משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קנ
שאלה ראובן היה לו מחצית בית המטבחים ונתן אותה לבן אחיו ע"מ שלא ימכור ולא ימשכן ועבר ומשכן לצורך הוצאות לתיקון בית המטבחים:
תשובה התנאי שעשה מהר"ש ז"ל שלא ימכור ולא ימשכן ועבר ומשכן יש להסתפק אם עבר ומשכן אם נתבטלה המתנה לגמרי וחזרה ליורשים או נאמר שיתבטל המכר ותתקיים המתנה דזה הוי דעת הנותן שלא יחול עליו שום שעבוד ואף שמשכן משכן מה שאינו שלו דנראה דכיון שהתנה שלא ימשכן בתנאי וע"מ ודאי כיון דעבר ומשכן נתבטלה המתנה מעיקרא וראיה לזה סי' ר"ז ס"ה מי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתתן מקח זה לפלוני וכו' ואם לא קיים התנאי ומכרו לאחר או שלא מכרו ולא נתנו בזמן שקבע לו לא קנה עכ"ל. הנה רבינו ז"ל עשה ב' ביטולים או שמכרו לאחר או שלא מכרו לאותו פ' בזמן שקבע לו ונראה דהביטול הא' איירי בשלא קבע לו זמן למכירת אותו שאם לא מכרו לאחר הזכייה שזכה לו קיימת שכל זמן יכול לקיים תנאו למוכרו לאותו פ' אך כשמכרו לאחר בזה ניכר שבטל תנאו דשוב לא יוכל למוכרו לאותו פ'. והנה ודאי המכירה שמכר לאחר היא בטילה שהרי לא זכה אלא ע"ד שימכרנו לאותו פ' ועכ"ז אמרי' כיון שמכרה לאחר מיקרי עובר על התנאי ופקעה הזכייה שזיכה לו מעיקרא וה"נ דכוותיה. וכ"נ עוד מסי' רמ"א סי"א ראובן נתן ממונו לב' בניו וריבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאי ע"מ שלא יוכל א' מהם למכור ועמד הגדול ומכר נתבטלה המתנה מעיקרא ע"ש והוא מתשו' הרא"ש כלל פ"א. ודמי ג"כ להא דכתב הרא"ש שם דההיא דאתרוג דאם אמר ע"מ שתחזירהו לי והקדישו אינו מוקדש וכתב הרא"ש וז"ל פי' ואינו מוקדש דכיון שלא נתקיים התנאי לא נתקיימה המתנה ואין בידו כח להקדיש עכ"ל. הרי דאע"ג דהקדש בטל ס"ס לא נתקיימה המתנה וזה ברור:
באופן שמצד זה נראה פשוט דכיון שעבר על התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא אלא שטען הר"מ שהמש' שמשכן היתה לצורך תיקון בית המטבחים ולא היה התנאי אלא אם ימשכנה לצורך עצמו. ונראה דגם בזו אין טענתו טענה וס"ס משכן דלא היה שום חילוק בדבר כי רצה הרב ז"ל שתהיה נקראת על שמו ויזכר תמיד הנותן ואף אם תתקלקל יניחנה כך או יתקן אותה משכירותה או ימשכן קרקע מקרקעותיו ויתקנה. ואיך שיהיה התנאי אין לו לבטלו וכל שכן שכל הבנינים שיש בה הם לתוס' טובה כי הנאתה כשהיתה חריבה כך הנאתה כשהיא בנויה אלא שיש קצת יפוי כח ואותו היפוי כח יעשנו משלו אם רצה אבל עכ"פ לא ימשכן ולא ימכור ואם מכר או משכן בטלה המתנה מעיקרא. ושמעתי ביום אתמול כי יעבור כשהרגיש הר"מ במעשה שעשה הלך אצל הממשכן לו ופייסו שהסיר המשכונה מעל הבית מטבחים ועשאה על קרקע שלו ונר' דזה לא יועיל דכיון דמשכן ועבר על התנאי מה יועיל מה שעשה אח"כ שכבר נתבטלה המתנה ולא הועיל זה אלא לחזק ידי הממשכן שלא ישארו מעותיו פורחים באויר. והגע עצמך באומר ע"מ שלא ימכור והלך ומכר וחזר וקנה אותו מי נימא דכיון שקנה תחזור לו הקרקע פשיטא ופשיטא דלא. ולענין השטר מכירה שהר"ד מכר להר"ש אחיו פשוט הוא שהוא כמאן דליתיה דהלכה רווחת מפיהם ולא מפי כתבם סי' כ"ח סי"א ואין לך מפי כתבם גדול מזה. ונראה דאפי' לר"ת ז"ל המכשיר בעדות מפי כתבם אם לא היו אלמים מודה בנד"ז שכבר מתו העדים דהוי כאלמים דבשעה שהוזקקנו לעדותם כבר מתו. וענין השטר כתבו בסי' ס"א ס"ב ובסי' מ"ו ס"י ע"ש בהג"ה ובסי' קמ"ו ס"ה בהגה ויכתבו בל' שליחות פ' הע"ע לכתוב לו שמיחה אבל לא יכתבו שמענו שמיחה דהוי עדות מפי כתבם ע"ש והוא עצמו שכתבו בנוסח ראו ראינו. ואמת שהשכל יגזור שכיון שהעדים ת"ח מעידים שראו עיניהם השטר כו"ח כראוי מה נשאר עוד ובפרט שהמקבל מחזיק בכח הנותן והנותן גברא רבה חש ליה לגזול ולהאכיל והוא נותן בפי' המחצית וה' אמר עפ"י שנים עדים ודרשו רז"ל מפיהם ולא מפי כתבם אלא שהרואה יראה שאפ"י לפי משפט השכל הכתי' ההיא לא תועיל שכתבו סתם שהעדים הם ר"פ ור"פ ולא סיימו אם נתקיימו העדים או לא נתקיימו ואפי' נתקיימו אם נתקיימו במותב תלתא כדין קיום או לא ולפחות לא כתבו שהכירו חתימות העדים באופן דבין לפי משפט השכל בין לפי משפט התורה על הכל כתיבה זו כמאן דליתה דמיא ואין לנו כ"א לחקור על חזקה זו שהחזיק המקבל זה כמה שנים אם תועיל לו או לא תועיל לכאורה נר' שהחזקה תועיל לו: