אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שלב

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שלב

סימן שלא

שאלה גבור ואיש מלחמה במלחמתה של תורה אליבא דהלכתא מעין המתגבר הוא חיליה לאורייתא גלי עמיקתא ומסתרתא ה"ה החכם השלם והכולל אין גומרין עליו את ההלל הדיין המצוין כמוהר"ר רפאל בירדוגו נר"ו. אלהי אברהם בעזרו ושמרו כרועה עדרו כיר"א. אחד"ש מעכ"ת שירבה מאהבה ופקודת משמרת החיים והשלום יחדיו יהיו תמים אל ראשו ור"ש בניו ובני ביתו וכל הנלוים אליו וסרים אל משמעתו י"ש שומר נפשות חסידיו כי"ר. לידוע ליהוי למר שבמדינה הזאת לא יש מנהג קבוע בדינים המתחדשים והמסתעפים בבדיקות סירכות הריאה ע"פ המנהגים כ"א מה שכתב בפי' במנהגים כי הבודק הא' שהיה מקדם היה לבדו שוחט ובודק ולא היה מגלה דעתו ומנהגו לשום אדם ומימיו לא נסתפק בשום דבר עד שנתמוטט והוצרכנו להעמיד בודקים חדשים ואעפ"י שיש להם קצת מבוא בבדיקות הריאה מ"מ אין ראוי לסמוך עליהם כ"כ מאחר שלא שמשו כל צרכם בין ברכי החכמים הבודקים ואעפ"י שכל דבר המתחדש מביאים לפנינו להורות כפי מה שיורונו מן השמים יש דברים שראוי להסתפק בהם לפי המנהג וצריך לילך בהם אחר המנהג הקדום ומכיון שאין לנו בהם מנהג ידוע לכן רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בהם וזה יצא א' במה שנהגו ע"פ מהרמ"א זלה"ה בסירכא קצרה מינה ובה שאם תהיה משיפולי לרחב והסירכא בחוד ממש כשר ולא נעלם ממעכת"ר הטעם שכתבו משמו ויש להסתפק אם תהיה הסירכא משיפולי לשיפולי גם אם תהיה משיפולי לרחב יש להסתפק באם היתה אוחזת בחוד ובמה שתחתיו מצד א' ומצד אחר אוחזת ברחב לבד ולא נעלם ממעכ"ת שיש פנים לכאן ולכאן ות"ח א' רשום העיר זה כמו ח' שנים מ"מ שהמנהג הפשוט שמכשירים בזה ע"פ הוראת הרב הנז' ואין מחלקים בין אם תהיה הסירכא בחוד לבד או בחוד ובמה שתחתיו ועתה אירע כזה בריאה א' אלא שהיה בה צד אחר להתיר שהיתה קצרה בחוד יותר ממה שתחתיו גם שהיתה אוחזת בשני השיפולי ובמה שתחתיהם והכשרנו ע"פ עדות הת"ח ובצירוף שלא היתה קצרה אלא בצד החוד אבל מתחתיו היתה רחבה יותר אף שיש לפקפק גם בזה שלא נעלם ממעכ"ת מ"מ בצירוף שניהם גם בצירוף מה שהעיד הבודק שלא היה בה פילוש הכשרנו אף שגם בזה יש להסתפק אם יועיל בלי פילוש בסירכא קצרה שאין השכל מחייב כן מ"מ מאיזה מנהגים קצרים נראה לי כן גם שהבודקים אמרו שמנהגם להכשיר בזה מ"מ לא רצינו לסמוך מטעם האמור עד שנדע מנהג הפשוט במח"ק ולא נעלם מכת"ר שאין ראוי להקל בספיקות אלו כיון דהא גופא שכתב מהרמ"א כהלכתא בלא טעמא והבו דלא לוסיף עלה כיון דהא גופא דטריפות הא דסירכא קצרה אין לה שורש בש"ס ובדברי מרן ומהרמ"א גופיה נראה סמך הרב הנז' והתיר מה שהתיר גם כיון שבבדיקות הסירכא אנו הולכים אחר המנהג היפך פסקי מרן יש לנו לחקור על המנהג דאפשר דגם בזה מקילין. עוד יש לשאול בנדבקה הסירכא משיפולי לרחב או מרחב לרחב מינה ובה אם יש לה דין סירכא קצרה כי הכנה"ג כתב ע"ז שלבני סאלוניקי שמטריפין סירכא דמינה ובה מטריפין גם בזה ובני ארץ מתירין ע"כ. ואפשר דלבני א"י דנים בסירכא קצרה כמ"ש מור"ם לאסור ואין מתירין אלא סירכא דמינה ובה בלי קמט ואף על פי כן מתירין בדבוקא אפשר דלא חשיבי לה סירכא אלא התפשטות ליחא. ולכן יש לשאול בזה על המנהג:

עוד יש להסתפק בבועא עם סירכא מינה ובה אם דנים בה כדין בועא וסירכא תלויה כי במנהגים קצרים משם מהר"י ן' דאנאן לאסור ולא נעלם מה שיש לחלק בין סירכא תלויה עם בועא וסירכא דמינה כמו שמבואר במקור הדברים אלא שרצינו לעמוד על המנהג. עוד בסירכא שבשלם שכנגד האומות לצלעות יש לשאול היאך משערין בשלם זה מה הוא ממנו שיקרא כנגד האונות ומה שיקרא נגד האומא לפי שלא נעלם שחיתוך האונות אינו ביושר אלא באלכסון ומזה הטעם העיד שוחט א' שהיה במח"ק והתחיל להתלמד שם בדיקות שהמנהג פשוט שמותחין חוט ישר מתחלת האונה עד השלם וכל מה שהוא לפנים מן החוט הוא בכלל שלם שבין האונות ובספר זובח תודה כתב שמשערין בצלעות ומה שכנגד אונה ה' הוא בכלל שלם שבין האונות וגם בזה רציתי לעמוד על המנהג. עוד יש לשאול באם נמצאת סירכא משורשת בבשר הריאה אם צריך לחטט אחריה או לא יש לתלות שאינה סירכא אלא א' מעורקי הריאה כי אם יחטט אחריה מוכרח שתנקב הריאה. עוד באונא הסרוכה לצלעות במקום המותר ומכה בדופן ויש עוקץ במכה כי לפי המנהגים ופסק מרן נראה פשוט להתיר אלא שבספר זובח תודה כתב לאסור. עוד במה שאומרים הבודקים משם המנהגים שרגל החמור שנכפל מתירין כיון דאורחיה בהכי אם יש לסמוך ע"ז ואם יש חלוק בין נכפל לפנים או לאחור:

עוד בעיקר סירכא קצרה שכתוב במנהגים למדוד אותה וכו' ואם נתרחב וכו' אם נראה לעין שאינה קצרה אם יצטרך שום מדידה כי השוחט שהתחיל להתלמד במחז"ק אמר שלעולם מודדין אם נראית שאינה קצרה:

עוד באומא הסרוכה בסירכא א' למכה שבדופן ולטרפס או לשומן הלב מבפנים והכל בסירכא אחת. אם בעינן רוב הסירכא שתהיה במכה שבדופן כדי להתיר או יש לדמותה לסירכא כמכה וחוצה לה שכתוב במנהגים אפי' מיעוט הסירכא במכה מתירין מטעם שמכאיבין וכו' ומזה הטעם יש ללמוד אם סרוכה ג"כ למ"א דודאי בעינן רוב כפסק מרן ולפי שיש מי שמפקפק בזה לכן רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בזה:

עוד פעם אחת נמצא כמין נקבים בריאה ובדקו אותם ועלו בנפיחה ולא בצבצו מקום הנקבים ויש מקום להכשיר כי אפשר שנאכל הבשר מבפנים ועוד הריאה עדיין קיים או שאחד מעורות הריאה הוא שניקב והשני קיים אלא שיש לחוש לקרום שעלה מחמת מכה. ולכן יגלה את אזני כת"ר היאך נוהגין בזה:

עוד במה שאירע שבדק הבודק מקום הסירכא ונר' לעיין כל שבצבצה פעם א' ואחר כך חזר ובדק כמה פעמים ולא בצבצה אם יש לתלות בשום דבר:

עוד רציתי לעמוד ע"ד מעכ"ת בדין מי שבא ואמר אבד שט"ח והלוה עני אם יכול לכופו לחדש לו שטר אחר ויכתוב לו שובר שכל שטר זולת זה הוא פרוע כי מרן פסק בסי' מ"א שיש לחוש שימצאנו אפי' נאבד בעדים זולת אם נשרף וכו' כמ"ש הש"ך שם ובכנה"ג סי' הנז' ובב"ח ומוכח בש"ס דסוף מס' בתרא דבכה"ג אין לכתוב שובר היכא שמעצמו הוא אומר שאבד ואין לו עדים מהא ולא נעלם מכת"ר מה שכתב בסי' נ"ד דקי"ל דכותבין שובר ביש לו מה לפרוע ואעפ"כ באין לו לפרוע אינו חייב לכתוב לו שטר אחר כמ"ש בסי' מ"ג ואפי' לפי מ"ש הש"ך משמע להדיא דמודה באין לו עדים שאין לכתוב שובר. ולפי שיש מפקפקים בדברים שאינם נכונים רציתי לעמוד ע"ד כת"ר בזה ועל הכל תשובת כת"ר הרמתה מהרה תצמ"ח ולכת"ר החיים מא"ה ומאת הנאמן בברית אהבתו אהבת עולם כיש את נפשך וכנפש נאה"כ דור"ש וטובתך כה"י הצעיר ע"ה המו"ן יוסף אלמאליח נר"ו:

תשובה גבר חכם בעוז ומנו גבר גבר בכולא בחירי רצתה נפשי ידי"ן ורוחי החכם השלם הותיק והכולל הדיין המצוין כהר"ר יוסף אלמאליח נר"ו:

אחד"ש כת"ר ושלום כל בני ביתו והסרים אל משמעתו שלום באתי להשיב מפני הכבוד על הספיקות שנסתפק כת"ר תחלה אומר אין לנו מנהג קבוע כ"א בשרשי הענינים. אכן בענפים המתחדשים נושאים ונותנים ופוסקים כפי מה שיורונו מן השמים וכדי הוא כת"ר לסמוך על סברתו אם לא שרצה לעשות מעשה ומדעת קונו יש בו להמלך הגדול בקטן וכן נאה לצדיקים ונאה לעולם ומפני טרדותי כי רבו אשיב בקצרה על ראשון ראשון. על סירכא משפולי לשפולי ידע אחי שכבר נשאלנו על זה בימים שעברו ממח"ק ע"י כהה"ר מאיר טולידאנו אשר הוא כעת במח"ק ואני הייתי סבור שהשאלה סידרוה ע"י אחד מהתלמידים היושבים בבית מדרשך והשבנו דמלתא דפשיטא היא שמשפולי לשפולי שהיא טריפה דלא הקיל הרב ז"ל אלא מחוד לרחב ומטעמא דיהיב שהחוד נכפף ונוח הוא לישאר כך אבל משפולי לשפולי הו"ל ממש כמו משטח הריאה לשטח הריאה אחר שיש בשר הריאה לפניה ולאחריה ולא הקיל הרב אלא כשהסירכא בחוד שאין לפניו בשר הריאה כי אם בצד הרחב השני משא"כ כשהסירכא בשפולי באורך השיפול דלא שייך כלל הטעם שנתן הרב ז"ל וחתמנו על התשובה אני הצעיר והבודקים שהיו לפנינו וכך השבנו למקומות אחרים והיכא שהיתה משפולי לרחב והיתה אוחזת גם ברחב שתחת השיפול בזה מנהגנו להכשיר דאנו אומרים דעל ידי כפיפות השיפול אין סופה להתפרק ומ"מ הכל לפי ראות עיני הבודק דאם כח הסירכא הוא ברחב אנו מטריפין וא"א לצייר זה כ"כ בכתב. ואם היא בלי פילוש אנו מכשירין מעשים בכל יום שאומרים שאין זה סירכא ואת"ל סירכא אין סופה להתפרק ומעולם לא חששנו לה כשהיא בלי פילוש. ובועה וסירכא מינה ובה גם בזה נשאלנו בשבוע שעבר ממח"ק בשאלה סתומה ואמרו שסדרה א' מהתלמידים הנבון כה"ר ראובן ן' קיקי נר"ו והשבנו שזה כמה בימי הבודקים שלפנינו נשאנו בזה והסכמנו להכשיר הגם שבקצת בדיקות פא"ס נמצא לאסור:

גם שם השבנו על השלם שכנגד האונות וז"ל הב"י סי' ט"ל וכן כתב מורי ה"ר אברהם ן' אסמעאל וז"ל וחתיכה דאוני אפילו השלם שכנגד החיתוך שרואין כאלו הוא מתוח חוט על חתוך האוני עד הגובה שכנגד השדרה עכ"ל. מוכח מלשונו דלא חשיב שלם אלא מה שכנגד שורש האונא דרואין כאלו היא חתוכה עד הערוגה וכל השאר הוי אומא ומי זה יקל ראש באיסור דאורייתא ולתת דבריו לשיעורין וכ"ש במקום שיש אוסרין לגמרי בכל השלם שכנגד האונות כנז' בב"י בשם ר"ש בן חופני ופוסקים אחרים וכן העידו הבודקים שלפנינו שכך היו נוהגין הבודקים שלפניהם אלא שבזמן א' נהגו למדוד אותה המדידה הקלה מפני ההפסד ולכן בזמן הזה החזרנו הדבר לאיתנו הראשון דהיינו כלשון הב"י ז"ל שרואין כאילו החיתוך עולה עד הערוגה ותול"מ. והבודק שהעיד לך הפריז על המדה וקצת שקר ענה שמעולם לא מדד שום בודק מראש האונא רק מאמצעיתה שאם מדד המודד מראש האונא לפעמים תכנס כל האומא בשלם שכנגד האומות והוא דבר של שחוק רח"ל:

וגם השבנו על עוקץ באונא והשבנו שמנהג פשוט להכשיר וברגל החמור אין חלוק בינו לשאר ריאה אלא שאם נכפל והיתה סירכא מינה ובה מודדין אותו כשהוא כפול ואין פושטין אותו ולהיותו כן על הרוב העיד הבודק כן:

ואם נראה לעין שאינה קצרה ונראה כן להדיא בלי ספק אין צריך למדוד וזריזות בעלמא נוהגים הבודקים למדוד:

ובסירכא מושרשת כעין גיד גם זה נשאלנו ממחז"ק על ידי כהר"מ הנז' והמנהג הפשוט לנפוח הריאה כ"כ ולראות עד היכן מגיע גוון הריאה בסירכא ושם חותכין ובודקין שאנו אומרים שהסירכא משכה הריאה אצלה לכן צריך אומן ידים לידע היך יחתוך שלא לאבד ממונם של ישראל:

והיכא שיש מכה המנהג פשוט להכשיר אפילו סרוכה לטרפס וכיוצא כל שהיא סירכא א' דדל סירכא מחמת מכה ועל הנקבים שבריאה וכו' מחלוקת גדולה עברה בעיר תיטווא"ן יע"א בין החה"ש הדו"מ כמה"ר יהודה הלוי ובין הבודקים ושאר ב"ד שבעיר ופסק ארוך כתב על זה כהרי"ל הנז' הוא וחותנו החכם הותיק כהר"ר שמואל ביבאס שדעתו לאסור והפריז על המדה לאסור אחר שבשלו הבשר וכל שאר הבודקים התירו בהסכמת החכם כמה"ר אפרים מונסוניגו זלה"ה ישלח לי הפסק להסכים עליו והשבנו שדעתנו כמתירין כמשו"ח אצלי באורך פסק האיסור והתשובה עליו וכן המנהג פסקו להתיר אחר הבדיקה יפה יפה בחורין ההם ועל הרוב הוא מבצבץ ומ"מ אם לא בצבץ כשירה ומטעם שנתן כת"ר. ודעדיפא מינה אנו מקילין בבועה שלא עליה בשר שאנו יורדין לקרקעיתה ואומרים בועה באה בין שני הקרומות אעפ"י שהוא רחוק מן השכל אנו תולין משום נשחטה הותרה והריאה שבצבצה תחלה ואח"כ לא בצבצה גם לנו יקרה פעמים רבים ואנו מתירין ע"י בדיקה יפה וכל טצדקי שאנו יכולין לעשות עושין ולפעמים אני נוהג לבדוק בדיקה שניה ושלישית ע"י פושרין שאני חושש למה שחשש הש"ס דקרירי לא דמטרשי כפי' המפרשים שמקררים אותה ולא תבצבץ אף שהיא נקובה אף שיש מפרשים דמטרשי לה ותנקב אף שאינה נקובה וכן אנו תופסים שתמיד בודקים בקרירי מ"מ לברר הדבר אני עושה כן וכשלא תבצבץ מוכרחים לתלות הבצבוץ הראשון במקרה שקרה לסירכא כשהיא מתנפחת על הריאה עושה כעין בצבוץ למעלה מהריאה ומתירין [א"ה על ריאה שנדבקה מינה ובה בלי חוט בשר ובשר שתחתיה מקמיט בזה לא השיב הרב מו"א ומ"כ בקצת מנהגים דשרי ומדברי הרב כנה"ג שהביא החכם השואל נראה קצת דאסור דכיון דחשיב לה סירכא לבני סאלוניקי לדידן שאנו אוסרין הקמט גם זה סירכא ואסור דסופה להתפרק ולהנקב. אך המנהג פשוט ומעשים בכל יום להתיר וכן כתבנו בתשובה לבודקי סאל"י י"ץ. מבי"ן] ובדין מי שבא ואמר אבד וכו' אם יכולין לכוף הלוה הדבר ברור כמ"ש כת"ר דלכוף הלוה לחדש שטר לא יעלה על לב אפילו יש עדים שנשרף כנראה להדיא מלשון התוספות כתובות דף פ"ה סוף ד"ה המוכר שט"ח ע"ש וזה מבואר הוא בדברי מרן ס"ג אלא א"כ מעידין שנשרף עכ"ל. ואף לדעת הש"ך ס"ק י"א דוקא דאיכא עדים שאבד משא"כ בנד"ז. ובאמת שק"ק לי שלא אוכל להבין היטב עדים שאבד שכתב רשב"ם ז"ל היאך יכולים להעיד זה אם לא בצירוף שום אומדנא וצריך ישוב. וכ"ש שכבר הקשה הרא"ש ז"ל עפ"י רשב"ם ז"ל. ומ"ש מרן הש"ך ז"ל דלק"מ וכו' פליאה בעיני שיכתוב כן בל' לק"מ על עמוד ההוראה הרא"ש ז"ל שנעלם מעיניו גמרא ערוכה שממנה הקשה דמסיים זאת אומרת כותבין שובר אלמא דהקושיא היא למ"ד אין כותבין שובר והיאך ישגה ח"ו הרא"ש ז"ל בזה אבל הרא"ש ז"ל ק' ליה דבברייתא שפי' רשב"ם ז"ל דבלא עדים איירי משמע דביש עדים כותבין בלא שום שובר כמו בנשרף דא"כ צריך שובר ועוד אם ע"י שובר איירי למה צריך עדים על אבידת השטר דהא בגמ' דכתובות לא צריך עדים רק אם אמרה אבדה כתובתי גובה בעדי הנומא ע"י שובר אלא ודאי פשוט דרשב"ם ס"ל בפי' הברייתא דכשיהיו עדים על אבידת השטר לא חיישינן שימצאנו והו"ל כנשרף וע"ז מקשה הרא"ש ז"ל וקושיתו קושיא אלימתא דבגמרא חיישינן למציאה ואפי' ע"י עדי אבידה מדלא משכח תלמודא תקנה כ"א בנשרפה:

ואם יקשה בין לרשב"ם בין להרא"ש למה באמת לא אמרי' דאפילו באומר אבד שטרי בלא עדים כותבין לו אחר ע"י שובר כמו היכא דגובה בעדי הנומא דאין צריך שום עדים לאבידת הכתובה אחר דקי"ל כותבין שובר לק"מ די"ל דלא תקנו חכמים לכתוב שטר אחר אלא כשאין השטר הראשון בעולם לרשב"ם סגי בעדי אבידה ולהרא"ש בעדי שריפה אבל כשיש להסתפק שמא עדיין בעולם לא תקנו חכמים כלל לכתוב אלא כשבא ליפרע אומרים שישלם ויכתוב שובר ואפשר שהוא מטעם הב"י ז"ל שהביא הש"ך בסמוך ואעפ"י שהוא ז"ל השיג עליו יש להשיב על השגתו ז"ל וכמ"ש בסמוך נמצא דברייתא דכתיבת שטר אחר לא נגעה ולא פגעה לפלוגתא דכותבין שובר והוא בירור דברי רשב"ם והרא"ש לקוצ"ד ולא כמ"ש הש"ך ז"ל אחר המחילה מהדרת חכמתו ז"ל. גם במ"ש הש"ך בס"ק הנז' על הב"י ז"ל יש להשיב ויש להפלא עליו ז"ל אלא שאין להצריך בזה שאינו נוגע לעניננו:

באופן דקם דיניה דכת"ר הן לסברת הרא"ש הן לסברת רשב"ם ז"ל דבנדון זה שאומר מפי עצמו שאבד שטרו שאין לב"ד להזקק לכתוב שטר אחר וכ"ש וק"ו שאין לכוף ללוה כלל לכתוב שטר אחר:

שוב נראה לי לגלות דעתי במאי דק"ל על השגת הש"ך ז"ל על הב"י ז"ל דלק"מ דבגמ' דנביא בעדי הנומא לא חיישינן שנמצא שטר בתחלה דהא כשבאה לגבות עדיין לא מצאה הכתובה וכשתמצא אח"כ הרי שוברו בידו ואם תגבה ע"י כתובה תחלה שוב אינה גובה ע"י עדי הנומא לחוד שיכול לטעון פרעתי דהנומא אינה אלא מבררת הבתולה מהאלמנה והבעל מודה שעדיין לא פרע משא"כ בתופס השטר שכתב ב"י ז"ל ודברי ב"י ז"ל שרירין וקימים ויש להאריך אלא שאין הפנאי מסכים ועל הכל דעת כת"ר תופיע ור"ש רפאל בירדוגו זלה"ה:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה