משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן לא
שאלה בני אומנות אחת רובם עשו תקנה ביניהם והתנו שכל מי שיעבור יענש כו"כ ומיעוטם לא רצו באותה תקנה אם מחויבים בע"כ לקבל ומי שלא קיים תנאם יענש או לא:
תשובה בהג"ה סי' רל"א כתב וז"ל והא דבני אומנות יכולין לתקן ביניהם היינו כלם ביחד אבל שנים או שלשה לא מהני עכ"ל. ודבריו ז"ל סתומים וקשיין אהדדי דמעיקרא כתב כלם משמע אבל רובם לא וסיים ב' או ג' לא מהני משמע אבל רובם מהני דאין לומר דרובם היינו ב' או ג' דמי הגבילם עד שיהיו רובם ב' או ג'. ולכאורה נראה דודאי רובם ככלם דבכל התורה רובו ככלו ולזה סיים אבל ב' או ג' לא מהני מסתמא הוו מיעוטם. ומ"מ לא נמלטנו מן הדוחק שלא הי"ל לסיים במספר בדבר שאין לו גבול אבל ל' ה"ה בשם הרב אלברצלוני דוקא כל בני אומנות שבאותה אומנות וכן ל' מהריק"ש ז"ל בהעתיקו דברי הר"ן כתב דוקא כולן אבל מקצתן לא א"כ נראה דכלם דוקא ולא רבם. ומ"מ לענין שאלתנו נראה דלא נ"מ מידי דבין אם נאמר רובם ככלם או לא היינו לחייב אותו שקבל עליו התנאי דג' או ד' מהם אם הם מועטים לחד צד או אפילו רובם לחד צד אפילו אתנו בהדי הדדי וקבלו עליהם בהסכמת אדם חשוב אין תנאם כלום והעובר פטור. וז"ל הר"ן ומיהו כי אמרינן דתנאייהו קיים דוקא בדאתנו אהדדי כל טבחי מתא משום דכל בני אומנות אחת הנו כבני העיר לגרמייהו ורשאין להסיע על קצתן אבל שנים או ג' לא עכ"ל. משמע להדיא דלענין להסיע על העובר איירי אבל לחייב מי שלא קבל עליו התנאי כלל ליכא למ"ד. וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אא"כ התנה עמהם ועשו מדעת החכם וכו' עכ"ל. ולשונו ק' אהדדי וגם מן הגמ' ופי' הכ"מ וב"י ז"ל דמ"ש שלא קבל התנאי פירושה על מי שעבר התנאי עכ"ל. הרי בפי' כתב שאין יכולין לענוש אא"כ התנה עמהם ועשו וכו' אלא שמדבריו יש להוכיח קצת דרובם שעשו תנאי זה תנאם קיים מיהת לגבי עצמם ובע"ש שם כתב בסעיף זה וז"ל ודוקא שהיו כלם ביחד ותקנו ע"פ הרוב אבל וכו' עכ"ל. ולשונו קשה להולמו ויש לפרשו דה"ק שהיו כלם ביחד ותקנו ע"פ הרוב ונשמעו כלם וקבלו כלם התנאי. ומ"מ המתחוור מדברי הרמב"ם הוא מ"ש דלעולם אין לחייב המועטים היכא שלא קבלו עליהם ובאותם עצמם שקבלו עליהם יש להסתפק אם תנאם קיים או לא:
ושוב ראיתי בשו"ת בית יהודה חוש"מ סי' צ"ז הרחיב בזה מאד והבין הבנה אחרת בדברי הרמב"ם והביא דעת הגאון הרא"ם ז"ל שמבין כמ"ש ת"ל אלא שהוא ז"ל תמה עליו יעו"ש. ונראה לקוצ"ד שגם הגאון ז"ל מפ' כפי' מר"ן בכ"מ דפי' שלא קבלו היינו שלא קיים והראיה דמייתי מסוף דבריו מייתי דקא' אלא א"כ התנה עמהם דמאי אא"כ התנה בקצרה הול"ל אא"כ עשו מדעת החכם אלא ודאי דמי שלא קיים אין יכולין לענשו אלא אם כן היו שני דברים דהיינו התנה עמהם ועשו מדעת החכם: