משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן רצג
שאלה אחד הזיק לחבירו שבר כליו וכיוצא ולא עמדו לדין ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת גובים מהיורשים או לא:
תשובה הלכה רווחת דאין גובים מהיורשים אלא בא' מג' דרכים אך נראה דיש לחייב הניזק אם אין הדבר ברור שמחויב בדין ויש לדמות זה להא דאיתא בסי' קנ"ז סי"א דמוכח משם דאם אין הדבר שיתחייב ליתן אינו נאמן לומר שנתן וז"ל רש"י ממשנה בריש בתרא אינו נאמן אלא בעדים שאין דין זה גלוי לכל ועוד שיחייבוהו ב"ד אינו עשוי ליתן וכתב בנמק"י הרמב"ם סובר דנשבע התובע ונוטל אבל הרמב"ם ז"ל כתב ולא נראה לי כן אלא הוא כפרעתיך תוך זמני וגריע מיניה למדנו מזה דטענת נתתי בדבר שאינו החיוב ברור היא כקובע זמן וטען שפרע תוך זמן וכי היכי דגובה מהיורשים ה"ה הכא ולפי מאי דקי"ל בהרמב"ם דנשבע ונוטל גם הכא צריך לישבע וליטול אע"ג דבתוך הזמן א"צ שבועה ומ"מ נראה דאם אין ההיזק בעדים נאמן במגו דאם בעי אמר לא הזקתיך וכמ"ש שם הטור והובא בש"ע סי"ב דאם הנתבע מודה לתובע שבנאו אלא שפרעתיך נאמן במגו דאם בעי אמר בניתי בהדך עכ"ל. ונראה ברור דלמדה מהא דאיבעיא לן בגמ' לגבי קובע זמן ולא איפשיטא וכתב הרי"ף דקולא לנתבע ואמרינן מגו במקום חזקה ה"ה הכא אמרינן מגו במקום חזקה ויש להקשות השתא דקי"ל הכי אמאי לא אמרי בכותל מד"א ולמעלה שיהיה נאמן לומר שפרע במגו דאי בעי אמר עמדתי עמך לדין וחייבתני מיהו קודם יש לשאול דאם טען כן שהעמדתני וחייבוני ונתתי שאין זה סותר החזקה מיהו נראה לומר דאעפ"י כן אינו נאמן דכל כי האי יש לו קול וכיון שאינו מברר זה בעדים משקר דומה למ"ש סי' שמ"ד בטוען שמתה מחמת מלאכה שבמקום שעדים מצויים אינו נפטר עד שיביא עדים והכי משמע סתמא דמתני' בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן דלעולם כל שאין עדים לא מהימן ואם איתא יהא נאמן לומר פרעתי מעצמי במגו דחייבוני ב"ד ופרעתי אלא ודאי כההיא גופא אינו נאמן ומיהו נראה דאם יביא עדים שתבעו לדין על ככה וחייבוהו ב"ד נאמן לומר פרעתי אחר ששמעתי החיוב ברור וזה דומה לאם בנה בנין קבוע נאמן לומר שפרע וק"ו בזה וגם נראה דאם עבר זמן רב דיכול לו' כן חייבוני ב"ד ופרעתי ולריחוק הזמן לא מצאתי עדים דדמיא להא דסי' שמ"ד ג"כ בטוען במקום שאין עדים מצויים זה נראה לענ"ד ודומה קצת לזה כתב בסי' קכ"ו ס"ו המחהו אצל חבירו אינו נאמן לומר שפרע אח"כ עכ"ל וכתבו הפ' דהלואי יפרע האדם מה שברור לו שחייב ומזה פסקתי בא' שמסר לחבירו ולא הספיק להעמידו בדין עד שמת וטען היורש שמא פרע דאין בדבריו כלום מלבד טעם אחר שכתבתי במ"א שמוסר דמי לגזלן ואפי' עמד בדין: