אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שכז

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שכז

סימן שכו

שאלה דיינים שדנו את הדין וחייבו החייב ופרע על פיהם ועברו ימים ואמרו שאותו הדין שקר כי אנוסים היו מהתובע לו' שהנתבע חייב ועברנו על לא תגורו מפני איש נאמנים להוציא מהתובע או לא:

תשובה כתב מרן בסי' מ"ו העדים שאמרו אנוסים היינו וכו' מחמת ממון אינם נאמנים לפי שאין אדם משים עצמו רשע עכ"ל. ונ"ד נראה לכאורה כי כן משוו נפשייהו רשיעי באומרם שדנו דין שקר ונראה שהדיינים נאמנים לגבי עצמם כמו שסיים שם לגבי עדים. אבל יש להסתפק באומרים אנוסים היינו מחמת נפשות אם נאמנים או לא וזה אין לפשוט מעדים שכתב שם דנאמנים דשאני התם שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ומהימנינן להו במגו דאי בעי אמרי אין זה כתב ידם וכיון שאומרים כן בתוך כדי דבור נאמנים אבל הכא לא שייך לומר כן שהרי כבר פרע החייב על פיהם:

גם אין לפשוט לאידך גיסא ולומר דהא התם אם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים אפילו לפטור מכ"ש הכא לחייב דודאי אם פרע הלוה השטר ואחר שפרע באו העדים ואמרו שאותו שטר שפרע הם חתמו באונס נפשות פשיטא דאין נאמנים להוציא מהתובע אע"ג שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אחר שכבר פרע. ולכאורה י"ל דגם הכא אין נאמנים הא לא דמיא דשאני התם דגזירת הכתוב הוא כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד משא"כ בדיינים דאינם בפסול זה דפשיטא דדיינים שדנו דין ואחר חזרו בהם ואמרו שטעו נראה דנאמנים וחוזר הדין. ומיהו גם זה צ"ע וצריך להתיישב בו אם התובע מכחישם ואומר לא כן היה המעשה אלא כן וממילא לא טעיתם והם אמרו כן היה המעשה וכן היו טענותיהם אלא שאנחנו טעינו דאישתמיט לן האי פוסק וכיוצא אם נאמנים או לא:

וקודם צריך לפשוט זה כתב מרן סי' כ"ג כל זמן שבעלי הדין וכו' לזה זכיתי ולזה חייבתי וכו' וכל זה דוקא בדיין א' אבל שנים נאמנים לעולם. ולכאורה נראה שה"ה הכא דנאמנים דמ"ל אומרים לזה זכינו או לומר טעינו שהרי עיקר הדבר הם שאומרים שכך וכך טענו לפנינו והמשפט ידונו עכשיו וכן נראה מדברי הש"ך ס"ק ה' דהיכא דמכחשין הטענות אם היו שנים נאמנים וכי היכי דבאומרים כך וכך טענו וכך פסקנו נאמנים ה"נ נאמנים לומר כך פסקנו אבל טעינו דאחר שהם נאמנים לומר כך וכך טענו לא משגחינן באומרם כך וכך פסקנו ונחזור ונדון אותם עתה וממילא שפסקנו לפשוט בעיין דגם באומרם כו"כ טענו ומה שפסקנו היה באונס דנאמנים ולא דמי לעדים דהוי עיקר הט' משום כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד משא"כ בדיינים:

ומעתה נראה דגם באומרם אנוסים היינו מחמת ממון דמשוו נפשייהו רשיעי נראה להאמינם וזה מהא דאיתא בסי' ל"ד סכ"ו דלוה שהעיד על המלוה שהלוה לו ברבית מצטרפין וכו' פלגינן דבוריה, וא"כ ה"ה באומרם כו"כ טענו וכ"כ פסקנו פלגינן דבורייהו ומאמינים אותם במה שאומרים שכו"כ טענו ולא כמ"ש כו"כ פסקנו אלא שכך היו הטענות שעליהם פרע וממילא הדר דינא ומיהו צריכים לברר הטענות עכשיו בעדותם ותתקבל עדותם כראוי במו"ת:

אך צריך לידע באם היה א' מה יהיה הדין ונראה פשוט דודאי באחד לא מהני עדותו וצריך לישבע נגדו והוא ודאי חייב לשלם שהרי הוא מודה שהפסידו שחייבו שלא כדין וגם אם הם שנים אם היה התובע אלם או עני חייבים הם לשלם מיהו היינו דוקא באונס ממון אבל באומרים אנוסים היינו מחמת נפשות פטורים כמו שהוכחתי בחדושי לטור חו"מ ממוכר שהראה ממון חבירו באונס נפשות או מכות יעו"ש. כללא דמלתא דבנ"ד הם נאמנים אם היו שנים ואם היה אחד מחייבו שבועה ואם היה התובע אלם או עני חייבים לשלם מדינא דגרמי ואם אמרו שהיו אנוסין אונס נפשות פטורים כנלע"ד:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה