משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן יז
שאלה ראובן היה ממוש' בידו מחצית הבית מאת שמעון והמחצית האחר של לוי ורצה למשכנו אצל יהודה וטוען ראובן שהוא מצרן והוא ימשכן:
תשובה לכאורה נראה דמשכו' שכירות בפחות היא ובשכי' רגילין אנו לדון שיש לשותף במקום דין מצרנות דהיינו שאחד מן השות' המשכיר בית שלו לאחר דשותף מסלקו ואפי' בשני בתים בחצר רגילין לדון דין מצרנות דהיינו שבעל הבית הא' מסלק השוכר בית שאצלו וכמ"ש מרן שנים ששכרו שדה בשותפות וא"כ ה"נ כיון שהמחצית בידו ממושכן ורוצה בעל המחצית האחר למשכנו ביד הזולת יכול לסלקו ולומר אני אלוה לך. אכן כד דייקינן שפיר לא דמי משכונא לשכירה כמ"ש מרן בסנ"ח אם בתחי' המשכו' בא המצרן לערער ולומר אני אלוה לך כי שמא וכו' כי יאמר בעל השדה זה נוח לי וכו' הרי דאע"ג דנותן טעם לדבריו כי שמא מערים לדחותו אין שומעין לו מטעם שיאמר זה נוח לי וזה קשה מכ"ש בלא טעם אם אומר אני אלוה לך בכח המצרנות שאינו זוכה מטעם זה עצמו שזה נוח לי וכו' ואע"ג דבנ"ד הוא שותף לא מהני דכל היכא שאנו דוחין המצרנות מכח נזק שיש למוכר אין חילוק בין שותף למצרן כמו מוכר בהמתנה וכגון הנהו כולהו דסעיף מ"ב מוכר שדה רע וכו' וכגון ההיא דסכ"ד דמחליף דטעמא דידהו משום שיש נזק למוכר לית בהו דינא דבמצ' ואפי' בשותף דאין טעם לחלק ודוקא היכא שאין המצ' מכח קלישות כחו דהמצרן אמרינן לפעמים אם הוא שותף מסלק וזה פשוט: