משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן רפו
שאלה מעשה באלמנה שמכרה בה"כ גוף ושררה וקע"ע אחריות השררה אם יעמוד הבן ויערער ועמד וערער וזכה בשררה כמו שהוא הדין אם מתחייבת האלמנה או לא:
תשובה לכאורה נראה ששמין גוף השררה כמה שוה וגוף בלא שררה כמה שוה וההפרש תתנהו האל' דהו"ל כמוכר בית שלם ונמצא שאינו אלא חצי בית אכן כד דייקינן שפיר נראה דאין על האלמנה אלא להחזיר דמי המקח אם לא ירצה לקבל הגוף לבדו יכול לטעון שלא לקחתי אלא בית שלם ועכשיו הוא חסר. וקודם יש לשאול במוכר ב"ה סתם על דעת שיתפלל בה ויהנה בהנאותיה כמנהג ועברו ימים ועמדו מערערים וזכו בשררה אם זה נק' מקח טעות או אחריות ונ"מ דאם היה מקח טעות אין עליו אלא להחזיר את הדמים שקבל אם ירצה הלוקח ככל דין מקח ב"ה סי' רל"ב ס"ד ואם יהיה בכלל אחריות צריך לפרוע כל מה ששוה ביה"כ גוף ושררה אף אם נתייקרה. והנה כתב מרן בסי' ס"ו סל"ד גם במוכר ש"ח אמרינן אחריות ט"ס הוא שאם נמצא שהשטר אינו שלו או שטרפו בע"ח או שכבר מכרו לאחר זה בכלל אחריות ואם הביא ראיה ששט"ז פרוע זה מקח טעות ואם היה המוכר עני זה בכלל אונאה היא עכ"ד. הנה לפנינו ג' דרכים והחלוק שביניהם גלוי דאם הדבר הנמכר ישנו בעולם אלא שאינו שלו זה בכלל אחריות ואם הדבר אינו בעולם זה מקח טעות ככל המומין ואם ישנו בעולם אלא שפוחת משומתו זה בכלל אונאה ונראה נד"ז למי דומה בכלל אחריות אין להכניסו דכבר כתב מור"ם סי' קמ"ט משם המרדכי דאין השררה נמכרת וסיים ולא שום שררה יכולים למכור ואחר שאין מכירה כלל בשררה נמצא שאין כאן דבר שיחול עליו המכירה כלל והו"ל כמוכר דבר שאינו בעולם ומטעם זה ג"כ אינו בכלל אונאה דוכי תמכרו ממכר כתיב והשררה אין בה מכירה כלל ואין זה דומה אלא למקח טעות דקונה דבר בחזקת שלם ונמצא חסר ולכן דינו הוא כמוזכר בסי' רל"ב ס"ד דאם חפץ לקבל דבר כמות שהוא בדמי המקח הא' שפיר דמי ולא יוכל לומר לו תן לי פחת המום אלא שיוכל להחזירו לבעליו ויחזיר לו הדמים וה"נ בנמצאת שאין לו שררה שחשב שהמקום ההוא יוכל להתפלל בו ונמצא שלא יוכל להתפלל בו כי הקהל לא יוכלו לקבל אחר זולת בנו של החכם ממצות והכהן המשיח תחתיו מבניו וזהו ממש כעין מום במקח ודינו במום. ויש לדמות עוד להא דאיתא בסי' הנז' ס"כ המוכר לחבירו זרעוני גנה שאינם נאכלין וזרען ולא צמחו חייב באחריותן ומחזיר הדמים שלקח ממנו הרי דאע"ג דמכר לו בחזקת מצמיחים לא אמרינן שיתן לו שבח הזריעה אלו צמחו אלא מחזיר לו הדמים שקבל ממנו ותו לא וה"נ שמכר לו ב"ה ע"ד שיתפלל ונמצא שלא יוכל להתפלל שצריך להחזיר הדמים שקבל:
ואחר שהוכחנו שאין בשררה דין מכי' כלל מעתה אפי' קבל המוכר אחריות כמאן דליתא דמיא שאין כאן דבר שיחול עליו האחריות והרי זה כמקבל אחריות כל מום שימצא במקח זה דאף שנמצא המום אין עליו אלא להחזיר הדמים שקבל שזהו אחריות דידיה דלא שייך קבלת אחריות אלא לדבר שהוא בעולם ששייך בו מכירה שייך בו גם אחריות ושאין שייך בו מכירה אין שייך בו אחריות והגע עצמך ב"יה של קהל שהיה לא' בה שררה ומכר השררה שלו לאיש וקבל אחריות של קהל ולא רצו דמלתא דפשיטא היא שאין עליו אלא להחזיר הדמים שקבל דכל אחריות הוא כמוכר וכשם שהמוכר אינו אלא בדבר שנתפס ביד כן אחריות אינה אלא בדבר שנתפס ביד זה נלענ"ד פשוט וברור: