משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קפד
שאלה ראובן מכר לשמעון בית ולוי ערער על שמעון כי הבית הנז' היתה משותפת בינו ובין ראובן כי בתו של לוי היתה נשואה עם ראובן ומתה בחייו וצריך ראובן לחלוק כל הנמצא לו עם לוי ושמעון החזיק שני חזקה:
תשובה אמת הלכה רווחת דטענינן ליורש וללקוחות קמ"ו ס"ו וא"כ בנד"ז אחר ששמעון החזיק שני חזקה טענינן ליה שראובן שמכר לו לקח מלוי ואח"כ מכר לו אלא שידוע דכל הטוען אני לקחתי מפ' צריך להביא ראיה שאותו פ' שמכר לו דר בה אפי' יום א' ואז מהניא טענת שמעון הא לא"ה לא כמ"ש בסי"ד ע"ש. וא"כ פשוט הוא דזה שדר יום א' דוקא אם היתה חזקתו מועלת אבל זה שאין חזקתו מועלת שהרי הוא שותף גם דירתו יום א' אינה מועלת ונשארה חזקת שמעון חזקה שאין עמה טענה והיא ג"כ לקמן סי"ז שאפילו יש למחזיק עדים שדר המוכר יום א' שהוחזק גזלן המוכר על שדה זו וכו' ע"ש משמע דדירת יום א' וחזקת ג"ש א' מהם ובמקום שלא תועיל חזקת ג"ש לא יועיל ג"כ דירת יום א' וכן היא בתשו' הרב בית יהודה סי' כ"ד וז"ל דהא דקי"ל דהבא מחמת ירושה אינו צריך טענה וכו' היינו שהחזקה היתה מועלת לאב וכו' אבל באותם שאין להם חזקה כגון השותפים וכו' בניהם ג"כ אין להם חזקה וכו' ע"ש שהאריך:
אלא שראיתי סיים שם דברים תמוהים מאד והוא שכתב וז"ל אבל לפי האמת כיון דטוען זה מודה שהמוריש הג' לא החזיק כה מעצמו אלא שבסיבת קנין באה שהרי אומר שקנאה מאחיו א"כ בטל דין שותפ' בנד"ז דהרי מודה דלא החזיק בה מכח השותפות. וא"כ הו"ל כנכרי בעלמא לגבי דידיה דמהניא ביה חזקה שיש עמה דאע"ג דבנד"ז לא היה לטעון המוריש אתה מכרת לי וכו' מ"מ יכול לטעון שקנאה ע"י האפוט' ודבריו ז"ל קשים ממני דמה בכך שהמערער מודה שהמחזיק בתורת קנייה באה לידו ס"ס המערער הוא צריך להביא ראיה שדר בה המוכר לו יום א' ודירת יום א' שלו לא מהניא ולא מידי שהרי הוא שותף. וא"ת שר"ל שכיון שמודה שזה ירד בתורת קנין הי"ל למחות ותיקשי לך בכל מחזיק ג"ש וטוען אני לקחתי מפ' למה נצריכהו שיביא עדים שדר המוכר לו יום א' אפי' לא יביא עדים נאמר למערער למה לא מחית אלא ודאי שכל חזקה שאין עמה טענה אף שהחזיק ג"ש בשופי אין חזקתו חזקה אף שזה לא מיחה דאמרי' למחזיק ס"ס במה החזקת. ואמת שבעיקר הדין זה יש לעיין בשלמא הא דתנן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ניחא כמו שסיימה המשנה א"ל מה לך ולשדה שלא אמר לי אדם מעולם זה ודאי אינה חזקה שהרי הוא שובר עצמו באו' שלא א"ל אדם מעולם אבל בהא דטוען אני לקחתי מפ' למה (ע"כ נמ"ך):