משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן תט
שאלה ראובן משכן מחצית ביתו לשמעון ושוב מכר המחצית האחר ללוי ועמד שמעון ואמר שהוא מצרן:
תשובה אמת כי בתקנות הנהיגו לפסוק כס' הגה סנ"ז דאפי' קדם המצרן וקנה המלוה יכול לסלקו מ"מ נראה דדוקא אם הממושכן הוא עצמו הנמכר אבל בנד"ז שמכר לו המחצית האחר שאינו ממושכן אין לו דין בן המצר כלל ואין זה אלא כי הא דכתב מר"ן ס"ס מי שיש לו בית בשכירות ובית שאצלו נמכר אינו יכול לזכות בו מדין בן המצר ובסמ"ע כתב אפי' וכו' או שוכר או ממשכן עכ"ל. ומדלא הגיה בהגה שם כלום הוכיח הסמ"ע ס"ק קי"ב דאף למורם אין שכיר או מלוה שממושכן הוא בידו יכולין לסלק להלוקח שקנה בצד אותה שדה עכ"ל. הרי דגם שלדעת מור"ם שפסקו בתקנות כוותיה דוקא השדה שמשכן עליה יוכל לזכות בה מדין מצרנות ולא השדה הסמוכה לה ויש לתמוה על הש"ך ז"ל במה שרצה לישב דברי מור"ם ס"ק נ"ט שכתב דמור"ם מפ' או או' ממושכן פי' והלוה יחפוץ ע"כ וא"צ כלל לידחק בכך דמור"ם מפ' או ממושכן כפשטה ואין המלוה מסלק ללוקח הלוקח בצדו אבל מסלק הוא הלוקח הדבר הממושכן בידו וזה נרא' להדיא דעת הסמ"ע ס"ק ק"י שסיים בדבריו דגם למור"ם שכתב וי"א דלמלוה דין מצרן וכן עיקר היינו אסיפא דאם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציא מידו על זה לבד חולק אבל אמ"ש דאם קנאו אחר אין המלוה יכול להוציא מידו בזה גם הטור מודה עכ"ד. וכ"כ הטו"ז ז"ל וז"ל נראה לי דלא הכריע כן אלא לענין וכו' אבל לא לענין שהמלוה יסלק הלוקח כיון שיש הרבה גדולים בחכמה ובמנין נגד זה עכ"ל וסוף דבריו ז"ל צ"ע שכ' ומ"מ לענין השותף וכו' ולמה שיכול להוציאו והוא תמוה דהא בשדה הסמוכה עצמו אינו יכול לסלק הלוקח אלא אם קדם הוא כמ"ש הוא עצמו והוא עצמו לעיל בדין מרתף כתב דבצדו ותחתיו שוין הם ולקוצ"ד שדבריו ז"ל כתבם לפום ריהטא ובשגגה שיצאה ומוכרח לחלק על ההיא דסנ"ז שפסקו כתקנות כמ"ש וזה ברור. אך יש להסתפק מחמת שהוא שותף ואינו מצרן לחוד וכתב בסס"א שנים ששכרו שדה בשותפות והאחר רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו כיון שהוא שותף בה הרי דאע"ג דהמשכיר אין לו מצרנות בשדה הסמוכה מ"מ במה שהוא שותף יש לו מצרנות ונראה קצת דאף אם א' השכיר מחצית שדה והמחצית האחר לבעליו ורוצה למוכרו לאחר השוכר קודם לקנות כיון שהוא שותף ומאי דנקט בשני שוכרים הוא מעשה שהיה כך היה אלא שיש לדקדק שהנה כתב מרן לעיל סנ"ז דאם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו והשתא קשה טובא אם באותה שדה שממושכנת בידו עצמה אם מכרה לאחר אין הממשכן יכול לסלקו איך יכול לסלקו בחלק האחר ואם זכה בממשכן מכ"ש בשוכר. ובנקל יש ליישב דההיא דסס"א דשנים ששכרו שדה וכו' הוא אם עדיין לא לקח הלוקח ודאי הוא קודם כיון שהוא שותף וזהו החלוק שבין השותף לשאינו שותף דאם אינו שותף כ"א מצרן כתב לעיל בס"ס מי שיש לו בית בשכירות וכו' ובית שאצלו נמכר אינו יכול וכו' משמע אפי' לכתחלה יוכל למוכרו לאחר וכ"ש אם כבר מכרו לאחר אין השוכר מסלקו וכמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ג עי"ש ואם השוכר שותף נהי דאם כבר מכרו לאחר אין השוכר השותף מסלקו במכ"ש דאם מכר אותו חלק עצמו שבידו אינו יכול לסלקו כמ"ש לעיל סנ"ז מ"מ לכתחלה כיון שהוא שותף הוא קודם לאחר וכן נמי בממשכן לכתחלה הוא קודם ללוקח וזה מוכח להדיא מדברי הסמ"ע ס"ק קי"ד שכתב דלהי"א א"צ לטעם דשותף וכו' והמחבר כ"כ לשטתו עכ"ל. ולהי"א כתב לעיל הסמ"ע בס"ק ק"י דאם קדם הלוקח וקנאו אין המלוה מסלקו ולא מחשיב המלוה מצרן אלא לענין שאם קדם הוא וקנה שדה הסמוכה אין המצרן מסלקו וכ"כ ג"כ כאן ס"ק קי"ד. ומשטחיות דבריו מוכח להדיא דהדין היוצא מדברי המחבר מטעם שהוא שותף הוא עצמו היוצא מטעם הג"ה ולזה קא' דהמחבר לא צריך לכתוב כיון שהוא שותף אלא לשטתו ואם הטעם שהוא שותף מוסיף דגם אם קדם הלוקח המלוה מסלקו א"כ גם מור"ם צריך לטעם דשותף ולכל השיטות צריך לטעם שהוא שותף אלא ודאי דדין א' להם דגם השיתוף אינו מועיל אלא לענין שהמלוה קודם לכתחלה אבל אם הלוקח קדם אין המלוה מסלקו וגם שביארנו דגם לדעת מור"ם שהמלוה מסלק הלוקח דוקא באותה שדה עצמה שממושכנת בידו ולא אותה הסמוכה לה כמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ב ה"ה אם היה שותף אינו מועיל אלא לאותו חלק שבידו דוקא דלא אשכחן מור"ם דפליג על מרן בזה ומנין לנו לחלק ולא נוכל לפסוק כדברי מור"ם אלא במה שנתבאר בדבריו דוקא דהיינו שהחלק הממושכן בעצמו נמכר אבל לא החלק הסמוך אף על פי שהוא שותף דבזה יש לפסוק כדברי מרן כן נראה לפי עניות דעתי: