משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שע
שאלה זה נוסח צוואה באור ליום ו' בשבת עשרה ימים לחשון ש' החזקתי"ך לפ"ק היינו יושבים לפני החה"ש כהה"ר אברהם מימאראן ז"ל שהיה מוטל על ערש דוי ומצאנוהו שהיה שפוי בדעתו משיב על הן הן ועל לאו לאו ושאל את פיו אחד מהיושבים לפניו הלא ידעת כי ר' משה בנך הוא בכור וכו' ואיך תהיה אופן החלוקה. וצוה ואמר לנו רא"ם הנזכר שידעתי נאמנה שהוא בכור ואופן החלוקה בין בניו ובנות בניו הוא בשוה חלק כחלק שבנות בניו הנז' יטלו חלק פשוט כ"א מבניו זהו מה שצוה בפנינו וכו':
תשובה מצד שמעט חלק הבכורה לכאורה יש לו' שלא יזיק להריע הצואה הנז' כי לפי מ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' הפרשה והביאו מהר"ם פאדווא סי' מ"ד שאין הדין של לא יוכל לבכר נוהג אלא בעוד הבכור בחיים הוא עצמו דכתיב את פני בן השנואה אך ששום א' מהפוסקים המפורסמים לא זכר דין זה כלל ואף הב"י ז"ל המאסף לכל המחנות לא הביא וגם כי ק' הדבר מאד להוציא דין מתוך מקרא מה שלא זכרו התנאים והאמוראים שלא ניתן רשות לחדש דינים מן המקרא ולא לחכמים שאחריהם וגם א"כ הי' לנו לומר דכשמת הבכור אין בניו נוטלים חלק בכורה כלל דהא קרא כתיב על פני ואין לומר דההוא ילפי' מקרא דאחריו כי את הבכור בן השנואה וגו' שלא אמר בו על פני ומג"ש דמשפט כדאיתא בב"ב דקי"ו בפי' רשב"ם דהא כמה דרשות דרשי' מקרא קמא למעט מבכור וכמ"ש סי' רע"ז ס"ד בכור שנולד טמטום וכו' דכתיב וילדו לו בנים ע"כ הרי דלגמרי ממעטי' ולדברי הרמב"ן ז"ל היה לנו לומר דבן הבכור אינו נוטל כלל בכורה ולא נדרוש ג"ש דכתיב על פני דכי היכי דממעטינן טמטום לגמרי משום דכתיב וילדו משום דאמרי דהכתוב השני חוזר לא' ה"נ נאמר בדרשה זו אלא נראה דלא דרשינן דרשה זו דאפשר דהכתוב דיבר בהוה דהבנים נשארים אחר מיתת האב ולכן אמר על פני וכו' וה"ה אחר מותו או י"ל דבני בנים הרי הם כבנים וכאלו הם בחיים. וגם נראה ברור שהוא ז"ל להלכה אמרה ולא למעשה ממה שלא הביאה בפסקיו ותשובותיו רק בפי' המקרא. ועוד מצד אחר נר' להריע צואה זו דאפי' לדברי הרמב"ן ז"ל חלק בכורה זו לא גרע מחלק פשוט וקי"ל דהאומר פלוני בני לא יירש אלא כו"כ או שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לא א"ל כלום אבל אם אמר ראובן בני יירשני או יירש כל נכסי ולא יירש שמעון וכו' עכ"ל רפ"א ס"ג. הנה מבואר שאם אמר בלשון שלילה למעט חלק הירושה לא אמר כלום וה"נ באומר יטול חלק פשוט שלל חלק בכורה וכאלו אמר פלוני בני לא יירש עם אחיו דקי"ל אף לגבי הפשוט לא אמר כלום ואחר דעכ"פ בני בנים עומדים במקום אביהם הבכור ליטול פי שנים אינו יכול למעט חלק הבכורה בלשון שלילה רק בלשון חיוב המועיל בשאר יורשים דהיינו שיאמר פ' בני בכור יטול כפשוט ושאר בני יירשו שאר נכסי כמ"ש בס"ג אמר פ' בני לא יירש אלא וכו' לא אמר כלום ע"כ. וכן בנד"ז באומר שבנות בניו יטלו חלק פשוט ודאי אין כונתו על החיוב דהיינו שיטלו דזה פשיטא שלא יטלו אלא חלק פשוט ולא שני חלקים והו"ל כאלו אמר לא יירשו אלא כו"כ דקי"ל דאין דבריו כלום לגבי ירושה וכ"ש לגבי בכורה:
איברא דלכאורה י"ל ע"ז מהא דכתב בס"ד אמר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים וכו' לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר וכו' וקשה דמאי אריא משום דכתיב לא יוכל לבכר בלא"ה לשון זה אינו מועיל אפי' בשאר יורשים וא"כ בלאו קרא דלא יוכל לא אמר כלום אבל לשון הטור מדוקדק יותר שכתב וז"ל בד"א בפשוטים אבל בבכור אינו יכול להעביר מחלק בכורתו כלום להוריש לשום אדם ואפילו לאחד מן האחים עכ"ל. נראה מדבריו שר"ל שאמר לשון המועיל בשאר אחים כמו שאמר כמ"ש איש פ' בכור לא יטול פי שנים ושאר אחיו יירשו כל נכסי או שאמר לא' מן האחים איש פלוני פשוט יירש כל נכסי ולא יירש הבכור דבה"ג מהני לגבי הפשוטים ולגבי הבכור לא מהני וכן נר' גם כן מלשון הרמב"ן שכתבנו שכתב וז"ל אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כו"כ בנכסי ובנו של בני הבכור יטול כו"כ בנכסי דבריו קיימים כדרך שהם קיימים במקום שאין שם בכור עכ"ל. הנה לשיטתו ז"ל עצמה דלאו דלא יוכל לבכר אינו נוהג בבני הבכור כתב דמ"מ צריך שיאמר יירשו בני כו"כ בנכסי דהיינו לשון חיוב לגבי שאר יורשים ומוכרח לתקן גם לשון הרמב"ן ז"ל עזה"ד עצמו דהיינו שאמר לא יטול פי שנים ושאר אחיו יירשו כל נכסי דמהני בפשוטים לחוד לגבי הבכור לא מהני וכן נר' עוד מהא דס"ו יעו"ש. כל החלוקות שזכר הרמב"ם ז"ל כולם איירי שאמר ל' חיוב אחריהם. מכלל הדברים נר' שהצואה הנז' אינה מועלת כפי הדין ויטלו בני הבכור חלקם פי שנים: