משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קמ
שאלה ת"ח בעיר תאגא היה ממונה לדיין מצד אבותיו ומצד הקהל ונשא חן בעיניהם בלימודו והנהגתו ונתנו לו שררת בה"כ שהיא של הקהל והיה נוהג טובת עין עם אחיו הקטנים ממנו ושוב מת והניח בנים קטנים ונכנסו אחיו במקומו ונוטלים הנאת הבה"כ בהסכמת הקהל ויש להם ת"ח אחד מלמד תשב"ר ורוצה לקום מהלימוד לפי שאין מספיק לו לפרנסתו ורצו קצת מהקהל ליתן לו מנת מבה"כ להסתייע ונפל מחלוקת בין הקהל ע"ז מהו הדין:
תשובה עלתה לפנינו צעקת קצת מיחידי הקהל תאגא לאמר אמת כי לפנים היה עליהם חכם ממונה לדיין מצד הקהל ומצד אבותיו הוא החכם הר"ר יהושע בן גוני ז"ל ונשא חן בעיני הקהל בלימודו והנהגתו ועל כן אף שהיה מוחזק בשררה מצד אבותיו עוד חדשו לו הקהל ומינוהו לדיין עליהם ונתנו לו שררת בה"ך שהיא של הקהל ונתנו אותה לו ליהנות בה לפרנסתו ולפרנסת בני ביתי והיה נוהג טובת עין עם אחיו כה"ר מנחם וכה"ר יהושפט שגם הם יש להם ריח שררה מאביהם ושלח רי"ש ב"ג הנז' הכתב ליד בתי דינין וחתמו עליו לבל ישיג שום אדם גבול ר"י הנז' והן היום נלב"ע הרי"ש הנז' וחל"ש והניח בנים עדיין אינה ראוים למלאות מקום אביהם ואחיו של הרי"ש הר"מ וה"ר יהושפט החזיקו בשררת אחיהם בהכנסת בה"כ ונוטלים הנאותיה הם ויורשי רי"ש הנז' בהסכמת הקהל ועמדו קצת יחידים מקהל תאגא ואמרו כי יש אתם ת"ח הגון מלמד תשב"ר בעירם הוא החכם כהה"ר סעדיה אלהבוז שקד על למוד התשב"ר לא ימיש מתוך האהל כי אין לו עסק אחר ואך כאשר צר לו כי למוד התשב"ר אינו מספיק לו הוא מחשב לקום לעשות איזו עסק להתפרנס בו והקצת יחידים אומרים כי אם יקום כהר"ש ממלאכתו יגיע להם נזק כי ישארו בניהם משולחים כאשר העידו העדים ע"ז כי הר"מ וה"ר יהושפט אין לימודם מועיל להם כי יש להם עסקים אחרים אך בזאת נתרצה להם הרס"א הנז' לתת לו מנת מבה"כ להסתייע בה לפרנסתו ואז ישב ללמוד עם התשב"ר וכת מהקהל אומרים שאין להם רשות ליתן מהנאת בה"כ זולת אחי כהה"ר יהושע הנז'. ולזה נראה לנו שמעיקר הדין אף ששררת בה"כ נתנוה לרי"ש וזרעו מ"מ ודאי לא נתנו לו אלא בהיותו חי ומועיל להם בדיינות ולפשר בין איש ובין רעהו והיה שכרו הנאת בה"כ אבל כשנלב"ע ואין מזרעו עושה מעשהו פקעה המתנה ורשאים הקהל ליתנה למי שיראה בעיניהם שיש בו תועלת לצבור שהרי בה"כ של הקהל היא והיא מיוחדת לענין זה ליהנות בה מי שמוטל עליו צרכי צבור ואם לא יוכל על זה יתנו הצבור למי שיראה להם. ולכן בנד"ז טענת הכת הב' האומרים לתת הנאותיה למי שילמד להם תשב"ר וכשיתנו לו מנת מהבה"כ יהיה שקד בלמוד תשב"ר טענתם נכונה ועצה טובה. אך לפי שהקהל נעשה לב' כתות נראה לי להשקיט ריב ומדון שיטול הרס"א רביע מהנאת בה"כ והג"ח יטלום אחר רי"ש הנז' וינהגו טובת עין עם יורשיו וכאותה שאמרו היה הבן קטן משמרים לו המלוכה עד שיגדל ואע"ג דההיא שמירה בעלמא בלא שיטול שום הנאה כי ההנאה נוטלה העומד למלכות במקומו והכונה בשמירה זו היא לומר שכשיגדל יחזור למקום אביו ולא נדחנו וכמו שעשה יהוידע ליואש ששמר לו המלכות פי' דכשהיה ראוי למלכות העמידה אבל כל זמן שהיה קטן אין לו שום הנאה מהמלכות ואין מחויבים הצבור ליהנות לו שום הנאה מהמלכות מ"מ ראוי והגון הוא לתת לו הנאה מבה"כ ולחנכו עד שימלא מקום אביו ומ"מ זה הר"ס יטול רביע והקהל יש"ץ לאהוב שלום ולרדוף שלום לא יעכבו בזה וכל המעכב בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו כי מעורר מדנים ומרבה מחלוקת כי עכ"פ כשלא ירצו לעשות זה הרשות ליחידים שחפצים בו לעשות בית א' כעין בה"כ או להתפלל עמו כל החפצים בו וממילא תגדל המחלוקת והקולר תלוי בצואר המעכבים ודינם ואנחנו נדע מה נעשה להם ולשומעים ינעם ועליהם תב"ט: