האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וכיון שעדים מעידים שהיתה למכארזא והוחזרה והחכם הנז' מעדי השטר מעיד הוא שהחוב היה מפאת למכארזא ממילא ידעי' שהחזרה של השדות היה פרעון השטר דאין לנו לתלות החזרה אלא בפרעון לפי מה שמכחיש בה שלא היתה כל עיקר וה"ז כמודה בה שהיא פרעון וכנז"ל לא העדים מעידים על הפרעון ולא החכם שאינם נאמנים בפרעון כיון שהאמינו בשע"כ אלא ע"פ הודאתו שאין הנא' מהני לגבי הודאה. ועי"ל כמ"ש לעיל שאין העדים מעידים אלא על האלמכארזא שהיתה במציאות ושהחוב היה מפאת למאכארזא אבל על החזרה אין אנו צריכים לעדותם שהרי היא נגלית לחוש העין והמלוה מודה בה ואינו יכול לומר שמפאת איזה מלוה חזרה לו או שפרע לו דמיה דמסתמא בפרעון אותו השטר נטלה והכי אורחא דמילתא כיון שהחוב היה מדמיה:

גם הטענה שטוען מימון שאם השטר אמת למה לא עכב הבהמות שהיה תפוס בהם משלו כמו שיש בידו ק"ע מזה במקצת החוב היא טענה ונשמעת ומועלת מה"ד כדמוכח ממ"ש מור"ם בהג"ה סי' פ"ה ס"ג וז"ל ראובן תבע משמעון לשלם לו [פי' חוב בשטר. הש"ך ז"ל] והשיב לו שמעון הלא אתה פרעת לי זה השבוע ולמה לא עכבת בחובך וראובן אומר האמנתיך נאמן במגו דיכול לו' לא פרעתיך או עדיין לא הגיע זמני או שתפרעני עכ"ל:

מבואר מכאן דדוקא מטעם מגו הוא דנאמן אבל כי לית ליה מגו וכגון שפרעו בעדים וידוע שכבר הגיע זמנו כנד"ד שהחזיר לו הבהמות בעדים כמ"ש בק"ע וכבר הגיע זמן שטרא דלית ליה מגו אינו נאמן לו' האמנתיך וטענת הלוה שטוען אם אמת השטר למה לא עכבת במקצת חובך היא טענה אלימתא להכריע השטר. וכ"כ הרב כנה"ג בהגה"ט סי' הנז' אות יו"ד וז"ל וה"ה אם שמעון נתן נכסים לראובן דרך קאמבי"ו שימכרם וכו' שיפ' מהם והשאר שיותר מהנכסים ההם יתן ביד פקודו של שמעון וכן עשה ראובן וכו' והשאר נתן ביד פקידו של שמעון ונתברר הדבר ע"פ עדים שיכול שמעון לו' אלו הייתי חייב לך למה מסרת שארית הנכסים ביד פקיד שלי ולא נתפרעת. ח"ב סי' ע"ג. וכיוצא בזה כתב מהראד"ב בתשו' ב"י סי' כ"ה עכ"ל:

גם מצד האומדנות המוכיחות לחכמים ישצ"ו נראה שזה אומדנות חזקות דמרען ביהון לשטרא שאין לב"ד להזדקק לו ויש להם להסתלק מידינו כמ"ש בח"מ סי' ט"ו בדין מרומה ומה שהליצו חכמי פאס יצ"ו בעד המלוה שהיה ירא לנפשו להוציא השטר זה ז' שנים מפני שהיה שותפו וחשש שמא יבקש עלילות ותחבולות לכפור מה שתחת ידו ועוד כיון שהיו שותפין ונוחים זל"ז ומקרבא דעתייהו להדדי אין דרך להקפיד כהמתנת השטר זל"ז עכ"ל. אין זה מספיק לפי מה שטוען שהלוה לו הלואת חו"ח והלואה גדולה כזאת אין דרך להמתין עליה זמן גדול אפי' לשותף גם אין דרך השותף וגם אין דרך שיעשה חבירו טובה גדולה כזאת לבקש עלילות לכפור אם ישאל ממנו פרעון ההלואה. ועוד דלמה ילוה לו אותו סך והוא שותף שאם הוא להרויח לשותפות לא הי"ל לזוקפו עליו במלוה אלא לכתוב הכל בשטר השות' שהכניס לכיס השו' הסך ההוא ואם לצורך הלוה לפרנסת ב"ב או אם שיצטרך הכל בפעם א' מלבד חלקו בריוח השו' ובודאי מצד האומדנא מורה שלא היתה ההלואה אלא מפאת למכארזא בפרט במ"ש החכמים יש"ץ שממהות התובע לא נסה באלה להלות סך גדול הלואת חו"ח ולא יזכור המלוה ההוא כל משך הזמן ההוא אע"פ שנדחק למעות ונתפס ביד השררה וניקש כל אשר לו כ"ז מוכיח שהשטר הוא מצד אלמכארזא ונתבטל:

ומה שהעידו העדים שהחכם העד הנז' היה שותף מימון מאז ועתה שהוא נוגע בעדות לא מיקרי נוגע כל שלא העידו שהוא שותף עמו בחוב זה וממה שהיה שותפו במו"מ ובשאר רווחים לא יתחייב עמו בחוב שהלוה לצורך עצמו כמו שטען המלוה שהשטר הזה שנתחייב לו אינו אלא הלואת חו"ח ואינו מצד השות' ודאמרינן שותפין אין מעידין זע"ז היינו שותפין בקרקע א' שאין השו' מעיד על חלק חבירו מפני שהוא נוגע ויש לו הנאה וכמ"ש בריש סי' ל"ז אבל שותפין בריוח יכול להעיד בחוב שנתחייב חבירו לצורך עצמו דכל שאין עדים שהחוב נכנס לשו' לא נתחייב עמו החכם וכו' אע"פ שהיה שותף עמו בשאר רוחים כיון שלא נתחייב עמו בחוב בשטר וכיון שמה"ד אינו חייב עמו החכם בחיוב זה אע"פ שהוא שותפו לא מיקרי נוגע ויכול להעיד ומה גם דאף למ"ש בק"ע לא פירש שם שבזמן הודאת השטר היה שותפו אלא בסתם קודם מות וכו' ואחריו זהו מה שנלע"ד וצויי"מ וימ"ן אכי"ר החו"פ בסדר וסמכת את ידך עליו מ"ש כי הוא הנת"ן ל"ך כח לפ"ק פה ארבאט יע"א וקיים יוסף אלמאליח ס"ט. משה די אבילה ס"ט. שמואל די אבילה:

נדרשנו לחוות דעתנו בפס"ד הכתוב והנה זה ימים הובא לפנינו ונראה בעליל מ"ש החכם הר"ר ברוך טולידאנו נר"ו והסכימו עמו ג' חכמי פאס והיה הדבר פשוט בעיני החכם כהר"ר ברוך נר"ו כביעתא בכותחא שהשטר קיים ובעינינו לא היה פשוט ואדרבא נלע"ד שמצד הדין השטר בטל כיון שהחכם נר"ו שהוא א' מעדי השטר מעיד שנעשה ונתהוה מפאת אלמכארז"א ובהבטל הסבה יבטל המסובב ולא הו"ל חוזר ומגיד כיון שאינו עוקר השטר שהרי אם תתקיים האלמכארז"א השטר קיים ואפי' אם כת"י יוצא ממקום אחר נאמן וכמ"ש מרן סי' פ"ב ומה שקשה מסי' מ"ו עי' בסמ"ע ובדברי האחרונים ונד"ז עדיף מתנאי ואתי במכ"ש שהרי גבי תנאי דהיינו שהתנו ביניהם בשעת הקנין אם יהיה וכו' יתחייב ואם לא יהיה לא יתחייב ומן הראוי הי"ל לכתוב התנאי בשטר אפ"ה אם כתבו השטר בסתם ואח"כ העידו שהיה שם תנאי בשעת הקנין אמרינן דאמלתא אחריתי קא מסהדי ולא מיקרי חוזרים ומגידים כיון שאינם עוקרים השטר והשטר קיים ועדותם קיימת. וכ"ש בנד"ז שאין שם תנאי עליו אלא שהחכם הנז' מפרש דבריו מהיכן נעשה ונתהוה החוב בעלמא והשטר קיים ונעשה כהונן ומה שהי"ל לסופר לכתוב כתב ועדות החכם קיימת שפי' מהיכן נתהוה החוב אלא דאנן סהדי כיון שבטלו האלמכארזא ממילא איתרע שטרא הלז"ד למוכר שדהו אדעתא למיסק לארץ ישראל ונכתב השטר כדינו מכי' מוחלטת ואח"כ לא איתדר ליה ורצה להחזיר שדהו בהעדאת עדי השטר דאדעתא דהכי מכרה ודאי דהדרא וגדולה מזו מצאנו ראינו להרב המאסף סי' מ"ו בהגה אות צ' וז"ל אפי' שהעדים לא חתמו בשטר אחר אלא שאומרים כן ע"פ אם התנאי שאו' הוא אדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי ע"ז והשטר קיים ועדותם קיימת. מהרש"ך ז"ל בתשו' סי' א'. כוונת דבריו שמעיקרא כתב בשם הרב הנז' אות פ"ח ופ"ט שאם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בע"פ לומר שהיה שם תנאי וממילא השטר קיים ועדותם בטילה אבל אם עדי השטר חתמו בשטר אחר שהיה בשטר ובתנאי אוקי תרי להדי תרי והשטר בטל ועדותן בטילה וקרקע בחזקת בעליה הרא' עומדת וע"ז סיים הרב מהרש"ך וכתב שאפי' העדים לא חתמו בשטר אחר אלא שאומרים כן בע"פ אם התנאי שאו' הוא אדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי ע"ז ואף אם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי השטר קיים ועדותם קיימת ולא מיקרי חוזר ומגיד אלא אמילתא אחריתי קא מסהדי דאם יעלה לא"י השטר קיים ואי לא איתדר ליה עדותן קיימת ומכח אומדנא זו מתבטל המקח אבל הם לא באו לעקור השטר טעמא רבה איכא דדוקא גבי תנאי שצריך להתנות בשעת הקנין ככל משפטי התנאי התם הוא דאמרי' שאם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בע"פ לומר שהיה שם תנאי והשטר קיים ועדותם בטילה:

אמנם במוכר אדעתא למיסק לארעא דישראל שאינו צריך להתנות אלא לפרש בשעת המכר מאיזה טעם הוא מוכר ולא מחמת שום תנאי מתבטל המקח אלא מאומדנא אין שם תנאי עליו ואפי' אם היה כתוב בשטר המכר בלי שום תנאי אם אומר אח"כ שהמכר היה אדעתא למיסק לא"י לא מיקרי חוזר ומגיד אלא שמפרש הדבר מאיזה דבר מכר ואנן אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא מכר וממילא הדרא ארעא למרא קמא כיון דלא איתדר ליה הרי להדיא דבדבר שאינו צריך תנאי כהלכתו אלא פי' הדברים בעלמא כההיא דאדעתא למיסק לא"י אין שם תנאי עליו ואף אם היה כתוב בשטר בלי שום תנאי יכולים להעיד מהיכן נתהווה המכר ואף שמתוך דבריהם מתבטל השטר אין בכך כלום:

ה"נ בנד"ז החכם המעיד נר"ו מפרש הדברים בעלמא מהיכן נתהוה החוב כיון שכל עניניהם היו נחתכים ע"פ ולפניו נגלו כל תעלומותיהם ועשו חשבון לפניו ויודע בירור הדברים ודאי הגמור שאף אם היה כתוב בשט"ח בלי שום תנאי דבר זה אין שם תנאי עליו אלא פי' הדברים בעלמא והשטר קיים ועדותם קיימת שאם תתקיים האלמכארז"א השטר קיים ואם יחזור הדבר לכמות שהיה עדותו קיימת ואמדינן דעת הלוה דאדעתא דהכי לא נתחייב וממילא השטר בטל ונראין הדברים דאף למאן דס"ל דגבי תנאי נמי דוקא אם אין כת"י יוצא ממ"א אבל אם כת"י יוצא ממ"א אינו נאמן יודה בנד"ז שאין שום תנאי חל עליו אפי' פי' בעלמא מהיכן נתהוה החוב דאף אם כת"י יוצא ממ"א עדותן קיימת דלא גרע מאלו כתוב בשטר בלי שום תנאי וכמ"ש ומ"ש חכמי פאס יע"א דהו"ל כמעיד שהוא פרוע וכיון שיש לו נאמ"ג לאו כל כמיניה לא יכול הוא להלום הדברים וכי אנו צריכים לעדותו שחזרו ונשתתפו והלא למפורסמות אינם צריכים ראיה וכל באי שער העיר יעידון יגידון שהם שותפין בשדות תמצא שעיקר העדות הוא מהיכן נתהווה החוב ומה מקום לפרעון ולמיעוט הי"ל לדונו כעד א' אומר תנאי אבל קושטא קאי דנד"ז עדיף וכ"ע יודו שאף אם כת"י יוצא ממ"א נאמן כיון שאינו אלא פי' בעלמא וכמ"ש. ומ"ש שהחכם הנז' הוא נוגע בעדות שהוא שותף מימון הנז' כבר השיבו חכמי ארבאט ישצ"ו בדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ועליהם יש להוסיף אלא שאין הפנאי מסכים. כללא דמילתא שהשטר הנז' בו"מ מצד הדין וכ"ש לפי האומדנות שכתבו חכמי מקנאס יצ"ו ודאי הגמור שהוא בו"מ ולא ידון ממנו הדיין כלל זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן כ"ד החוף תיטוואן יע"א עש"ק ט"ו באב יה"ל התק"ן לפ"ק והשו"ב וקיים. אברהם מונסונייגו ס"ט. שלמה רופא ס"ט. מנחם נהון ס"ט. משה אבן צור ס"ט. תלי"ת נתגלה האמת והודה בעל השטר ונתחרט חרטה גמורה והחזיר השטר ללוה וקרעו לי"ב קרעים ברוך שבחר האמת שחותמו אמת. רפאל בירדוגו ס"ט:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה