אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן קע

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן קע

סימן קסט

שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן היה נשוי עם דינה ושהה עמה כמה שנים ואחרי מופלג הוא קרה לו מקרה בלתי טהור והמיר טוב ברע ואע"פ כן שומר עצמו מכל הדברים הרעים מפתם לא יאכל ומכוסם לא ישתה ועדיין הוא נשוי עם דינה אשתו ונוהגת עמו כבנות ישראל בטומאת נדה וטומאת לידה אח"כ נתקוטטו ביניהם הבעל ואשתו הנז' ונתן לה גט כריתות והלכה ונתקדשה לשמעון דהיינו קדש ולא בעל ויהי ממחרת לא מצאה חן בעיני שמעון האשה הנז' ונתן לה גם הוא גט כריתות ותשאר האשה משני ילדיה ראובן ושמעון הנז' והיתה נודדת ללחם איה שכולה וגלמודה ויהי היום בא ראובן ורצה להחזיר גרושתו דינה הנז' כי ראה שכל העולם חשך בעדו וננעלו לפניו שערי אורה שמיום שגרש את אשתו נשאר מטולטל טלטולא דגברא ונשאר נע ונד ולא מצא מנוח לכף רגלו וקרוב שיכשל בנשג"ז. ונמצא שכל מה שטרח ושמר עצמו מלבד יהיה לריק. לישא גויה אינו יכול ישראלית אינו יכול ג"כ כי סכנה גדולה היא לכל העולם זולת זו שכבר נודע לכל גוים ויש' שהיא אשתו בעודו ביהדות משא"כ לישא אחרת שלא היתה אשתו מבלי ספק צעק יצעקו עליו באופן שאין לו תרופה בלתי זאת לזה יורנו המורה מה יהיה משפט האיש הלזה דל ורזה ויקיים נפש א' מישראל אם יכול לעשות אותה פילגש בלא כתובה ובלא קידושין כי להחזירה בכתובה ובקי' אינו מן הדין שהרי מקרא מלא הוא לא יוכל בעלה וכו' ותשובתך הרמתה מהרה תצמח:

תשובה כבר מילתייהו אמורה מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ולא יאכלו בשר תמותות נבילות אשר על כן נטפלתי לדין זה כאשר אבאר. מקרא מלא הוא במחזיר גרושתו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה והלכה רווחת שאפי' נתגרשה מבעלה השני מן האירוסין אסורה לראשון כמ"ש ריש סי' יו"ד דהלכה כחכמים בברייתא יבמות די"א ולא כר"י ן' כיפר דס"ל שאם נתגרשה מן האירוסין מותרת לא' אך להיות שנד"ז שבא לפנינו ננעלו בעדו שערי אורה ועולם חשך בעדו שמיום שגרש זאת האשה נשאר מטולטל בטלטולי דגברא ונשאר נע ונד לא מצא מנוח לכף רגלו וקרוב שיהיה נכשל בנשג"ז ומשום וכו' וכל מה שטרח ונצטער ושמר עצמו יהיה לריק ונמצא נאבדת נפש א' מישראל גם אם אמרנו שישא אשה יהודית ברור הדבר שלא ימצא וגם היא סכנה גדולה לישא זולת זו שכבר נודע לגוים כי היא אשתו בעודו ביהדות שאין להם קפידא כ"כ. משא"כ לישא אחרת שלא היתה עמו שבלי ספק צעוק יצעקו עליו האין בבנות הגוים אשה וכו'. באופן שאין לו שום תרופה אם לא זאת ולזה צדדנו צדדים אולי תעלה ארוכה לנפש א' מישראל ולו יהיה בדרך צר ודחוק כמלא נקב מחט סדיקית והוא זה גרסינן במס' קידושין פ"י יוחסין דע"א הכל מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קדש אינו לוקה מאי טעמא לקחתה כתיב עכ"ל. והביא זה הכ"מ ל' רבינו פי"א מה' גירושין דין י"ב ע"ש. הנה מבואר דמחזיר גרושתו לא הזהירה תורה אלא שלא יקח דהיינו קידושין ואם בעל אינו לוקה:

והנה יש לחקור בפילגש הנזכרת בתורה ובנביאים מה היא והנה מור"ם בסי' כ"ו הביא מחלוקת בזה דאם מיחד אליו אשה וטובלת אליו י"א שמותר והיא פילגש האמורה בתורה וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה עכ"ל:

והנה כל המפרשים פה א' חלקו על מור"ם במ"ש שי"א שאסור ולוקין הב"ש כתב שמהרי"ט כתב דהרמב"ם איירי במזומנת לזנות והב"ש כתב ונ"ל שמהרא"ש והטור נר' דליכא איסור כלל והביא ראיה מדברי הרא"ש עצמו שכתב דיכול לקיים פו"ר בפילגש וסיים וז"ל ונשמע מכל הני דעות דאין לוקין על פילגש אפי' האיסור אין מבואר בהדיא וכ"כ בח"מ דמהרא"ש והטור לא משמע שיהיה איסור בפילגש יעו"ש. ולקוצ"ד ואם היא כאין נגד רבותינו החולקים בדבר זה נ"ל דיש ראיה מפורשת דאין איסור בפילגש ממה שמצינו לרז"ל תקנו נישואין ליתומה קטנה ולרבנן צריכה מיאון ולר"א הרי היא כמפותה וכו' כדאיתא ביבמות פרק ב"ש דק"ז ע"ש ואם באמת יש איסור בפילגש איך התירו חכמים ותקנו נישואין ליתומה קטנה דאין ב"ד רשאין לעקור דבר מן התורה בקום עשה לבא עליה בלא קידושין אלא ודאי דאין איסור כלל בפילגש כשמיחד אותה ובודאי שהכרעתי כאין נגד דברי רבותינו החולקים אך מ"מ נראה שיש לעשות מעשה כדעת רבותינו הגדולים הראב"ד והרמב"ן ז"ל וראיותיהם חזקים מפשטי הכתובים כמ"ש הרמב"ן ז"ל וז"ל שמצינו לגדולי ישראל שנשאו פילגש כמ"ש ועיפה פילגש כלב וגם דהע"ה ושלמה בנו ע"ה נשאו פילגשים ולא מצינו בתורה הפרש בין מלך להדיוט וגם כתב ותזנה עליו פילגשו ואלו היתה אסורה לא היה הכתוב קוראה אשתו כמ"ש ויקם אישה וילך אחריה וגם הוא היה מתבייש בזמתו עכ"ד. ורבינו בכ"מ כתב וז"ל ואין מכל זה תשו' לדברי רבינו דאיכא למימר דהנך פילגשים היא אמה העבריה אחר יעוד עכ"ל והנה לא השיב רבינו הכ"מ ז"ל על קו' הרמב"ן שלא מצינו הפרש בין הדיוט למלך דודאי שלש מאות פילגשים שנשא שהע"ה לא היו אמה וכו' וגם דהע"ה עשר נשים שהניח לשמור הבית שלא חשש רבינו הכ"מ לזה דהרמב"ם יאמר שיש חלוק אך התי' עצמו לא הבינותי דהרמב"ם ז"ל לא אמר שאמה העבריה תקרא פילגש שהרי היא ודאי כאשתו לכל דבריה כסותה ועונתה לא יגרע וגם הבא עליה ודאי הוא כבא על א"א וחייב מיתה משא"כ בפילגש אך הרמב"ם ז"ל ר"ל שאין היתר להדיוט ליקח אמה בלא קידושין לא באמה העבריה אחר יעוד ואף שכסף מכירתה הוא במקום כסף קידושיה מ"מ אינו מקדשה להדיא וכ"ש לבנו שלא נתן כלום אלא גזירת הכתוב שנקנית לו בלא קידושין ומ"מ אינה נקראת כלל פילגש א"כ ראית הרמב"ן מגדולי ישראל שנשאו פילגש כמ"ש ועיפה אשת כלב ראיה גמורה שהפילגש מותרת להדיוט. ולקוצ"ד יש דוגמא לראית רבינו הרמב"ן מהכתוב ולבני הפילגשים אשר לאברהם לדברי רז"ל שקיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה והנה נשא פילגש ולא שייך הכא תשובת רבינו הר"מ ההיא אמה העבריה אחר יעוד דהא קי"ל אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג וכ"ש שבימי אאע"ה לא היתה כלל אמה העבריה רק שפחה כנענית ומוכרח דפילגשים אינה אמה העבריה באופן שס' הראב"ד והרמב"ן חזקה היא סברת רוב הפוסקים האחרונים וכתבו יש לפסוק הלל"מ וכ"ש שהסברא האחרונה לא מצינו מפורש במקור שממנו חוצבה ולא שבקינן הודאי ונתפוס הספק ובזה מצאנו רפואה לזה האיש כיון שמחזיר גרושתו אינו אסור אלא דרך לקיחה אסרה תורה יוכל זה האיש להחזיר גרושתו בלי קידושין רק שתספור ז' נקיים ותטבול ותהיה עמו כאשתו לכל דבר והיא היא הפילגש שאמרה תורה ואף די"ל דמ"ש שמחזיר גרושתו אינו לוקה מ"מ איסורא איכא דמדרבנן אסורה יש להשיב חדא דודאי אמרינן אינו לוקה הא איסורא איכא י"ל דהיינו באינו מייחדה אליו אבל אם מייחדה אין מלקות ואין איסור דהא עיקר האיסור מדכתיב לא יוכל וכו' לקחתה דוקא לקחתה אבל בעולה לחוד לא מצינו מפורש שום איסור ומהיכן נאסור וא"ת מדרבנן לא מצינו איסור זה בדברי רז"ל ולא נחדש איסור מדעתינו. ויש ארוכה עוד ללמוד היתר ממ"ש הרא"ש והביאו מור"ם בסי' הנז' יו"ד שאם היתה אשה פילגש ומיוחדת אליו ונשאת לאחר וגירשה יוכל הא' להחזירה והוא בתשו' הרב הגדול מהר"ם פדאווא סי' י"ט ראובן היתה לו פילגש והשיאה לאיש וגרשה בעלה אם יכול ראובן להחזירו לפילגשו כדי לקיים פו"ר כי הבן הא' שילדה לו פילגשו טרם שהשיאה מת ואין לו עוד זרע וכו' והשיב הלא לדעתי אין כאן בית מיחוש לדמות נדון זה למחזיר גרושתו דדוקא היכא דאיכא קידושין מא' אז קול קידושין יש לחוש לזה וסיים וז"ל ורחוק לבדות מלבנו איזו תקנה או גזירה שלא מצינו בש"ס עכ"ל. מינה נר' להביא ראיה להפוך שאם היו קידושין בא' ונשאת וגרשה מותר להחזירה לפילגש ואף שיש לומר לגזור מדרבנן הם דברי הרב שרחוק לגזור גזירה שלא נמצאת בש"ס ואמת אגיד כי לא בדעתי לכתוב היתר בדבר שנר' תמוה היתרו והוא מילתא חדתא שלא נזכרה מפו' בדברי הפוסקים. אך כבר הקדמתי שלהציל נפש א' מיש' שלא יטמע בגוים ראוי להעמיד הדבר על ד"ת ואפי' אם היה איסור דרבנן נוכל להתירו משום הצלת נפשות וכה"ג כתב הב"י בא"ח ובש"ע ס"ס ס"ו מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה וכו' אפי' חוץ לג' פרסאות וכו' וכתב הב"י על זה אפי' למ"ד ג"פ דאורייתא דלגבי שלא תמר ותעבור כל ימיה חילול שבת הוי זה איסורא זוטא דמוטב לחלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות הרבה עכ"ל. ה"נ נאמר בנד"ז אפי' היה איסור דרבנן כדי שלא יטמע בין הגוים נתיר לו איסור דרבנן. ואמת שלענ"ד נר' דברי רבינו לא הבנתי דלא התירו שבת אלא מפני פקוח נפש ממש שלא ימות אבל שלא להמיר צע"ג וראיה להתיר איסור דאורייתא כ"ש בזה דלפמ"ש אין כאן איסור כלל ואמת שראיתי בתשובת הרדב"ז שאסר הפילגש להדיוט והאריך ויש לי תשובה על דבריו ז"ל ואכן בשעת הדחק נלע"ד שיש לסמוך על מ"ש:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה