משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קנה
שאלה מהו שעור הקנס הנהוג בזמנינו זה אם נכנס החתן לבית הכלה והחוזר בו אם צריך לפרוע ההוצאות מלבד הקנס תשובה הקנס הנהוג ופשוט בזמנינו אינו כ"א ארבעים אוקיות אם נכנס החתן לבית הכלה ואין חוששין לגבות המטבע שהרי המנהג פשט בכתובות שאע"פ שהמטבע שלנו חסר כמטבע הא' של מלכות פאס אפ"ה פוחתין שתות בכתובות הא' שלנו של עז"ר וכן בפאס עדיין פוחתין שתות שאין זה תקנה כ"א מנהג ואין הולכין אלא אחר המנהג ובענין ההוצאות לא כתב הרמב"ם ז"ל זה אלא בחזרה בה הכלה ומנהג הוא שהחתן מוציא הוצאות אבל בחזר בו החתן אין מנהג פשוט שיוציא אבי הכלה כי אם רצה יוכל להספיק במה ששלח לה החתן שהרי מנהג פשוט שהחתן שולח לכלה פירות ומגדים עם מים שרופים ואבי הכלה יוכל לספק בזה אלא שרוצה להרבות סעודה למיודעיו כדרך שאכל אצלם ואין החתן חייב בזה:
ועוד לא דמי להך גרמא של הוצאות החתן להוציא אבי הכלה שהחתן שהוא המשדך והוא בעל דבר מוכרח במעשיו להוציא הוצאות אבל באבי הכלה מי יכריחנו להוציא ואפי' הוצאות החתן קרא ערער חזק מאד רבינו הראב"ד מההיא דזרעוני גנה אלא שהאחרונים יישבו דברי הרמב"ם בדוחק והבו דלא לוסיף עלה בהוצאות החתן אמרו ולא בהוצאות אבי הכלה שהוא חיצוני לדבר ואין לו הכרח להוציא:
ועוד מה שהעידו העדים שע"צ הפחות הוציא ק"י אין זה עדות רק אומדנא ואינו מועיל כלל כמ"ש מרן דוקא בעדות אבל בשבועה אינו יכול להוציא וכו' משמע דכ"ש בהערכה לצד הפחות דמהני בסי' שע"ה הכא לא מהני דדוקא אם היה יכול להוציא בשבועה כמו בסי' שע"ה ביורד ברשות אם אמר ישומו בפחות שבשערים שומעין לו אבל היכא דשבועה לא מהניא כמו הכא גם שומא לא מהני רק עדים (ומ"מ בדברים המוכרחים ונוהגין לעשותם כל העם מהני בהו שומא כגון מה ששולח החתן לכלה מים שרופים ומגדנות סגי בשומא כי זה כל העם עדים שכך עושה ואין זה שומא רק עדות גמורה. מבי"ן):
ועוד שמעתי שהקנס הנהוג נכלל בו ההוצאות כן שמעתי משם מהר"ר אליהו הצרפתי ז"ל שאני הקטן בימי חרפי כתבתי פסק לא' ליתן קנס והוצאות וכשבא ליד החכם הנז' דחהו בב' ידים ואמר לא יתן אלא קנס דוקא. וכזה נר' קצת שכל העושין קנס עשרה מתקלים שאין תובעין הוצאה כלל וה"נ בקנס הנהוג י"ל כן:
ושו"מ בס' א' מכ"י שכתוב בו הסכימו כל חכמי הדור ובטלו ההוצאות לגמרי ולא יתן כ"א קנס וחתום מהר"י אב"ד. ומ"מ לא הודיתי אני הקטן לזה. גם הכניסה של החתן אני מסופק בה מזה כמה שנים די"ל דוקא כמנהג קצת שאחר השידוכין נכנס החתן ועושין לו כסא אצל הכלה וסועד שם. מכל זה נראה שיש להקל גם בקנס גם בהוצאות ובפרט שהוא להוציא ואין להוציא ממון אלא בדבר ברור כשמש (צ"ע דהשומא הויא בעדים דהא אם אינו רוצה לישבע או אם אינו יכול עושה שומא. וכן הוא לפי האמת דשומא בפחות שבשערים בין בדברים המוכרחים בין שאינם מוכרחים הוי עדות והשומא שישומו היא לפי בני אדם שהיו אצלו ולפי התבשילים שהיה עושה הוי הכל עדות גמורה ודוקא שבועה לא מהני משום דאין זה מהנשבעים ונוטלים ונראה כוונת הרב שלא ישומו שזה לפי עושרו יוציא וכו' דאיפשר שלא הוציא כלום לכן צריך שיעידו עדים תחלה התבשילין והנכנסין והיוצאים ואז ישומו אותם ומ"מ בדברים המוכרחים א"צ עדים רק שומא לבד זו היא דעת הרב זלה"ה. מבי"ן):