משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קנב
שאלה המלך יר"ה הלך לעשות מלחמה עם פלשתים וכשהתחיל לצור עליהם עמדו על נפשם והבריחו חיל המלך והעיד גוי אחד מסל"ת שפ' נהרג שדקרו בו חצים עד שנפסק ממנו החיות אם זה כמו מת במלחמה דצריך לו' קברתיו או לא:
תשובה כאן לא הוי מלחמה ממש דמעולם לא היתה מלחמה כי כשהתחילו לצור עליהם מיד עמדו על נפשם והבריחו הלוחמים מעליהם וקודם יש לומר דאפי' היתה המלחמה ממש הנה כתב מרן סי' ל"ג ס"נ בא עד אחד ואמר אני ראיתיו שמת במלחמה ואם אמר קברתיו תנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא עכ"ל. כנראה מכאן דמה שצריך קברתיו בכאן אינו אלא דרבנן דהוה לי' שטבע במים שאל"ס דאם נשאת לא תצא משום דהוי דרבנן ואח"כ כתב מור"ם בהג"ה דכותי המסיח לפי תומו במלחמה צריך שיאמר מת וקברתיו ויש מקילין בזה עכ"ל ולכאורה נראה דכיון דאין כאן אלא איסור דרבנן בעד אחד עצמו יש לסמוך על המקילין דהו"ל ספיקא דרבנן וכ"ש למ"ש משאת בנימין הביאו הח"מ ס"ק ל"א דבכל מקום דאיכא פלוגתא דרבנן אזלינן לקולא. ואף שהרב בח"מ הכחיש בעל משאת בב"ש כתב שכ"כ מהרא"ם וסיים שבטור בשם תשובת מהר"מ ותשו' ר"מ מטראני סי' קפ"ח פוסקים לקולא ונראה דבזה דהוי מלתא דרבנן כמ"ש אף הח"מ מודה דבפלוגתא דרבנן אזלינן לקולא ויש לסמוך על מקילין אלו אף שהרב בח"מ כתב שאין לסמוך על מקילין אלו לסברת הב"ש והט"ז סומכין וכו' ואיך שיהיה הרי צד אחד היתר ונ"מ לעשותו צניף כמ"ש לקמן. הצד הב' כתב המרדכי אחר הבעיא דעד אחד במלחמה וז"ל וכל מה שאמר שאין נאמן במלחמה כגון שהיה הולך להלחם להרוג או ליהרג והיה בתוך המלחמה אבל אם הלך בדרך סמוך למערכת המלחמה לקנות שלל ודאי בהא לא אמר בדדמי וכו' ע"כ. והביאו הרב בהג"ה סמ"ח לגבי אשה ופשוט הוא דה"ה לגבי עד אחד שהרי המרדכי הביאו לגבי ע"א והג"ה לרבותא כתבה אותו לגבי אשה (ופשוט הוא דה"ה לגבי עד א') דלא מהימנא אפי' בקברתיו מדברי הרב נראה דדוקא בהולכים להלחם. ונראה טעמו דהחששא דעד אחד הוא שמא העד אומר מכיון שהלך להרוג או ליהרג וראה הרוגים א' ואחרונים אומר מסתמא גם הוא נהרג אבל בהולכים לקנות שלל לא יאמר עליו העד מת בדדמי שודאי נהרג כי אין כאן אומדנא ולא תעלה בלבו אומדנא זאת. ועוד י"ל דרך אחרת דהכל חוזר על העד שהעד שאינו הולך להלחם אינו נבהל על נפשו אלא שמסוף לשון המרדכי אין נראה כן ואין להאריך. ואיך שיהיה בנד"ז שלא נהרג במלחמה וגם לא היתה מלחמה וכ"ש שלא הלך להלחם נאמן ע"א אפי' בלא קברתיו וכ"כ בקו' העגונות סעיף ת"כ בשם הרב צמח צדק וז"ל סתם מלחמה דמיירי בה ש"ס היינו מלחמה שעורכים על השדה מחנה מול מחנה וזורקים חצים ואבני בליסטראות ויריאה הוא למינטר ולמחזי. אבל במקום שהוא מינטרי ומחזי נאמנת לומר נהרג עכ"ל:
והגם שהרב שם סעיף ת"ר וז"ל ועוד מאן לימא לן דלא בעי קברתיו במלחמה קטנה. וראיתי מהריב"ל כתב איפשר דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו וא"כ לא החליט הדבר עכ"ל. מ"מ מדברי המרדכי שהביא הג"ה נר' דבמלחמה קטנה לא בעינן קברתיו כדברי הרב צ"צ הנז'. וכ"כ בהגהות מרדכי וז"ל והוי ממש כי ההיא דנפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת. ופירש"י וז"ל התם כדרב אידי בר אבין כלו' הכא כיון דבמלחמה קטנה דאיהי הויא בהדיא לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפייא מלסטים עכ"ל. והוא פסק מר"ן בסי' סנ"ד אמרה נפלו עלינו לסטים וכו' נאמנת עכ"ל. ואע"ג דהתם באשה דכלי זיינה עליה היינו בהיכא דאמרה נפלו עלינו לסטים שהיתה היא במעמד אבל בנד"ז לא כן אמר אלא שראהו מת ואם ירצה יראה להם מקומו ובזה כל דמפקיה ממלחמה גדולה תו לא חיישינן:
וצריך להבין ספיקו דמהריב"ל ז"ל מה הוא ואפשר שמסתפק שמא לא אמרו בגמ' אלא דנאמנת האשה והיינו ע"י קברתיו ור"ל אע"ג דבמלחמה גדולה לא מהני אפילו קברתיו במלחמה קטנה מהני אבל מאן לימא לן דלא בעינן קברתיו כלל. ונר' מדברי המרדכי דספיקו של מהריב"ל פשיטא ליה להמרדכי דבנדון דידיה לא אמרה קברתיו ואעפ"כ פשיט מהא דנפלו עליה לסטים דנאמנת וסובר דכיון דמפקת משם מלחמה הו"ל כמת על מטתו דלא בעינן קברתיו לדעת החולקים על הרמב"ם וכוותיהו נקטינן וכמ"ש בקונטרס העגונות סי"ד וסקט"ו ע"ש. וגם מ"ש הרב ח"מ ס"ק ק"ז דיש לפקפק דכל שאינה אומרת מת על מטתו אלא אמרה נפלו עלינו רחוק מן המלחמה אז אינה נאמנת וכו' ע"כ במרדכי שהבאתי למעלה פליג ע"ז וז"ל ואם מת או נהרג ברחוק מקום שלא היתה בו מלחמה היינו כמת על מטתו עכ"ל הרי להדיא הפך מדבריו ז"ל. וכן נקטינן וכמ"ש בהגה סמ"ז וגם אין לפקפק בעדות זו דלמא אמר בדדמי כיון שראה הגוים דוקרים בו חצים חשב שודאי מת והגם שאמר חתא די נקטעת מנו י"ל שזהו לפי ראות העין וכמו שפקפק כיוצא בזה בח"מ בתשו' הנז' הא ליתא דהרי העיד תחלה סתם קטלוה וגבי אלא שסיים שלא הניחוהו לפרפר אלא שהכוהו ברומחים עד שנפסק ממנו החיות: