משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן תיז
שאלה ראובן משכן ביתו ביד הזולת ואחר שמשכנה חזר ומכרה לגוים ונשארה לו בה חזקה ונדרשתי מאתו מה יהיה משפטו עם המלוה:
תשובה פשוט הוא שחייב לפרוע לבעל המשכונה מדין מזיק שעבודו של חבירו ושמין ההיזק על זה הדרך וקודם צריך לבאר שאף על פי שהחזקה מחשיבין אותה רביע מ"מ הנאת החזקה מרובה מרביע והמוכר הנז' הוא גזלן שהפסיד רבית שגזל ובגזלן שהפסיד קי"ל דמשלם דמי מה שגזל שהפסידו כדאיתא בסימן שע"א עי"ש ולכן דינא הוא שגם כאן משלם דמי מה שהפסיד. והנה כשמכר הלוה הבית הנז' לגוים נשארה החזקה ממושכנת ביד בעל המשכונה ולכן תהיה השומא באופן זה תחלה שמין משכונה א' על בית זה מסך כו"כ כמה היא שוה לפי מהות הבית הנז' ולפי גודל הבית וחזקה וריעועה ואח"כ שמין כמה יתן אדם למשכן החזקה הנז' וליהנות מפירותיה כנהוג וגם שומא זו לפי מהות הבית וינכו סך זה שבו ממושכנת החזקה מהסך הנז' וישלם הלוה מאי דביני ביני. המשל ע"ז הרי שהיתה המשכון מסך עשרים מתקאלים שמין אותה בסך ט"ו מתקאלים ושמו לחזקה חמשה מתקאלים ישלם הלוה המזיק עשרה מתקאלים ותשאר החזקה ממושכנת בידו בסך חמשה מתקאלים עד יפדה ק"ק ואם אח"כ השביחה החזקה למה לא יפרעו שליש דמי המשכונה שהם סי' וי' ה' ודו"ק. ולהיות שאמר ראובן הנז' שתכף שמכר הבית הנז' לגוים תבעו המלוה הנז' ונתפשר עמו על זה הדרך שקבל על עצמו אחריות הגוי הקונה וישאר הוא כבראשונה אוכל פירות הבית והוא יפרע לגוי שכר לזה אמרתי שאחריות זו כמאן דליתא וכל הפירות שאכל על הנאת החזקה הם רבית ואין להם על מה לחול שכיון שנשקעה ביד הגוים הוי כנהרסה ועל מה יפרע שכר הלוה ואין השכר שנותן אלא על המתנת מעות ההיזק וכמעט הם רבית קציצה וקרוב לזה כתב א"א ז"ל בתשו' ע"ע. ולכן דינא הוא שכל הפירות שאכל מיום שנמכר הבית הנז' לגוים יתנכה מדמי ההיזק והנשאר יפרע ותשאר החזקה לבד ממושכנת בדמי שויה לפי שומת השמאים כאמור ולהיות שהדברים הללו פשוטים לכל בעל שכל וסברא לא הוזקקנו להביא להם ראיות ולראיה בידו ח"פ: