אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שמב

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שמב

סימן שמא

שאלה ראובן שהיו לו שתי נשים והא' לא היה לו זרע ממנה והב' הי"ל בנות וכדי להבריח מאשתו הא' נתן סך מעות לשתי בנותיו לצורך נדונייתן מהיום ולאחר מיתה ואח"כ נלב"ע אם קנו הבנות או לא ואם צריך עדים שהיו המעות בעין ברשותו בשעת המתנה ואם טענינן ליורשים שמא נשא ונתן במעות והפסיד:

עוד שאלה לענין חלוקת אשה א' שמתה בחיי הבעל אם יטלו יורשיה כמו שנוטלת היא אם מת הבעל בחייה ע"כ השאלה. ובאה תשובה מא' מחכמי פא"ס שהמתנה של הבנות קיימת. ולענין אשה א' שמתה בחיי בעלה האריך להוכיח שיטלו יורשיה ד' חלקים מעשרה כמו אם מת הבעל בחייה:

תשובה דברי החכם הפוסק נר"ו נכוחים למבין ודבריו צדקו יחדו בשני הפרטים דבענין המתנות ודאי שכל שלא נראה לב"ד אומדנא דמוכח דלהעדים עשה ולא נתכוין אלא להבריח כל שנראה לב"ד שכוון למתנה גמורה קנה מקבל המתנה אף שכוונתו להבריח וכמו שפסק מור"ם בהגה סי' צ"ט ס"ו ואף לפי התקנה ודאי לא באו כ"א ליסד דברי הרא"ש בס' התקנות לשלא יפסקו כשיטת ר"ת וסיעתו החולקים על הרא"ש ז"ל אבל ודאי גם הרא"ש ז"ל מודה דאם נתברר שכוון למתנה גמורה קנה ולכן מור"ם העתיק דברי הרשב"א והרמב"ן שמחלקים בכך על דברי הרא"ש ז"ל שהעתיק בש"ע משמע דלא פליגי וזה פשוט וכיון דלכ"ע אם נראה לב"ד שכוון למתנה גמורה קנה א"כ בנד"ז אף אם נאמר שכונתו היתה להבריח מאשתו הא' קנו הבנות דודאי כוון למתנה גמורה שהוא לנדן לבנותיו שבלא"ה הוא חייב ומוטל עליו לנדנם הדבר גלוי וידוע שלא כוון אלא למתנה גמורה:

אך זאת צריך להעיר במתנה זו שכבר כתב מרן סי' ס' ס"ו בראובן שהוציא שטר שכתוב בו מחמת שנתתי וכו' נקנים בחליפין אלא שצריך שיהיו ברשותו בשעת קנין ואם אין הדבר ידוע שהיו ברשותו על התובע להביא ראיה עכ"ל. וז"ל הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה מי שנתן קרקע לחבירו ונתן לו על גבה ק' דינרין אם היו הדינרין מצויין ברשותו זכה בדינרין ואם אין לו דינרין ברשותו אין מחייבין את הנותן עד שיביא הזוכה ראיה שהיו לו הדינרין בשעת המתנה עכ"ל וכן בש"ע סי' רי"א ס"ו והכא בנ"ד לא פירש אם היו המעות בידו בשעה שנתן או לא. ועל התובע שהם הבנות להביא ראיה:

איברא דהסמ"ע הקשה מההיא דס"ס ר"ן דאמרינן דמסתמא כאן נמצאו וכאן היו ע"ש ובסי' קי"ב ס"ג כתב בזה פלוגתא ומסקנת הסמ"ע דג' חלוקים בדבר דהיכא דהנתבע טוען ברי שלא היו בשעת המתנה אז צריך התובע להביא ראיה והיינו ההוא דסי' ס' והיכא דאין כאן טוען ברי יש חלוק בין קרקע למטלטלין דבמטלטלין אמרינן כאן נמצאו וכאן היו ובקרקע לא שייך זה וכפי"ז נוכל להעמיד מתנה זו דכיון דהכא כבר מת הנותן והיורשים באים בטענת שמא עליהם להביא וכו' ולא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו:

אך הנה הרב בש"ך שדא נרגא בתי' הסמ"ע ז"ל וכ' דההיא דסי' ס' אההיא דס"ס ר"ן בלא"ה לק"מ דהכא בסי' ס' איירי כשאין כאן המעות בעין וההיא דסי' ר"ן אההיא דסי' קי"ב חלקם למחלוקות יע"ש ודבריו ז"ל נראים ברורים בטעמם שתי' הסמ"ע ז"ל קצת דחוק ויש לדקדק עליו דאם איתא דכשהנתבע טוען ברי לא אמרינן כאן נמצאו א"כ היכא שהיורשים טוענים שמא לא טענינן להו דכלל גדול הוא דטענינן ליתמי מספק כל מאי דהוה מצי אבוהון למטען ואף אם נדחוק ונדמי טענה זו לטענת נאנסו הי"ל לעשות פלוגתא בזה כמו שעשה בסי' ק"ח יעו"ש וכן להדיא בתשובת הריב"ש סי' שמ"ה דאפילו לגבי היורשים הטוענים שמא צריך המקבל להביא ראיה יעו"ש אין להאריך. ואיך שיהיה נראה מדבריו דגם הסמ"ע לא פליג עליה דהש"ך ז"ל לענין דינא בהיכא שאין המטבע בעין דגם הסמ"ע יודה דעל התובע להביא ראיה אפי' היכא שהנתבע טוען שמא. דכיון שאין המטבע בעין אלא שהתובע טוען שמתחלה היו בעין המע"ה וגם בהדיא כתב בש"ע כאן נמצאו וכאן היו משמע דוקא שנמצאו וא"א לסמ"ע לחלוק בזה אלא שהוא ז"ל בא לתרץ אפילו בנמצאו כעת אפ"ה לא אמרינן כאן נמצאו והש"ך מתרץ דההיא אינה בעין:

ועוד נראה ברור דכל עיקר טענת כאן נמצאו וכו' אינה אלא במטלטלין אבל במעות שעומדים למשא ומתן וסחורה לא אמרינן בהו כאן נמצאו. מכל זה נקטינן דבעינן עכ"פ שידעו העדים שבשעת המתנה היו המעות בעין וא"ל על המקבל להביא ראיה ולדעת הסמ"ע נמי בעינן שיהיו מצויין בשעת עומדם לדין ומדלא כתב בזה החכם הפוסק נר"ו נראה דידע אמיתות הענין שהיו מצויין המעות בשעת המתנה ועל ידו יגמר הענין בפרט זה:

אמת שלכאורה היה נראה לפקפק במתנה זו אף אם היו המעות בעין בשעת המתנה וזה שבמתנה זו כתוב שנתן מהיום ולשעה אחת קודם מותו שהכונה בל' זה כמ"ש מרן סי' רנ"ז ס"ה שהגוף מזמן השטר והפירות לאחר מיתה וכתב מור"ם שם דהכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה ויש בהם מטלטלין או חובות צריך למוכרם ולקנות מהם קרקע ולאכול פירות כדין בעל בנכסי אשתו וכתב הסמ"ע שסיים ואם נפסד מהקרן נפסד ולא נשתעבד ליה רווחא פי' הסמ"ע ז"ל דלא אמרינן שאותם הפירות שנהנה מהם האב בחייו ישתעבדו לגוף הנכסים שאם יפסדו בידו ימלא אותם מהפירות שנוטל מהם האב קמ"ל דלא עכ"ל. משמע מהכא דהנותן מתנה כזו אם נפסד מהקרן נפסד. ואף כאן במתנה זו יכולין אנו לטעון ליורשים דאפשר אף אם היו הנכסים בעין אפשר שהיה האב נושא ונותן בהם להרויח ונפסד הקרן כולו ואין עליו שום חיוב:

נראה דזה תלוי בפלוגתא שהביא מרן ז"ל בסי' ק"ח כיס היוצא על היתומים דהיכא דאפשר לטעון החזרתי אי טענינן נאנסו או לא. וסברא קמייתא שהביא מרן בסתם דאין טוענים להם נאנסו ונראה דה"ה הפסד ולא טענינן להו דאונס והפסד חדא מלתא היא דאלת"ה מה הועיל לס' קמייתא שאין טוענין נאנסו הלא יש לטעון הפסד אלא ודאי דאונס והפסד חדא מלתא היא דכולהו מלתא דלא שכיחא הם ומ"מ כיון דסתם מרן דאין טוענין נאנסו גם בנד"ז כיון שאי אפשר לטעון פרעתי שהוא תוך זמנו גם נאנסו והפסד לא טענינן להו. אך בחדושי לח"מ כתבתי דהעיקר כי"א דטוענין נאנסו כפסק הש"ך ז"ל וכן עמא דבר מעשים בכל יום:

ולענין חלוקת אשה א' שמתה בחיי הבעל הרבה האריך הח' הפוסק נר"ו בדברים פשוטים דודאי הדין דין אמת כדבריו נר"ו ואפי' לא נכתבו הדברים שהעתיק משם הרשב"ד ראויים הם ליכתב וליאמר דודאי כחלוקתם לאחר מיתת הבעל כך היא חלוקתם אם מתה א' מהם בחייו הא' כדינה והב' כדינה דמאיזה טעם וסברא נחלק בין מתה בחייו לאחר מותו וכ"ש אחר שנמ"ך מה שהעתיק החכם הפוסק נר"ו וכבר זה ימים רבים שמענו שנתחדש פסק על זה ותורה חדשה יצאה לחלק בין א' לב' דבמתה א' בחייו יטלו יורשיה המחצית והיו הדברים בעינינו כחזון סתום וכמשא כבד ובודאי דלכן האריך החכם הפוסק נר"ו בזה להוציא מלב הסוברים כן ואף אם הם דברים פשוטים:

כללא דמלתא שהדין דין אמת כדברי החכם הפוסק נר"ו בשני הפרטים בקיום המתנה מחשש ערמה ותחבולה ובמשפט חלוקת אשה א' וכבר הערנו מה שנ"ל בל' המתנה ועל הפרט הג' הזה על הפוסק נר"ו לדרוש ולחקור ועל ידו יגמר הענין וציי"מ וימ"ן:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה