אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שעב

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שעב

סימן שעא

שאלה כחל של קטנה שלא הניקה כלל נתבשל עם שאר בשר:

תשובה נראה להתיר דהגם שכתב בש"ע סי' צ' וכחל שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו ואם עבר ובישלו מותר ואם בישלו עם בשר אחר וכו' בס' ע"כ. נראה דלא כתב כן אלא ברישא להתיר כחל שלא קרעו אם בשלו בפני עצמו וקמ"ל דלא תימא דלא שרי אלא בקטנה שלא הניקה קמ"ל דאפי' הניקה אם בשלו בפני עצמו שרי וכן כתבו התוספות בגמ' ד"ה דאתנייה לרב כחל וכו' וז"ל ואנן דאכלינן כחלי אפילו של מניקה בקריעה וכו' יעו"ש. ובזה הוא דכתב הרמב"ן בין של קטנה וכן גם כן לגבי איסור לכתחלה והרבותא היא במניקה אבל לאסור בשר שנתבשל עמו פשיטא דלא אסור אלא במניקה אבל קטנה שלא הניקה אין סברא כלל דהיאך נאסור דבר שאינו נותן טעם כלל ולא שייך הכא לו' דלא פלוג אחר שאנו מתירין בקריעה ואיך אפשר בעולם שיאמרו חכמים מלתא דהוי כחיובא לאסור בכחל של קטנה שלא קרעו ואם קרעו שרי ומה יתן ומה יוסיף קריעה זו וכי חוקה היא לקרוע ואחר שכל עיקר האיסור משום טעם החלב כיון שאין בו לחלוחית חלב שרי:

ועוד דאפילו בחלב גמור איתא לקמן סי' צ"ח דשרינן ע"י טעימה ואם טעמו ואין בו טעם חלב שרי אף אם אין שם ס' ואחר שכן בחלב גמור מכ"ש בחלב שחוטה שהוא דרבנן דסגי בטעימה ואחר שהדין נותן בטעימה כחל של קטנה שלא הניקה פשיטא דפשיטא שאין בו טעם חלב ואף לסברת הגה דלקמן דהאידנא לא סמכינן אטעימה זהו בדבר שאפשר שלא הרגיש בטעמו אבל בכחל קטנה אין שום ריח טעם:

גם להדיא מוכח בגמרא דבמניקה הוא דאסור בתערובת ולא שייך הכא לא פלוג כיון דכל עיקר טעם האיסור משום הטעם היכא דליכא טעמא שרי וז"ל הגמרא דף ק"ט איכא תנא דאתנייה לרב כחל פי' התוס' לאסור לגמרי א"ל ר' יצחק אבדימי א"ל אני כחל של מניקה שניתי לו ומפלפולו של ר' חייא שנה לו סתם וכו' הרי להדיא דיש חילוק בין מניקה לשל קטנה:

ואע"ג דאנן קי"ל כלישנא קמא דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה כמ"ש התוס' מ"מ נקוט מהא דלא שייך בזה לומר לא פלוג דבהא לא פליגי אלא דבלישנא קמא דלעולם שרי אפילו במניקה ע"י קריעה לבשלו לבדו וכ"ש לצלותו ורב בקעה מצא וגדר בה גדר ולישנא בתרא במניקה אסור ובשאינה מניקה מותר ע"י קריעה ומדברי הגמ' ורש"י והתוספות היינו יכולים לומר דלעולם אין איסור כלל בכחל של קטנה בשום איסור ואף שכתבו התוס' אין חילוק בין מניקה וכו' היינו שאינה מניקה אלא שכבר הניקה ופסקה מלהניק ויש מעט חלב כנוס דאל"ה היכי מצי לאוקמי מתניתין בשאינה מניקה והמשנה אומרת הכחל וכו' ומוציא חלבו ומ"מ כיון שהרמב"ם וש"ע כתבו אפי' קטנה שלא הניקה ודאי לכתחלה דינם שוה שאפילו כחל של קטנה שלא קרעו אסור משום דמיחלף אבל בדיעבד עם בשר שדינו הוא בנותן טעם כחל קטנה שרי בדיעבד אפי' לא קרעו וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות דכחל שבשלו עם בשר בנותן טעם יעו"ש. וכן נראה עוד ממאי דבעי ש"ס כחל במאי דנפק מיניה משערינן או בדידיה משערינן ואם איתא דגם קטנה צריך ששים איך שייך לומר במאי דנפק מיניה אלא ודאי הדבר ברור דאין שום איסור בכחל קטנה שלא הניקה מעולם ואין לאסור משום דמיחלף דעל כל פנים כשיארע שום מקרה האוסר צריכין לבוא למורה והמורה חוקר ודורש היאך היה הענין ולא שייך חילוף ודוקא לכתחלה שייך לאסור שהדבר מסור ביד הכל וכי היכי דלא חיישינן למורה להתיר בפחות מס' כן לא נחוש לזה וכאותה שאמרו בריש מס' ביצה ביצה לכל מסורה עדות לב"ד מסורה. כללא דמלתא שאם יתברר שהיא קטנה שלא הניקה כלל ולא הגיעה לפרק הלידה כלל שרי בלי שום פקפוק. אח"כ מצאתי תשובת רש"י במרדכי שאסר וחוזרני בי. שוב ראיתי שגם בשו"ת הרמב"ם אסר ונותן טעם דגם הקטנה יש לה חלב:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה