משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שי
שאלה ראובן שטען על שמעון טענה שאינו זוכה בה בדין ושמעון לא ידע המשל ראובן טען על שמעון שנתפס בעדו והפסיד וכו' ושמעון משיב לא היו דברים מעולם אם יוכל לומר הדיין בלאו הכי פטור שהוא נתפס על חבירו:
תשובה נראה פשוט דיכול הדיין על זה דלא מיקרי זה טוען על הבעל דין אלא בכלל פתח פיך לאלם הוא דדוקא בטענות שאפשר יפול בהם השקר על ידי הדיין שטוען עליו אבל בטענה מבחוץ זה אינו נקרא לימוד טענות אבל הוא פסק דין וזה דומה לאחד שטען על חבירו אמרת ליתן לי וזה אומר לא אמרתי דפשיטא דיכול הדיין לומר בלאו הכי פטור וכיוצא בדברים אלו וכן אני נוהג ובא. ולא דמי להא דכתב מר"ם ס"ס י"ז דהתם בתובע שרוצה לזכות במקצת ורוצה הדיין שיזכה ביותר אמרינן דאפשר מחל בנותר אבל בנתבע ורוצה להפטר מעט והדיין רוצה שיפטר לגמרי מותר לגלות לו אם לא שהפיטור לגמרי תלוי בשבועה ודו"ק. והכלל נראה לפי עניות דעתי שכל שאין מלמדו לעשות שום מעשה רק פוסק הדין לפי הדבר שבא לפניו ולפי לשון השטר אף שלא טען בעל השטר מחסרון ידיעתו כל זה בכלל פתח פיך לאלם הוא שזהו אלם שיש לו מה לדבר ואין יכול שאין חסר לו אלא כח הדבור דוקא והאיסור בשני פנים או כשמלמדו לעשות כגון ההוא דר' יוחנן דמס' כתובות דא"ל קוץ לה מדי כי היכי דתהוי רפואה שיש לה קצבה דלא דמיא למזונות או כההוא דמשה בר עצר שתמכור כתובתה זהו פן א'. או פן ב' שמלמדו טענות שאפשר שהן שקר או ע"י כן יתחזק בשקר כמו אם הביא ע"א לא יאמר לו זה ע"א כמ"ש בסי' י"ז יעו"ש ועל זה הוא שכתב הרמב"ם שמתיישבין בדבר הרבה אך כל שאין הדבר תלוי בל' בטענות רק שעיקר הדבר נסבר אף שלא ידע בעל דבר בכלל פתח פיך לאלם וזה ברור לענ"ד וזה נ"ל פירוש הירושלמי שהביא הטור בסי' י"ז והקשה על הרמב"ם וכפי שכתבתי לק"מ להרמב"ם ז"ל והוא נכון וברור: