משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן צ
שאלה ראובן ושמעון שותפין בבית אחת ולאחר זמן החזיק בה ראובן א' מהשותפין זמן מה ומכרה ללוי והחזיק בה שני חזקה ועמד שמעון השותף לערער עליו והשיב שלקחתיה מראובן שותפך ואפשר שהוא קנה ממך:
תשובה פשיטא שהחזקה חזקה גמורה היא דאין לומר בזה שותפין אין להם חזקה דזה הלוקח מעולם לא היה שותף עם שמעון המערער אך צ"ע דעם היות דיש לו חזקה צריך טענה ועם היות דכה"ג קי"ל טוענין ללוקח שאו' לקחתי מפ' טענינן לי' שאותו פ' קנה מהמערער כמ"ש סי' קמ"ה סי"ד אך בעינן שיביא עדים שאותו פ' דר בה חד יומא וא"כ יש לומר דדוקא אם אותו פ' חזקתו של ג"ש חזקה גם דירת יום א' חזקה והכא שטוען שהשותף דר בה יום א' כי היכי דחזקת השותף אינה חזקה גם דירתו אינה דירה ועוד יש לומר דדוקא חזקתו הוא דאינה חזקה כיון שהוא במקום שטר בעינן חזקה שאין לתלותה בשום דבר ולזה בשותף דיש לתלות שמא עשו כך כמ"ש שזה ידור כו"כ שנים וכו' אינה חזקה אבל דירת יום א' דאין בה שום הוכחה רק עשה לטעותו מהניא אפילו דירת השותף ומספרו נראה כן והוא דיש להקשות דבמשנה תנן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי דבר מעולם אינה חזקה עכ"ל. ומינה למדו דאם אמר לו לקחתי מפלוני סתם הו"ל כאלו לא אמר לי דבר מעולם הגם דיש לחלק דשאני התם שהרי מודה בודאי שלא קנה כלל ובודאי שהיא גזולה אבל היכא שאומר בתורת מקח באה לידי היה לו לטעון שמא אותו פ' קנאה ממנו כיון שהחזיק הוא ג"ש וצ"ל דלא מחשבינן ליה טענתו טענה אלא היכא שאותו פ' היה לו שייכות בה ויש עדים הא לא"ה מחזיקין אותו בחזקת גזולה בידו דהו"ל כמי שאמר שלא אמר לי אדם דבר מעולם וכך מוכרח אעפ"י שיש לדחות. ולזה נראה בנד"ז דאף שהמוכר שדר יום א' הוא שותף אם יש עדים שדר בכולה וכ"ש אם לקח שכי' כולה הוי טענה למחזיק ג"ש לטעון פ' שותפך מכרה לי כולה והרי עדים שדר בכולה. ויש להביא ראיה לזה מדברי הגה"ה סי' קמ"ו סיו"ד אשה שהחזיקה בקרקע בעלה לאחר מותו וכו' ואח"כ החזיק הוא ג"ש וכו' שנפל לאמו וכו' ע"כ. וממה שכתבה הג"ה אשה שהחזיקה משמע שזו היא טענת הבן שהוא החזיק ג"ש ואמו נתנה לו והיא ג"כ החזיקה זמן מה ומהני ומ"ש אח"כ שנפל לאמו בכתובתה הוא שכן טוען מאומד שהרי התם אין חזקת אמו חזקה כמו שסיים בהג"ה דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה ועכ"ז מהני חזקת היורש. ושוב ראיתי בתשו' מהרי"ט סי' כ"ו שכתב וז"ל ועוד דבכל לוקח אמרינן אינו צריך טענה הא ראיה דדר בה ההוא מקמיה חד יומא צריך וזה הבא מכח אלו שאין להם חזקה כגון שותף לא מצי לאתויי ראיה דדר בה בחזקת שהיא שלו דכיון דאין בה דין חלוקה מכח חלקו היה דר עכ"ל: