אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שצח

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שצח

סימן שצז

שאלה פנויה שאסורה לדעת הרמב"ם אם אינו מיחדה לו והיא בלאו דלא תהי' קדשה אם הקורבה עמה כקורבה דשאר עריות ולוקה גם על כל הנאה או דלמא דוקא בעריות הוא דאסור ולוקה דכתיב לא תקרבו לגלות ערוה ומלשון הרמב"ם שכתב וז"ל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה משמע דוקא בועל ויש לדחות דעיקר דינא נקט ואנה"נ גם על הקריבה לוקה:

תשובה כבר פשוט הוא מדברי ה"ה ריש פ' כ"א מ"ה דאין בקריבה של חייבי לאוין אלא איסור ודוקא בחייבי כריתות ומיתות ב"ד הוא דלוקה על הקריבה. ויהיו מעתה דברי רבינו כפשוטן דבועל דוקא הוא דלוקה ונראה דאיסור זה הוא איסור דרבנן דוקא כדעת הרמב"ן ז"ל בכל העריות ונר' דגם בקדשה אם לא יחדה לו אסורה הקריבה עמה מדרבנן דגם היא להרמב"ם בכלל חייבי לאוין. ואך יש להסתפק בקריבה של גויה שאין אסורה מדברי תורה אלא מדברי קבלה ובפרהסיא וכמעשה שהיה עם שיש לי ספק אחר והוא במה שאמרו הבא על הכותית בלאו דד"ק וקים ליה ביכרת ה' לאיש אשר יעשנה אם הוא דוקא בפרהסיא וכמעשה שהיה דההיא דהבועל ארמית קנאין פוגעין בו שהעלו בגמ' דהי' בפרהסיא וכמעשה שהיה אם גם קללה דד"ק היא בפרהסיא או לא ומדברי הרמב"ם פי"ב מה' איסורי ביאה נראה דאם לא היה בפרהסיא כשם שאין קנאין פוגעים בו כך אין בו כרת דד"ק שכתב וז"ל לא פגעו בו קנאין ולא הלקוהו הרי עונשו מפו' וכו' אלא שהדבר קשה כחומץ שהרי הכתוב סתם קאמר ובעל בת אל נכר וסיים הרמב"ם עון זה אעפ"י שאין בו מיתת ב"ד אל יהי קל וכו'. והבן מן העכו"ם אינו בנו ומדמייתי ראיה מהבן משמע דכל ביאה אסורה אפילו בצנעה וצ"ע וחיפוש כי הדבר שקול ויש לי ראיה משמשון שאז"ל ויהי טוחן שהביאו לו נשותיהן ואם יש לאו דד"ק איך שמשון שהיה צדיק יעשה כזו וצ"ע ומ"מ הקריבה אסורה מדרבנן וצ"ע גם בזה ונראה דהא תליא בהא דאם הביאה אסורה גם בצנעה גם הקריבה אסורה מדרבנן דהקריבה הרחקה וגזירה ואם הביאה מותרת או לפחות אין בה ד"ק כ"א דרבנן שגזרו עליה משום נשג"ז הקריבה מותרת. סוף דבר מבוכה גדולה יש בדבר ובפרט בדברי הרמב"ם פעם אמר שחיובו מדבריהן ופעם אמר כרת דד"ק וצ"ע:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה