משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קפז
שאלה מי שבנה חורבת חבירו והיה משכירה לאחרים אם מנכין לו כל השכירות מן ההוצאות או לא כי נראה מדברי מור"ם סי' שע"ה שמנכין לו כל ההוצאות. וז"ל השאלה:
הרב הגדול משי"ח י"ץ ודברי מור"ם בסי' שע"ה בענין הבונה שהשכיר לאחרים מקורם נובע מדברי הרשב"א דאייתי הגי' בפ' השואל דבדברי שאר הפוסקים לא נתבאר מזה כלום ושטחיות לשון הרשב"א מוכיח להדיא דמנכין לו כל שכר הבתים ולא סגי ליה בשכי' חורבה לחוד:
גם הרב בעל שיטה מקובצת הביא לדברי הרשב"א בההוא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי ומתוך דבריו מבואר להדיא דמאי דאגבייה ר"ן לאפדניה מניה הוא שכי' כל האפדנא וא"כ לפי"ז כיון דסתם לן מור"ם כוותיה אפשר לו' דלענין הלכה הכי נקטינן. גם ממ"ש אח"כ וז"ל קרמונאי וכו' קושטא דמילתא קאמר אבל בודאי בר מן דין הוה ליה לחיובי משום שחרוריתא דאשיתא וכו' יש להוכיח דגם הבנינים של בעל החורבה הם אע"פ שעדיין לא פרע לו יציאותיו ולהכי כי חסרם והשחירם מגלגלין עליו את הכל דאל"כ אפי' הפסדם וחסרם מאי הוי שלו הם ואין לו לפרוע אלא לפי מה שישומו אותם בעת פרעון ההוצאות. ועל הכל דעת כת"ר תופיע ותכריע בטוב טעם ודעת כ"ד תלמידך הקטן שמואל בן מלכא:
תשובה אמת דמדברי הרשב"א שבשיטה מוכח דלא כדברי הרא"ש אלא מנכה שכר כל הבנינים וזה שכתב בד"ה הא דאמרי' וכו'. ועוד צריכה לי תלמוד וכו' ואין להם ליתו' אלא שכר קרקעיתא של קלקילתא וכו' וסיים שאם יתרצו היתו' וכו' וינכה להם במותר השכירות שיש בין שהיו נותנין קרמונאי לשכירות של כל האפדנא וסיים וחזרו הוציא עליהם בחוב ויפרע זה שכי' כל האפדנא וכו' עכ"ל. מבואר נגלה מדבריו ז"ל שיפ' אף שכירות הבנינים דלא כהרא"ש ודעמיה. אך מה שכתבת כיון דסתם לן מור"ם כוותיה לא ידענא היכא ואם ממה שכתב בסי' שס"ג שהעתיק בשם הנ' יוכל להתיישב לדעת הרא"ש וכמו שיישבתי בקו' שאף שאותם הדברים הם מדברי הרשב"א יוכלו ליאמר אפי' לדעת הרא"ש ולא נחית מור"ם כלל להכריע מאי דעתיה בבונה חורבה אם כדעת הרא"ש שנותן שכר חורבה או כדעת הרשב"א שנותן שכר הבנינים ואנן בדידן כיון דאשכחנא למרן ז"ל בב"י הביא דברי רי"ו בס"ס שע"ה בלי שום חולק והאחרונים כגון הרב הלבוש בהדיא פסיק כדעת הרא"ש כמו שראיתי. וכן הרב בב"ח כמו שהגידו לי כתבו כולם כדברי הרא"ש ז"ל ודאי דהכי נקטינן ומה גם שהם דברי סברא ישרה. ושאלה א' יש לי לשאול במי שבא לחורבת חבירו ועשה שם רחיים והיה מרויח בה עשרה אוקיות בכל יום או בית הבד והיה בה ריוח גדול האם יעלה על הדעת שינכה כל מה שהיה מרויח זה לא יתכן שיעלה בדעת שום אדם נברא אם לא שתדחיק ותחלק חילוקים:
האמנם מ"ש אבל בודאי בר מן דין וכו' זו ודאי קושיא היא וכבר מזה כמה שנים הוק"ל הנה היא כתובה בספרי ישן. ועתה נ"ל לישב דרך נכון בס"ד ואגב אכתוב מה שקשיא לי על דברי רבינו הרשב"א ז"ל אחר לחיכת עפר כפות רגליו במ"ש קושטא קאמר וכו' ואנה"נ דהיה מתחייב משום שחרוריתא וכו', וק"ק כיון דלמעלה מזה הקשה מס' ר' יהודה למ"ד הדר בחצר חבירו ואמר ש"מ זה נהנה וזה אינו חסר חייב ותי' שאני התם משום שחרוריתא וכו'. א"כ דקארי לה בקלקילתא מאי קארי לה ולא ראה ולא שמע דיש חילוק בין בית חדש לבית ישן ואיך חוזר להקשות הקושיא עצמה שתירצו לפניו דבבית חדש יש בה שחרוריתא והיא עצמה כאפדנא וכ"ש על המתרץ ויבא עצות מרחוק קרמונאי וכו' דאז נותן מקום לטועה לטעות דאם לא היו קרמונאי היה פטור. ולכן נראה דקושיות אלו חדא בחדא מיתרצא והוא דודאי לפי דעת הרשב"א שהבנינים ההם זכה בהם בעל הקרקע ודמים לבד הוא חייב שייך לחייב משום שחרוריתא אבל לדעת הרא"ש שהבנינים הם של הבונה איך מחייבין הבונה משום שחרוריתא והלא שלו השחיר ומאי שייך לומר מגלגלין וכו' לכן נראה דלדעת הרא"ש לא שייך לתרץ בההיא דאפדנא משום שחרוריתא כי הוא בנה אפדנא ולא תי' הש"ס כן אלא בבית ועלייה דכיון דבעה"ב מחויב לבנות הבית לעשות עליה עלייה א"כ כיון שבנאה בעל העלייה שליחותו דבעה"ב קא עביד וכשבנה הבית זכה בה בעל הבית כיון שמחויב לבנותה ולזה שייך שפיר טעמא דשחרוריתא משא"כ באפדנא שאין חיוב על היתומים לבנות ויוכלו לומר טול עצך ואבנך וגם הוא יכול לומר בניני אני נוטל וכ"כ הרשב"א בההיא דאפדנא ע"ש נמצא שלא זכו היתומי' כלל באותו בנין ולכן ליכא למימר טעמא דשחרוריתא. זה נר' ויתיישב הכל בס"ד ודברי הרא"ש הם יסוד מוסד ותחפש אחר מהריק"ש ז"ל כי זכור אני שהוא כתב כדעת הרשב"א ז"ל: