משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קיג
שאלה ראובן משכן חזקת חצירו לשמעון ומנהג החזקה לפעמים דרים הגוים בעלי הגוף בחצר ואבדה חזקת החצר כל זמן היותם דרים ואם יעלה בלב הגוים לצאת חוזרת החזקה לישראל ולזה כשמשכן ראובן לשמעון והעמיד לו שוכר התנה על השוכר הן ידורו הגוים או לא יפרע סך כו"כ עכ"פ ונשאלתי אם יש בזה איסור רבית או לא:
תשובה נראה ודאי דרבית קצוצה הוי שהרי החיוב השוכר הוא פורח באויר ול"מ אם דרו הגוים פשיטא דפקע אלא אפילו לא ידורו וכו' ואין זה דומה למש' בסי' עק"ב ס"ב ואם נותן לו דבר קצוב כדי שיקבל אחריות מנפילה או שריפה יש מי שאוסר עכ"ל. וכתב הש"ך דזהו למאן דס"ל דטעם ההיתר משום דאם שטפה הנהר אינו גובה משאר נכסים אבל להפוס' שכתבו הט' וכו' משום שאין כח ביד המלוה לגבות חובו שרי עכ"ל. וא"כ לכאורה גם בכאן שרי דהא טעמא דהתירא כמ"ש בס"א אך זה אינו דאח' שכתב בש"ע הוא על הקרן שמקבל עליו שאם נפלה או נשרפה יפרענו בקרן שלו משאר נכסים וע"ז כתב הש"ך מ"ש. אבל בנד"ז שאח' היא על הפירות שאפי' תפול או תשרף יהיה מעלה שכר על האויר זה פשיטא ופשיטא דאיסור גמור הוא לכ"ע. אלא שצריך לחקור אי הוי אבק רבית או רבית קצוצה ויש לדמות זה להא דסי' ק"ס סכ"ג המלוה מעות ע"מ כל מלאכה שתבא לידו יתן אותה למלוה לעשותה אסור ע"כ וסיים בהג"ה דלמ"ד דטובת הנאה ממון הוי ר"ק עכ"ל. הרי דאע"ג שאפשר שתבא לידו ואפשר שלא תבא אפ"ה למ"ד טובת הנאה הוי רבית קצוצה ומכ"ש וק"ו בנד"ז דהוי ממון גמור דאם ידורו בה גוים כל מה שיתן הוי ר"ק וא"כ אף שלא ידורו בה גוים מ"מ כיון שתנאי באיסור כל מה שיתן הוי ר"ק. ולפי"ז נראה בנד"ז שכבר פרע ק' בפירות שלה ופרע פירות שנשאר סך קק"ם י' כולם יתנכו מן הסך התק"ם רי"ס קק"ס צ"י ולהיות שכתוב ע"ג נפרע ק' כלפירות לא ידענו באיזה זמן פרע וכמה נתן פירות מ"מ לפחות נתן חדש א' נתן בסך כ"י ולפי מ"ש דהוי ר"ק גם הוא יתנכה מסך הקק"ם צ"י רי"ס קק"ם ע"י ואף די"ל דאפשר פרע יותר וצריך לנכות יותר מ"מ מספק לא מרעינן לשטרא ואין לנכות אלא מה שהוא ברור זה נלע"ד. ולפי שכתב לי חכם א' ממתא רבא"ט תמה עלי ואמר שכל שטר מש' שלהם כך כותבין בהם יען שהחזקות הם בידם רפוים שלפעמים רבות יוציא הגוי בעל גוף הקרקע את ישראל ודרים בה הגוים ואלולי לא היו כותבים כן ידורו או לא ידורו הויין מניחים מעותיהם על קרן הצבי ורגילים לעשות כן בפני חכמים שעברו רבים וכן שלמים ולא מיחה שום אדם עם היות שודאי עכ"פ איסור יש ועדיין התמיהה במקומה עומדת מ"מ ספק עלי הענין ולא אסמוך על דעתי: