משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן רז
שאלה ראובן משכן חנות ביד שמעון בסך ש"י ויהנה בסך ה"י שהיתה שוה החנות והתנה עמו שאם הוזלה ולא תשוה הסך ה"י יפדה עכ"פ:
תשובה מילתא דפשיטא היא שהתנאי שהתנה המלוה על הלוה שאם הוזלו שמחויב לפדות בע"כ הוא איסור גמור דהו"ל בעכ"פ יפדה וא"כ כל הפירות שנטל אפי' בעת שהיתה ביוקר הויין באיסור רבית דהו"ל ממש כעכ"פ יפדה שלא הותרה אלא בנכסי יתומים. אך מ"מ נראה דלא הוי אלא א"ר ואינה יוצאה בדיינין ולזה כל מה שכבר פרע אינו יוצא וגם לא לנכותו משטר משכונה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא סי' קע"ב ס"א בהג"ה. אך נר' דיכול לנכות לו מהחוב שמסך ק"י דלגבי החוב הלכה היא כי"א בתרא בסי' קס"ו ס"ג ע"ש והעודף על סך ק"י זכה בו המלוה אך כל מה שנשאר נושה בו מהפירות פטור הוא ממנו. אך נר' דמזמן שהוזלה השכי' מסך ה"י מאותו זמן כל מה שנתן לו הוי ר"ק ויוצאה בדיינים שהרי כתב עליו שבאותו זמן היתה שוה ה"י שנתחייב השוכר ואם תוזל ולא תשוה מחויב לפדות עכ"פ. באופן שמזמן שהוזלה קמו זוזי גביה בהלואה וכל מה שפורע אח"כ הוי רבית ולכן כשימצא עדים שמזמן פ' הוזלו החנויות ולא היתה שוה הסך ה"י כל הפירות שפרע אח"כ הוי ר"ק וינכה אותם מקרן המשכונה ויפרע השאר ותו לא וצ"ע דנר' דאפי' עכ"פ יפדה אינו אלא א"ר דאל"כ איך אנו מתירים אותה בנ"י עכ"פ יפדה. ושוב חזר בו הרב וכתב שדעת מר"ן בכמה מקומות דמ"ש שכתוב בה עכ"פ יפדה מותרת גם לבעלי בתים. מבי"ן. ועוד נר' דבלא"ה הוי אבק רבית כיון שפחתה המש' ולא היתה שוה כ"א סך א"י ת' א"כ כל מה שקבל יותר מסך א"י ת' הוי רבית דהוא נתחייב בסך ה"י לפי ערך המעות וכבר שקדו רבותינו בש' מגדי"ו והפקיעו השכירות שנותנין לערך המדור ולא שווי המדור מיהו כתבו דזה מותר בנ"י אבל בנכסי בעל הבית אסור א"כ גם מצד זה הוי א"ר ואף דלא מגבינן ליה מהמש' מגבינן ליה מהחוב וכבר תקננו תקנה פה מח"ק מזה כמה שנים שכל השכירות יותר משווי המדור בטל הוא ותקננו שיוצא גם בדיינים מיהו לא נוכל לדון בזה למקומות אחרים מיהו התקנה של ש' מגדי"ו שהיא מהא' המגורשים פשטה בכל מקום והיא דין ולא תקנה הוי לכ"ע: