משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שפו
שאלה ה"ר סעדיה קאבליירו כשנשא אשתו השניה יען שהיא נושאת ונותנת והיו לה רווחים הרבה ממקום אחר והוא היה קב רשו ואין כל מאומה כמו שהכל ידוע ומפורסם התנית עמו שיסלק עצמו ממעשה ידיה ס"ג כראוי וזיכה לה מעשה ידיה בקוש"ח כראוי לעשות בו חפצה ורצונה וכן התנהגו כל הימים שכל מה שהיתה מרווחת היה ברשותה ותחת ידה לעשות בו מה שיראה בעיניה מצורכי הבית וקמצה מידה ועשתה תכשיטין ונדוניא לבתה וקודם עשותה הנדוניא נקוש"ח בשי"ת האשה ובעלה הנז' וח"ע למשודך בסך א' כמנהג והן היום נלב"ע סעדיה הנז' ועמדו בע"ח שלו לבדו שנתחייב להם מקודם נשואיו עם האשה הזאת לרדוף אחר האלמנה העניה לאמר כי יפרעו מנכסיה שסגלה בחיי בעלה והגם שבחיי בעלה לא מצאו מה לגבות כי היה עני מרוד טוענים לאמר כי עכשיו שמת הבעל יפרעו מהעזבון לפי התקנה:
תשובה הנה מן הדין ודאי דבריהם מהבל ימעטו אבל שסילק עצמו בחייה מכל מעשה ידיה וידענו נאמנה שכל מה שסיגלה היא ממעשה ידיה אין לבע"ח לגבות כלום דקי"ל סי' ס"ב דאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית והיו השטרות מקניית עבדים והיא אומרת שלי הם עליה להביא ראיה בעדים שהיה לה ממון מיוחד וא"צ שיעידו על אלו השטרות שהם שלה וה"ה אם נמצאו לה מטלטלין ברשותה וכו' וסיים בהגה ואפי' א"ל וכו' עכ"ל. הנה מבואר שהאשה הנושאת וכו' דיה להביא עדים שהיה לה ממון מיוחד וא"צ להביא ראיה על השטרות אלו או המטלטלין עצמם שהם שלה ונ"ד ידענו נאמנה שהיה לה מיוחד וא"כ היא נאמנת על כל הנמצא תחת ידה שהיא שלה אף שאינה מביאה ראיה על הממון עצמו ואין צריך שיהיה לה מגו אלא כשהם תחת רשותה נאמנת כשיש עדים שהיה לה ממון מיוחד וזה פשוט דאי בעינן מגו באונות ושטרות מקניית קרקעות מאי מגו איכא והם גלוים לעיני השמש וכו' אלא פשיטא דאף בלא שום מגו נאמנת זהו מה שיוצא מצד הדין. אמנם מצד התקנה שכל הנכסים אפילו שלה יכנסו לכלל חלוקה חזר הכל לאמצע ויפרעו כל החובות מ"מ ואף שלכאורה יש לתמוה על המנהג דאיך יזכו בע"ח לגבות אחר מותו מה שלא זכו לגבות בחייו דאימת זכה הוא שיזכו בעלי חובותיו האם בקבר יזכה כדי שיגבו בע"ח ואם כתוב בתקנות שהכל יכנס לאמצע היינו ליורשים ומ"ש בתקנה שהחובות יפרעו מן האמצע כונתם לומר שאם יש דבר בעזבון שמשתעבד לבע"ח ויזכה לגבותו מן הדין דהיינו שם נכסי הבעל שהם שלו ובעלי חובות יגבו אותם לא יהיה נגרע מחלק היורשים לבד שכן הוא לפי הדין וגם לתקנת טוליטולא אבל לתקנת רבותינו המגורשים תקנוה ליפות כח היורשים שהחובות מן האמצע אבל אם אין שם אלא חפצי נדוניתה מאין ולאין יזכו הבע"ח דהיורשים מן התקנה זוכים ולא מאביהם וכאותה שאמרו מאבוה דאבא קאתינא זה נראה אבל מה נעשה וכבר פשט המנהג שהבעלי חובות גובים מנכסי הנדוניא אף שלא זכו לגבות בחיי הבעל:
אכן בנד"ז שיש על האשה חובות שנתחזקו עליה ועל בעלה ויש חובות על הבעל יש צדדין לכאן ולכאן יש לדמות להא דכתב מר"ן בטא"ה סוף סי' צ'. וז"ל ראובן שהיה לאשתו קרקע נכסי מלוג ונתחייב לשמעון בשטר ואח"כ נתחייבו הוא ואשתו בשטר ללוי ומתה בחיי בעלה לוי קודם לגבות מאותו קרקע נכסי מלוג עכ"ל. וא"כ גם בנד"ז שיש חובות על הבעל לבדו ויש חובות על שניהם חובות שעל שניהם קודמין כיון שאין כאן אלא נכסיה ועכשו הוא שזכו הב"ח שלו לגבות נמצא ששעבוד חובות שעל שניהם קדמו:
ויש צד לומר דלא דמי דהתם שאין זכות לבעל בנכסיה אלא לאחר מיתתה הוא שיורש ודאי לא יוכלו בעלי חובות שלו לגבות אלא מה שיורש בחייה וכבר בחייה שעבדה אותם ברשותו לבעלי חובות של אחרים ואין כאן מה לירש הוא שיטלו בעלי חובותיו אבל בנדון זה כבר כתבנו דלא שייכא זכייה שהבעל כבר מת ואין כאן מי שיזכה רק לפי המנהג אנו אומרים שמתקני התקנה כך תקנו שיגבו הבע"ח אף שהם של הבעל לבדו ואיכא למימר כך תקנו שמתחלה בעת נישואיה משתעבדת נדונייתה לבעלה כפי התקנה להשתעבד לבעלי חובותיו לכשימות וא"כ הו"ל כאלו לוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל דיחלוקו וכל החובות שוים שלו ושלה וכן משמע קצת מסתימת לשון התקנה אחר פריעת כל החובות משמע הן חובות שעליה הן שעליו כולם שוים ולהיות שהדבר נוטה לכאן ולכאן ויש לנו חילוק דעות בזה רצינו לעמוד על דעת זולתנו לגלות דעתם במה שיורו אותם מן השמים אחר ההתבוננות בדין וח"פ בשבט תקמ"ט לפ"ק וקיים. ולדעתי הצד השני עיקר והוא פשוט לקוצ"ד מאד וכן הסכים כהה"ר שלמה טולידאנו ז"ל: